"יום כיפור של יהדות ארה"ב": סן פרנסיסקו דורשת הפסקת אש בעזה. היא לא לבד

נטשה קהימקר מעולם לא ראתה גרפיטי ברחובות העיירה שבה היא מתגוררת זה עשור - פוסטר סיטי, פרבר מנומנם של סן פרנסיסקו. העיירה ממוקמת בטבורו של עמק הסיליקון והיא מפורסמת בשיעור נמוך במיוחד של פשע ובמטות של תאגידי הענק היושבים בה, כגון אלה של ויזה וחברת התרופות גיליאד. ההחלטות הגדולות שעמדו בפני העירייה נגעו עד כה בעיקר לנושאים מקומיים מאוד כמו פיתוח המרינה או דיור בר־קיימה. 

● "חשוב למשק, לכלכלה המקומית ולשפיות": דרום אדום חוזר, למרות הכול
● עורך הווידאו מהקיבוץ בצפון שהפך ליוניקורן: "חשבנו שאם כל אחד מהשותפים ייקח 8,000 שקל, זה הישג"
● "מערכת החינוך מכינה חיילים למלחמת האזרחים העתידית, לא למלחמה מול אויבינו"

 מחאת רופאים נגד ישראל בעיריית סן פרנסיסקו. ''מתחיל שם גל רע מאוד'' / צילום: Associated Press, Haven Daley

אך המציאות השלווה בפרבר המטופח התהפכה בבת אחת באמצע חודש דצמבר האחרון, כשמאות צעירים עטויים בכאפיות פקדו את היכל מועצת העיר והפריחו לעבר חברי המועצה קריאות שנעו בין אנטי־ישראליות לאנטישמיות. אז גם החלו להופיע כתובות גרפיטי ברחבי העיר: "ציונות היא טרור", נכתב סמוך לאחד הכבישים המרכזיים בעיירה. "תשוחרר עזה", נכתב על גשר אחר.

קהימקר, חברת דירקטוריון בארגון הלובי היהודי-אמריקאי JCRC, שמעה במקרה על דיון שמתנהל בעיריית פוסטר סיטי בדיוק כשהרצתה על אנטישמיות באחד מבתי הספר היהודיים באזור. אחד האורחים לצידה היה חבר מועצת העיר שסיפר לה על החלטה שעומדת להידון בה בתוך כמה ימים, שלפיה פוסטר סיטי תכריז באופן רשמי על הפסקת אש בין ישראל לבין חמאס. משמעות ההחלטה: העיירה הקטנה בת 30 אלף התושבים תקרא רשמית לשני הצדדים לנצור את האש.

 נטשה קהימקר, מנכ״לית Malida Advisors, חברת הנהלה ב-JCRC במפרץ סן פרנסיסקו / צילום: Todd Rafalovich

"לא היינו יודעים על ההחלטה שהייתה אמורה לעלות לדיון, לולא פגישה מקרית בבית הספר היהודי", מספרת קהימקר לגלובס. "בהתחלה לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי מסוחררת. למחרת בבוקר החלטתי לפנות לחברים בקהילה היהודית. בסופו של דבר הגענו לשם בכמות מרשימה של יותר מ־150 איש והתכוננו מראש. לא באנו עם מסרים קיצוניים - התמקדנו באחדות העיר, בצורך שלא לפלג בין התושבים, ובכך שחברי המועצה צריכים לעשות את מה שנבחרו לו, והוא לדאוג לבוחרים שלהם. ואז ראינו את הצד השני - יש כאלה שיכנו אותם פרו־פלסטינים, אני מכנה אותם אנטי-ישראלים. להפתעתנו היו רק מעט מהם, כי ארגון הגג שלהם לא פרסם את הישיבה באתר שלו. מהר מאוד ראינו אותם שולפים את הטלפונים ומבקשים תגבורת".

במהלך דיון ממושך במיוחד שהחל בשש וחצי בערב והסתיים באחת אחר חצות, הופיעו דוברים רבים בגנות ישראל. בניגוד לערים אחרות בעמק הסיליקון, רובם נקטעו על ידי חברי המועצה שביקשו להתייחס אך ורק לנושא הפסקת האש. "כל מי שהלך אחורה להיסטוריה - נותק מהמיקרופון", מספרת קהימקר. "הדברים עוררו חלחלה והיו מלאי שטנה, זה היה כמו מכה בבטן. היה קשה מאוד לשבת ושם להקשיב להתבטאויות שהקשר בינם לבין הנתונים, המציאות או ההיסטוריה היה קלוש ביותר - אבל ההחלטה שלנו הייתה שאנחנו מכבדים את הדמוקרטיה ויושבים בדיון עד הסוף ממש".

ההחלטה לחייב את ישראל וחמאס בהפסקת נפלה בסופו של דבר, לאחר שארבעה חברי מועצה הצביעו נגד ורק חברת המועצה שהעלתה אותה מלכתחילה להצבעה תמכה בה. המפגינים התפזרו כלעומת שבאו ומאז לא נראו בעיר. קהימקר, שעומדת בקשר עם שאר חברי הקהילה היהודית באזור מפרץ סן פרנסיסקו, מעידה שרבים מהמפגינים נראו בישיבות דומות בערים הסמוכות סנטה קלרה, אלמידה וסן ברונו.

כאפיות וסיסמאות נגד ישראל

פוסטר סיטי הצליחה להסיר את ההחלטה הפרו־פלסטינית מסדר היום, אבל במספר דו־ספרתי של ערים אחרות התוצאה היתה הפוכה, בהן ערים מרכזיות בארה"ב דוגמת סיאטל, דטרויט ואטלנטה. אפילו עיר הבית של הנשיא ג'ו ביידן - ווילמינגטון שבדלאוור - קיבלה החלטה סימבולית להפסקת הלחימה במזרח התיכון.

 חסימת כבישים בסיאטל. מאחורי הארגונים מסתתרת רשת סבוכה של מימון / צילום: Associated Press, Lindsey Wasson

הראשונה לקבל את ההחלטה השנויה במחלוקת היתה ריצ'מונד שנמצאת באגן המזרחי של מפרץ סן פרנסיסקו - מוקד פרוגרסיבי שנמצא לא הרחק מאוניברסיטת ברקלי ומהעיר אוקלנד, שני יעדים המחזיקים בעמדות פרו־פלסטיניות מובהקות. ההחלטה נגד ישראל עברה בקלות רבה: ראש העיר אדוארדו מרטינז ידוע בעמדותיו נגד ישראל ומאז פרוץ המלחמה נצפה בהפגנות. רוב המשתתפים בישיבה עטו לצוואריהם כאפיות, וסיסמאות בגנות ישראל הופרחו לחלל האוויר.

בסופו של דבר נוסח ההחלטה שקיבלה המועצה היה מהקיצוניים שנראו, תוך שימוש במונחים כמו אפרטהייד וטיהור אתני. "לאזרחי ארה"ב, שממשלתם מממנת בכספי המיסים שלהם את התמיכה בצבא הישראלי, יש חובה מוסרית לגנות את מעשיה של ישראל", קבע מרטינז במהלך הישיבה. ההחלטה גם גינתה את מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, אך העמידה לצד קורבנות המתקפה את 6,000 תושבי עזה שנהרגו עד אותו הזמן.

טיילר גרגורי, מנכ"ל שדולת JCRC של הקהילה היהודית במפרץ סן פרנסיסקו, מודה שהאזור שעליו הוא מופקד מאתגר במיוחד, אולי הקיצוני ביותר ברחבי ארה"ב כולה. באזור המפרץ קיבלו שלוש רשויות החלטות נגד ישראל - אוקלנד וסן פרנסיסקו, נוסף על ריצ'מונד - וזו עדיין איננה המילה האחרונה. "בערך כל תנועה חברתית מהשמאל התחילה באזור הזה", אומר גרגורי לגלובס. "ארגון הזכויות לשחורים Black Lives Matter, ארגון המחאה הכלכלית Occupy Wall Street - הם כולם החלו כאן".

 מחאה בבית העירייה באוקלנד. גם ארגונים יהודיים מפגינים נגד ישראל / צילום: Associated Press, D. Ross Cameron

הצעת ההחלטה להפסקת האש בסן פרנסיסקו, שהגיעה לכדי סיכום רק בימים האחרונים, עוררה סערה גדולה בקהילה היהודית המקומית וגם זכתה לסיקור תקשורתי נרחב בכל רחבי העולם. מי שהעלה אותה היה דווקא חבר המועצה היהודי דין פרסטון והיא עברה כמה גרסאות של ריכוך עד שהתקבלה ברוב קולות בידי המועצה. בסיכומה קראה העיר הרביעית בעושרה בארה"ב ל"הפסקת אש כוללת, אספקה של סיוע הומניטרי מציל חיים לעזה ושחרור כל החטופים" ולגינוי מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר שהביאה ל־1,200 נרצחים ובו בזמן לגינוי "ההתקפות של ממשלת נתניהו שהובילו למוות של עשרות אלפי אזרחים בעזה".

"דין פרסטון הוא נציג של תנועת הדמוקרטים הסוציאליסטים, היא הבסיס האידיאולוגי שלו", מסביר גרגורי את העובדה שדווקא המועמד היהודי הפך ליוזם ההחלטה בעיר. "יש ביקורת על המדיניות הזו, הרי יש לסן פרנסיסקו בעיות גדולות יותר מאשר המלחמה בעזה כמו אנשים שמתים ממנת יתר של סמים. אבל הוא מנסה להתמודד לבחירה מחדש והיריב שלו הוא בילאל מחמוד, נציג מוסלמי - על כן הוא מעוניין לעורר את בסיס התמיכה שלו".

מי שהייתה יכולה לבטל את ההחלטה של המועצה באמצעות הטלת וטו היא ראש העיר סן פרנסיסקו, לונדון בריד, גם היא חברת המפלגה הדמוקרטית שהפגינה בעבר דווקא גישה ידידותית כלפי ישראל ואף ביקרה כאן ונפגשה עם ראש העיר חיפה עינת קליש־רותם. הקולגה הישראלית שלה, שעומדת בראש עיר תאומה, אף שלחה לה מכתב המפציר בה להטיל את הוטו המיוחל. "מתחיל שם גל רע מאוד", אומרת קליש־רותם. "ממה שראיתי, הישיבה במועצה הייתה סוערת, קשה ואלימה מאוד. הלחץ על מנהיגי העיר היה בלתי אנושי".

 לונדון בריד, ראש עיריית סן פרנסיסקו. התנגדה להחלטה אך לא הטילה וטו / צילום: Associated Press

בסופו של דבר החליטה בריד להימנע מהטלת וטו, אך הביעה ביקורת פומבית כלפי החלטת המועצה. היא האשימה אותה בהתערבות בנושאי חוץ ללא סמכות חוקית או מומחיות לעשות זאת, וטענה כי ההחלטה הותירה את העיר "זועמת יותר, מפוצלת יותר ופחות בטוחה". היא הזכירה את הבוז שרחש הקהל באולם לאדם שדיבר על קרוביו שנרצחו על ידי חמאס ב־7 באוקטובר וגילתה כי עובד עירייה יהודי הוקף על ידי המון המוחים בחדר השירותים. "האנטישמיות הפכה לדבר מקובל בקרב הפעילים", כתבה.

"בריד נסעה איתנו לישראל רק בחודש מאי האחרון", מגלה גרגורי. "היא התארחה בארוחת ערב בתל אביב ונקלעה לירי רקטות מעזה - כך היא ראתה את כיפת ברזל בפעולה". את ההחלטה שלא להטיל וטו הוא מכבד: "אם היא הייתה מטילה אותו, הדבר היה גורר עוד שמונה שעות דיונים מהגיהנום במועצה, והיא רצתה לחסוך את זה מכולם. אני ישבתי שם וחטפתי קללות - אני יודע במה מדובר".

"טווים קשרים עם הפרוגרסיבים"

ג'ראלד שטיינברג, פרופ' אמריטוס למדעי המדינה מאוניברסיטת בר־אילן עוקב בעשרים השנה האחרונות אחר ארגונים אנטי-ישראלים ואחר מקורות המימון שלהם באמצעות הארגון NGO Monitor אותו הקים. סן פרנסיסקו איננה זרה לו: הוא נולד בלונדון אך הוריו עברו אליה בילדותו ושם גדל בעיר שהפכה למוקד של היפים, הפגנות של סטודנטים ומחאה נגד המלחמה בווייטנאם.

בעשרים השנה האחרונות, לטענתו, הפכו האזורים ה"כחולים החזקים" - מעוזי הפרוגרסיביים והקמפוסים ברחבי ארה"ב - למוקדי תמיכה בחרם נגד ישראל. אלא שבשנים האחרונות הפך המאבק נגד ישראל לחולייה המקשרת בין ארגונים רבים המנסים לייצג מגוון של אוכלוסיות. "הקו נגד ישראל מאחד בין תומכי זכויות שחורים ומוסלמים לבין אלה שפועלים למהפכה נגד הקפיטליסטים ונגד המשטר ומאתגרים אותו מהצד השמאלי של המפה", אומר פרופ' שטיינברג.

 פרופ׳ ג׳ראלד שטיינברג, NGO Monitor / צילום: תמונה פרטית

"הם מרגישים שהם מוקצים אל מחוץ למסגרת הפוליטית הנורמטיבית אז הם מאמצים את המאבק הפלסטיני, מייצרים בריתות חדשות ומקבלים תמיכה כספית ופוליטית בזכות כך. מהצד השני הם פוגשים באלה שאומרים שהחלטות מעין אלה הם לא מעניינם".

איך זה עובד בשטח? הפעילים להחלטות "הפסקת האש" עוברים מעיר לעיר, נפגשים עם חברי מועצה ומנסים להביא אותם להעלות את ההחלטות מעוררות המחלוקת לסדר היום. כאשר הדבר קורה, מועדי הדיונים מתפרסמים באתרים של ארגונים פרו פלסטיניים, כמו AROC, למשל, המהווה ארגון גג למספר תנועות מוסלמיות במדינה - ואלה מביאים עשרות ולעיתים מאות פעילים לפקוד את ישיבות המועצה ולקרוא קריאות בגנות ישראל.

"לפנייה למועצות המקומיות יש מטרה פוליטית: להפעיל לחץ מלמטה, מדרגי העיריות על חברי הקונגרס כדי שיתמכו במטרות שלהם", טוען שטיינברג. "רוב חברי המועצות לא יגיעו לתפקיד בכיר בפוליטיקה הארצית, אבל תמיכה שלהם יכולה לסייע במקביל לחברי קונגרס, כמו ברני סנדרס, למשל. זה מסר מהדהד למקבלי ההחלטות".

"הלובי הפלסטיני בארה"ב טווה רשת של קשרים בכל העולם הפרוגרסבי בארה"ב, והארגונים הפועלים בו תומכים אלה באלה בהפעלה של הפגנות ובהבאת מאסות של אנשים ליצירת לחץ פוליטי במוקדים הכחולים כמו צפון קליפורניה, סיאטל, פורטלנד, ניו יורק, בוסטון ואוניברסיטאות ליגת הקיסוס. לחלקם בכלל אין קשר לפלסטין, כמו איגוד הסינים הפורגרסיביים (PSA), שהוקם כדי לסייע למהגרים וגולים מסין, ארגוני זכויות לשחורים או ארגון הדמוקרטים סוציאליסטיים (DSA) שהוא ארגון קומוניסטי מוכר מזה עשרות שנים. המדיניות היא בגדול: תמוך בי ואתמוך בך".

מאחורי הארגונים הפרו־פלסטינים מסתתרת רשת סבוכה של קשרי תמיכה ומימון שלא תמיד באים לידי ביטוי כחלק מהדיון הציבורי. על פי מאגר המידע שבנה שטיינברג, עולה כי SJP, ארגון שנוסד באוניברסיטת ברקלי ומגדיר את עצמו כארגון סטודנטים אך בפועל חברים בו בוגרים רבים, נהנה מקשרים עם ארגון שכן, AMP - "מוסלמים אמריקאיים למען פלסטין" - שניהם נוסדו על ידי חאתם בזיאן, מרצה בברקלי.

על פי NGO Monitor, התובע הכללי במדינת וירג'יניה פתח לאחר הטבח בעזה בבדיקה נגד ארגון AMP על גיוס תרומות ללא רישום במחלקות המתאימות לכך במדינה, ובנוסף "יחקור טענות שלפיהן הארגון השתמש בכספים שגויסו למטרות בלתי מותרות על פי החוק במדינה, לרבות תמיכה בארגוני טרור". לטענת שטיינברג, קשה עד בלתי אפשרי לעקוב אחר כסף זר שמממן ארגונים ללא כוונת רווח בארה"ב, "אין איסור על מימון עמותות בארה"ב ואין דרך לעקוב אחר נתיב הכסף".

ארגון ה"קול היהודי לשלום" (JVP) משחק גם הוא תפקיד בולט במחאה נגד ישראל. על פי NGO Monitor, הארגון פעיל בשנים האחרונות בקידום קמפיינים של חרם נגד ישראל, הקבלת הסכסוך הישראלי-פלסטיני ליחסי לבנים-שחורים בארה"ב והבעת תמיכה למחבלים כמו רסמייה עודה ואחמד סעדאת. האתר מפרט כי הארגון גייס מיליוני דולרים מתורמים שונים, בהם קרן האחים רוקפלר, קרן שוואב, עדאללה ותורמים נוספים.

לצד הכישלונות של הלובי היהודי - ישנם גם הצלחות. פוסטר סיטי היא רק אחת מהן. החלטות להפסקת איש נמנעו גם בסן ברונו, סנטה קרוז, ברקלי ואלמידה. עם זאת, פרופ' שטייברג אינו ממהר להתלהב: "בערים האלה שיעור הצעירים נמוך ואין שם הרבה פרוגרסיביים. אלה מוקדים מבוגרים יותר והם רואים את התמונות של ישיבות המועצה הפרועות בערים שכנות ונרתעים מהצעירים האלימים".

אוהל יהודי מול כפר פלסטיני

אומנם יש לא מעט אזורים בארה"ב בהם יש יהודים שמתנגדים להפסקת האש, אך לא תמיד קל לארגן אותם. "ראשית, רבים מרגישים לא בטוח בישיבות האלה", מסביר גרגורי. "ישבתי במועצות של אוקלנד וסן פרנסיסקו, והאמן לי - אני לא יכול להאשים אותם. שנית, רבים מהיהודים עובדים בעבודות שלהם או נמצאים במוסדות החינוך - הרבה מהישיבות הללו נערכות באמצע היום. אנחנו תמיד משתדלים להזכיר זאת לראשי המועצות: אתם רואים מולכם בעיקר את הצד השני, אבל זה לא אומר שאין מישהו שעומד נגדם".

התארגנויות של יהודים נעשות בדרך כלל בעזרת הרשתות החברתיות או בתי הכנסת. באמצעות התארגנות שהחלה בבית כנסת ברדוור סיטי, פרבר אחר בעמק הסיליקון, הצליחו הקהילה היהודית למנוע, לבינתיים, החלטה על הפסקת אש בין ישראל לחמאס. דינה קורן, יועצת כספים לבתי ספר באזור, סיפרה כי שמעה במקרה מרב מקומי של חב"ד על דיון שאמור היה להתקיים במועצת העיר בנושא. מאחר שחוקי העיר אינם מאפשרים העלאה חופשית של נושאים לדיון, הפעילו הפעילים הפרו־פלסטיניים מסע לחצים על חברי מועצת העיר שכלל הופעות בלתי קרואות לישיבות המועצה ושליחה של כ־400 מכתבים.

"רובם נשלחו מערים אחרות וכולם השתמשו בתבנית אחידה ולא אישית", מספרת קורן. "די ברור שהיה כאן מאמץ של גוף מארגן מהצד הערבי. לכן החלטנו להכין תגובה משלנו: הכנו מכתבים קצרים הרבה יותר וממוקדים מאוד בחברי המועצה. להפתעתנו קיבלו מכתבי תשובה ובהמשך קבענו איתם פגישות אישיות לקפה כדי להסביר את נקודת המבט שלנו. רצינו להבהיר להם שדיון על הפסקת אש הוא הזמנה למשוגעים לבוא ולדבר בישיבות המועצה".

בסופו של דבר רשמה הקהילה היהודית המקומית ניצחון: הדיון על הפסקת אש מעולם לא הועלה לסדר היום. אלא שאז הגיעה התפנית והשתנה הפרוטוקול של העלאת נושאים לדיון. אם עד כה ניתן היה לפנות לראש העיר, הרי שיד נעלמה אפשרה גם לפקידי עירייה להעלות נושאים לאג'נדה. כעת ממתינים בקהילה היהודית בציפייה ובחשש לדיון בנושא הפסקת האש שייערך באמצע החודש הבא. "זה מרגיש כאילו הלכנו צעד אחד קדימה, ואז לקחנו שלושה לאחור", אומרת קורן. "אנחנו מצפים שהמהלך ייכשל, אבל זה הולך להיות הקרב המכוער ביותר שנוהל אי פעם באולם העירייה של רדווד סיטי".

עודד חרמוני, משקיע ישראלי בקרן J-Ventures שמתגורר כבר יותר מעשור בעמק הסיליקון, היה בין היהודים שנכחו בישיבת מועצה נוספת בלוס אלטוס, אחת הערים העשירות בעמק. "הגיעו לשם אולי מאה אנשים בכאפיות - עושה רושם שהם מאוד מאורגנים בתיאום ההגעה לישיבות הללו. בזה אחר זה החלו לעלות אנשים שחלקו סיפורים מזעזעים מעזה, כאלה שסבא שלהם מספר איך גירשו אותו מעזה או שקרוב משפחה מדבר על אנשים שמתו שם. גם אני דיברתי - סיפרתי שילדים מפחדים לדבר פה בעברית, וזו נחשבת לעיר הבטוחה ביותר בארה"ב".

 עודד חרמוני, שותף מנהל ב- J-Ventures, תושב לוס אלטוס / צילום: תמונה פרטית

בעוד שהארגונים הפרו־פלסטינים מגיעים עם מסרים מחודדים, הון מעמותות שונות, חוברות הסברה ועם כוח מאוד גדול של פעילים, חרמוני מרגיש שהצד היהודי איננו יודע לפעול בהיקפים דומים. "יהדות ארה"ב עבדה קשה מאוד על בניית לובי חזק בוושינגטון - אייפאק, ג'יי סטריט - אבל היא הפקירה לחלוטין את הניהול בצד המקומי והאקדמי. נוצר מצב שנתפסנו כאן בהפתעה - מעין יום כיפור משלנו. אז אנחנו מקימים אוהל יהודי בסטנפורד - אבל מולם בונים דגם של כפר פלסטיני. גם משרדי הממשלה, כולל משרד התפוצות, לא נלחמים מספיק, וחלק מזה נובע מכך שלא שמים את יהדות ארה"ב בסדר עדיפות גבוה".

בנוסף, לגלובס נודע כי הקונסולים הישראלים בלוס אנג'לס ובסן פרננסיסקו נפגשו עם חברי מועצה וראשי ערים והייתה להם תרומה, גם אם חשאית, לכמה מההחלטות, אך לא לזה מפללים בארה"ב. קהימקר הייתה רוצה לראות הרבה יותר חומרי הסברה שמתעמקים בהיסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי כדי לסייע בנרטיב הישראלי.

"לפעמים עצם העלאת המילה ישראל סוגרת אנשים מלהקשיב", אומרת קורן. "מה שבטוח הוא שגם יהדות המפרץ לעולם כבר לא תחזור ל־6 באוקטובר. מעתה נבחר את הנציגים שלנו אחרת ונדרוש שאלה יהיו מועמדים שייצגו אותנו ויתמכו בנו בעיריות, בבתי הספר, וברמת המדינה. אנחנו חייבים להיות ביקורתיים יותר לגבי המדיניות של המועמדים ועמדותיהם בנושא ישראל ואנטישמיות. עכשיו הגיע הזמן לשאול את אותן השאלות".

לחצים גם במערכת החינוך

בינתיים, איום חדש מדיר שינה מעיניהם של יהודי אזור המפרץ. תומכי החלטת הפסקת האש התחילו לפקוד ולהפעיל לחצים גם על מחוזות החינוך באזור ובקרוב אמור מחוז סנטה קלרה לקבל החלטה הנוגעת להפסקת אש במערכת החינוך, לאחר שמחוז אחר בקרבת מקום, ניו הייבן, כבר קיבל החלטה שכזו. "מערכת החינוך המחוזית מנותקת מהרשויות המקומיות ויש להן עצמאות בקבלת ההחלטות לגבי בתי הספר", אומרת קורן. "אבל אחרי 7 באוקטובר רבות מהן הודיעו שיקבלו הצעות להעלות קריאות להפסקת אש. אם בעבר היו פוקדים את אסיפות החינוך המחוזיות אולי 50 או 60 איש, עכשיו האולמות מלאים".

פקידי מערכת החינוך, מנהלי בתי הספר והמורים בבתי הספר באזור כבר הספיקו להכניס את הסכסוך הישראלי פלסטיני עמוק לתכניות הלימודים, ובדרך כלל באופן חד צדדי. "בבית ספר תיכון אחד ראינו מורה למדעים תולה כרזה על קיר הכיתה עם הכיתוב 'תשוחרר פלסטין'", מעידה קהימקר. "בבית ספר אחר הפכו יום לימודים ל'יום לימוד פלסטין' ובבתי ספר רבים מלמדים על הסכסוך באופן שמאוד מרתיע תלמידים יהודיים. ברגע שמעבירים במועצת המחוז החלטה נגד ישראל, שאר הדרגים מרגישים חופשיים להכניס תכנים קיצונים לכיתות".

המצב הפך קריטי עד כי הורים רבים החליטו להוציא את ילדיהם ממערכת החינוך הציבורית באוקלנד, וחלקם אף שוקלים הליכים משפטיים. בינתיים, משרד החינוך הפדרלי החליט לחקור את מועצות החינוך באוקלנד וסן פרנסיסקו בשל מה שהם מכנים אפלייה על בסיס אתני ודתי. קהימקר, שמנהלת פירמה לייעוץ ארגוני בתחומי גיוון חברתי, הכלה ושונות (DEI) מסבירה שאין לה בעיה עם המושג שקיבל משקל רב בקמפוסים ובעמק הסיליקון כיעד לשילוב אוכלוסיות מוחלשות במעגל מקבלי ההחלטות. "אני מאוד תומכת בזה, ובכל זאת יש כאן עיוות של השפה ושל המושגים כדי להעביר את השיח למקום חד צדדי. אלה שמציגים את ההצעות להפסקת האש מציגים תיאור מאוד מעוות ולא מדויק".