לאב יש הכנסה של יותר מ-100 אלף שקל נטו. כמה מזונות הוא צריך לשלם?

פרטי המקרה: בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע החודש בערעור שהגישה אישה על גובה המזונות שנקבע כי בעלה לשעבר ישלם עבור שניים משלושת ילדיהם (השלישי בגיר). בני הזוג חיו ברמת חיים גבוהה, בפנטהאוז מפואר, וההוצאות המשפחתיות היו כ-60 אלף שקל בחודש. האב השתכר 117 אלף שקל נטו בחודש, והאם השתכרה 10,000 שקל. הילדים שוהים רוב הזמן עם האם, כך שאת 30% מצורכי הבן ו-15% מצורכי הבת משלם האב (בהתאם לשהותם אצלו).

האם ערערה על ההחלטה לתשלום מזונות של 6,200 שקל לשני הילדים, בנוסף לתשלום 90% מההוצאות החינוך והבריאות, תשלום 30-40% מהמשכנתה העומדת על 13 אלף שקל והוצאות אחזקת הבית עד הגיעו של הבן הצעיר לגיל 18.

האם טענה כי גובה המזונות אינו הולם את רמת החיים שאליה הורגלו. השופטים שאול שוחט, עינת רביד ונפתלי שילה קיבלו את הערעור חלקית. לפיהם, הוכח כי המשפחה הוציאה סכומים גבוהים, אבל לא הוכח מהו החלק ששולם על הקטינים. לכן השופטים הותירו את גובה צורכי הילדים על 4,000 שקל כל אחד, ממנו הופחת התשלום החלקי שהאב משלם לפי זמן השהייה. סכום המזונות הועלה בערעור ל-7,070 שקל, בנימוק כי צרכים שאינם תלויי שהות ישולמו במלואם על־ידי האב.

טענת האם לגבי היקף הצרכים לא התקבלה. מצד אחד, נקבע כי צורכי הילדים לא צריכים להיפגע בשל פרידת ההורים. עם זאת, בית המשפט הפריד בין צרכים שיש חובה לספק לבין כאלה שסיפוקם צריך להיעשות מרצון.

נקבע כי האב ישלם במלואם תשלומים לציוד לבית ספר, לחוגים ולקייטנות, אך לא יחויב לשלם על אופניים, שיעורי נהיגה, בתי מלון ועוד. נקבע כי אם האב יחויב לספק את כל ההוצאות, סמכותו להביע עמדה על חשיבות ההוצאות תיפגע, וכי חובה זו "הופכת אותו למקור מימון בלי שתהא לו דעה בעניין ואף נוטלת ממנו את השיח ושיג שקיים בין הורה לילדיו באשר למימון".

בית המשפט קיבל את הערעור גם לעניין תשלום המשכנתה, כך שהאב יישא במלוא ההחזרים עד שצעיר הילדים יגיע לבגרות.

את האם ייצגה עו"ד ד"ר שרון פרילינג. את האב יצגו עורכי הדין שמואל מורן ועדן פז.

משמעות הפסיקה: בית המשפט מכיר בצורך לשמור על רמת החיים של הילדים, אך לא מחייב את האב לממנם במלואם.

מספר תיק: 4385-01-23

פרטי המקרה: חברת Suzhou star materials הסינית (סטאר) תבעה את ו.ל. דלתות הישראלית, לה סיפקה דלתות פנים, בטענה כי לא קיבלה תמורה מלאה עבור הסחורה. סטאר טענה כי וסילי לושקריוב, מנהל השיווק ובעל המניות העיקרי, ניצל לרעה את מסך ההתאגדות כדי להבריח נכסים מהחברה, וכי עליו לשאת באחריות אישית כנושא משרה ובשל הפרת חובת תום־הלב. החברה הישראלית הגישה תביעה שכנגד וטענה כי נגרמו לה נזקים בשל פגמים בסחורה.

השופטת סיגלית מצא מבית משפט השלום בחיפה קיבלה החודש את התביעה באופן חלקי. היא קבעה כי קיים חוב של 942 אלף שקל לטובת סטאר, וחייבה את לושקריוב לשלם אישית כ-250 אלף שקל מתוכו. התביעה שכנגד נדחתה.

הרמת מסך היא כלי משפטי המאפשר לייחס חובות של חברה לבעליה למרות העיקרון שהחברה היא ישות משפטית נפרדת. השופטת קבעה כי הרמת מסך היא סעד קיצוני שנשמר לנסיבות חריגות בלבד. נקבע כי "משיכת משכורות מדי פעם בפעם אינה עולה כדי הברחת נכסים או כדי ריקון החברה מנכסיה. גם ניסיונו של החייב 'לצאת מהבוץ' על־ידי הקמת חברה חדשה - אינו מוביל בהכרח למסקנה כי יש לחייבו בחובות החברה". מצא ציינה כי "יש להראות כי אין להקמת החברות רציונל כלכלי לגיטימי, או כי בעלי המניות רוקנו את החברה מנכסיה במטרה להתחמק מתשלום חובות".

הוחלט שלא ניתן לקבוע כי לושקריוב ניסה להבריח את נכסי החברה, אך יש להטיל עליו אחריות לחובותיה, שכן הוא נטל התחייבויות כשהחברה בקשיים פיננסים בלי לגלות לנושים וללא מקורות לפירעון. לושקריוב חויב לשאת באופן אישי בחוב על הזמנות שבוצעו מהמועד שבו הייתה ודאות שהחברה לא יכולה לפרוע את התחייבויותיה.

את סטאר ייצגו עורכי הדין אורן אוזן ורזאן שלב. את ו.ל.וילונות ובעליה ייצג עו"ד תומא הלון, שמסר: "טרם למדנו את פסק הדין, ולאחר מכן נשקול את צעדינו בהתאם". 

משמעות הפסיקה: ניתן להטיל אחריות אישית על בעל חברה כשזה נוטל התחייבות בשמה בידיעה שאינה יכולה לפרוע חובות.

מספר תיק: 33189-09-20

פרטי המקרה: אישה שרכשה מחברת קליגל־טק תוכנה המסייעת בהכנת מסמכים משפטיים, הגישה תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתה, החברה הפרה את חוק הגנת הצרכן בכך שחידשה באופן אוטומטי את ההתקשרות עמה מבלי לעדכן ולקבל אישור לכך. התביעה הוגשה על סכום של 12.6 מיליון שקל.

השופטת הדס עובדיה המליצה לה להימחק כתובעת ייצוגית, וכך היה. התובעת ביקשה לפטר את עורך דינה, ונדחתה. עורך הדין ביקש להחליף את התובעת - במקרים חריגים ניתן להחליף תובע ייצוגי שאינו בעל עילה אישית - אולם הוא לא הצביע על תובע אחר קונקרטי.

95% מלקוחותיה של קליגל־טק הם משרדי עורכי דין ומחלקות משפטיות, בהם 25 המשרדים הגדולים בארץ. התובעת הייצוגית אינה עורכת דין, אך היא מנהלת בעצמה הליכים משפטיים, ולכן רכשה את התוכנה.

השבוע פסקה השופטת עובדיה כי התנאים להגשת בקשה ייצוגית לא מתקיימים, וסירבה לאפשר להחליף את התובעת. במקביל, נקבע כי היא קיבלה הודעה על מועד החיוב הבא ולא ביקשה להפסיק את ההתקשרות.

החסרונות בניהול ההליך עולים על התועלת שעשויה לצמוח לקבוצה הנטענת, סבורה עובדיה. זאת מאחר שספק אם בין משרדי עורכי דין לחברה יש מערכת יחסים המגלמת פערי מידע וכוח לטובת החברה, שחוק הגנת הצרכן מתפרש עליה. על־פי פסיקת בית המשפט העליון, המושג "צרכן" בחוק הגנת הצרכן יוכרע לפי הנסיבות ולפי פערי המידע והכוח בין הצדדים.

קליגל־טק הצהירה כי פנתה לכל הלקוחות, וכולם אישרו את ההתקשרות ולא מעוניינים לבטלה. לכן קבעה השופטת כי אין קבוצה המעוניינת בניהול התביעה.

את קליגל־טק ייצג עו"ד דורון דן ממשרד וקסלר ברגמן. עו"ד אורי ישראל פז, שייצג את התובעת, מסר: "יש להצר על שהשופטת לא השכילה ליישם את ההלכות הפסוקות של העליון מ־2023, שהחילו את חוק הגנת הצרכן על המגזר העסקי ומאפשרים להחליף תובע ייצוגי במנותק מבא־כוח הקבוצה הנפגעת".

משמעות הפסיקה: חוק הגנת הצרכן יחול על רכישת שירותים על־ידי עוסקים אם קיימים פערי מידע.

מספר תיק: 30649־09־22