ב-19 בפברואר יתכנס בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) כדי לדון שוב בטענות נגד ישראל, והפעם הדיון יתמקד בטענות נגד הימצאותה של ישראל בגדה המערבית, מזרח ירושלים ועזה, ויימשך שישה ימים. הדיון יתקיים במסגרת בקשה לחוות-דעת משפטית שהופנתה מהעצרת הכללית של האו"ם לבית הדין לבקשת הפלסטינים בסוף 2022.
מה ההבדל בין ההליך הבא לתביעה על המלחמה ברצועת עזה, האם ישראל צפויה להתייצב, ומה עשויות להיות ההשלכות הכלכליות לחוות-הדעת שתתקבל?
● בית הדין בהאג דחה את הבקשה לעצור את הלחימה ברצועת עזה, אך דורש מישראל להבטיח סיוע הומניטרי
● פרשנות | הישג, עם כוכבית: מה המשמעות של החלטת בית הדין בהאג?
● ההגנה של השופט ברק על ישראל ולמה הצטרף להוצאת שניים מהצווים
ההליך נולד בעקבות יוזמה של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שביקש מהאו"ם לקבל חוות-דעת מבית הדין במטרה להפעיל לחץ משפטי ומדיני על ישראל. הבקשה אושרה בדצמבר 2022 ברוב של 87 מדינות מול 26 מתנגדות ו-53 שנמנעו. מדובר בהליך שונה מהתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל.
בית הדין עוסק בשני סוגי הליכים: מתן חוות-דעת מייעצות לאו"ם בתור הגוף המשפטי של האו"ם; ותביעות בין מדינות כאשר ניתנת הסכמה של שני הצדדים לדיון. בעוד ההחלטה בתביעות היא מחייבת, חוות-דעת משפטית אינה מחייבת את המדינה.
יחד עם זאת, מדובר בשישה ימי דיונים בהם צפוי מפגן אנטי-ישראלי כלל עולמי חריג, ובסופו יחליט בית הדין מהו המצב המשפטי הנוהג. למעלה מ-50 מדינות צפויות להתייצב ולהביע את עמדתן, בנוסף לשלושה ארגונים פרו-פלסטיניים שהצטרפו להליך - הארגון לשיתוף-פעולה איסלאמי, הליגה הערבית והאיחוד האפריקאי.
חוות-הדעת של בית הדין צפויה להינתן רק לקראת סוף 2024.
השאלה שהופנתה לבית הדין היא - מהי המשמעות המשפטית של הכיבוש הנמשך בגדה המערבית, מזרח ירושלים ועזה (טרום ה-7 באוקטובר)? הפלסטינים מבקשים לבנות תקדים ולהביא את בית הדין לקבוע כי הימשכות נוכחות ישראל בשטחים אינה זמנית, ולכן אינה חוקית. בכך מבקשים הפלסטינים להביא לשינוי בהנחת היסוד לפיה השליטה בשטחים תוכרע בהסכמה של הצדדים. הם מנסים להביא לכך שיוטלו על ישראל סנקציות כדי להוציאה מהשטחים.
מומחים בתחום הבינלאומי אומרים כי קיימת סכנה שבית הדין יקבע כי הנוכחות בשטחים אינה חוקית.
מה ההשלכות שעשויות להיות מבחינת ישראל?
בעוד שבאו"ם הסיכוי שינקטו סנקציות הוא נמוך לאור זכות הווטו שיש לארה"ב במועצת הביטחון, משמעות החלטה אנטי-ישראלית של בית הדין עלולה להביא מדינות, תאגידים רב-לאומיים וקרנות הון לשינוי המדיניות כלפי ישראל בעולם, פגיעה תדמיתית והענקת לגיטימציה לחרם מצד מדינות שונות ולתנועת ה-BDS. בנוסף, החלטה נגד ישראל הנוגעת לכיבוש עשויה להביא לפעולה מצד בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) לבחון העמדה לדין של ישראליים.
השופטת היחידה שהתנגדה לכל הצווים נגד ישראל בהאג, והסתבכה
ג'וליה סבוטינדה, נציגתה של אוגנדה בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), הפכה לגיבורה בקרב תומכי ישראל. מתוך 17 שופטים שדנו בצווי הביניים שהוציא בית הדין הלאומי לצדק בהאג ביום שישי, היא היחידה שהתנגדה לכולם.
סבוטינדה, ילידת 1954, היא האישה האפריקאית הראשונה שמכהנת בבית הדין הבינלאומי. היא הצטרפה לבית הדין ב-2012, ובמרץ 2021 נבחרה לכהונה שנייה.
סבוטינדה נולדה בקמפלה, בירת אוגנדה, בבית צנוע לאב עובד מדינה ואם עקרת-בית, בתקופה שבה אוגנדה נלחמה למען עצמאות מהשלטון הקולוניאלי הבריטי. ב-1977, בגיל 23, סיימה את לימודי התואר הראשון במשפטים באוניברסיטת האוגנדית מקררה. בגיל 36 סיימה בהצטיינות תואר שני במשפטים באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד, שב-2009 העניקה לה תואר דוקטור לשם כבוד למשפטים, בהכרה בתרומתה לשירות המשפטי והמשפטי.
בעברה עבדה גם בתפקידים משפטים שונים באוגנדה ונמיביה, ובארגון חבר העמים הבריטי. ב-2005 סבוטינדה מונתה גם לתפקיד שופטת בבית המשפט המיוחד לסיירה לאון, שהוקם במטרה להעמיד לדין את האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי שבוצעו בסיירה לאון.
תמיכתה הנחרצת של סובטינדה בישראל מגיעה ברקע ליחסים דיפלומטיים טובים בין ישראל ואוגנדה בשנים האחרונות. עם זאת, השופטת קיבלה ביקורת נוקבת על עמדתה, הן ברשתות החברתיות, הן ממומחים שטענו כי לא הצליחה לבצע הערכה יסודית של המצב, והן מאוגנדה עצמה. כך, שגריר אוגנדה באו"ם התנער ממנה ובציוץ ב-x (לשעבר טוויטר) כתב: "הפסיקה של השופטת סבוטינדה אינה מייצגת את עמדתה של ממשלת אוגנדה לגבי המצב בפלסטין".
עדי טננבאום
לדברי עו"ד ד"ר רועי שיינדורף, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט בינלאומי והיום ראש המחלקה לבוררויות בינלאומיות במשרד הרצוג, "יש הרבה מאוד מדינות שרואות בחוות-דעת המייעצות של בית הדין, כמשקפות את המצב המשפטי הקיים, ולכן הן פועלות לפיהן. למשל, מדינות אירופיות שונות עשויות לנקוט צעדים מעשיים כדי לממש את חוות-הדעת המייעצת.
עו''ד ד''ר רועי שיינדורף / צילום: ניקי וסטפהל
צעדים אלה יכולים לכלול סירוב למתן רישיונות יצוא לישראל ביחס לסוגי מוצרים מסוימים, אזהרות לגורמים עסקיים בדבר סיכונים משפטיים בביצוע עסקים עם מדינת ישראל, דרישות לסימון מוצרים שמקורם בשטחי ויהודה ושומרון, איסור על שימוש בכספי המסים של אותן מדינות למימון פעילויות הקשורות ביהודה ושומרון, ובתרחיש חמור יותר - במדינת ישראל ועוד".
שיינדורף מוסיף כי גם חברות בינלאומיות וגופי השקעה עלולים להעריך מחדש את מדיניותם ביחס לפעילות בישראל. "חלק מההחלטות של גופים אלה יכולות להיות גלויות, אך רבות מהן לא יגיעו אפילו לידיעתנו. פשוט ידלגו עלינו".
בהקשר של הסכמי הסחר עם ישראל, עו"ד שרון סופרין, מומחה לסחר בינלאומי מנהל מחלקת שרשרת אספקה במשרד שבלת, מסביר כי לישראל יש הסכמי סחר עם מדינות שונות לגבי סחורה המיוצרת בישראל, כך שהסחורה המיוצרת בישראל נכנסת ללא תשלום מכס בהתאם לכללי הסכם הסחר הרלוונטי. "החלטה הנוגעת לשטחים עשויה לשנות הקלות אלה ולהוריד את הסחורות המיוצרות בשטחים מהזכאות ליהנות מההסכמים. כבר היום יש מדינות שרוצות לדעת מאיפה המוצר מגיע, אבל החלטה של בית הדין עשויה לסגור את השער". לדבריו, מי שייפגעו ממהלך כזה יהיו גם הפלסטינים, שמהווים חלק גדול מהעובדים במפעלים הישראלים הפועלים בשטחים.
סכנה לפגיעה במותג "מדינת ישראל"
עו"ד שיינדורף מציע להסתכל על ההשלכות במבט רחב. "לא צריך להסתכל על כל אחד מההליכים בזירה הבינלאומית רק באופן נפרד. יש פוטנציאל נזק בהצטברות של ההליכים. עלולה להיווצר פגיעה במותג "מדינת ישראל". בהליך אחד מחברים אותך ל'רצח עם', באחר ל'אפרטהייד', ובשלישי ל'פשעי מלחמה' ו'פשעים נגד האנושות'. זה עלול ליצור כדור שלג תודעתי ממנו הזהרתי לכל אורך השנים. הסכנה יכולה להיות פגיעה בחברות ישראליות ובאופן רחב יותר פגיעה בכלכלת ישראל. ישראל לא מתנהלת כמשק סגור ותלויה מאוד בכלכלה העולמית".
"ההחלטה יכולה להוביל לרוח גבית לתנועת ה-BDS ולסנקציות כלכליות", אומר יובל ששון, שותף במשרד מיתר ומומחה למשפט בינלאומי. "יכולות להיות סנקציות על תוצרת מהשטחים בדרך של סימון תוצרת או הרחבת הסנקציות על תוצרת מישראל אם לא ניתן להבחין מהיכן הגיעה". השלכה נוספת היא הפסקת היצוא לישראל כפי שקרה עם איטליה שהודיעה ב-7 באוקטובר שתפסיק את היצוא. "אם בית הדין יקבע כי ההתנחלויות הן פשע בינלאומי, מדינות יכולות להפסיק למכור נשק לישראל. הן עשויות לא לרצות לתמוך בהחלטה כזו".
יובל ששון / צילום: תומר יעקובסון
ההחלטה על גדר ההפרדה
בשנת 2004 בית הדין נתן חוות-דעת משפטית נגד ישראל כאשר דן בגדר ההפרדה. אז ישראל החרימה את הדיון בעל-פה, אך הגישה עמדה בכתב לפיה היא כופרת בסמכות בית הדין. בית הדין דחה את עמדת ישראל להיעדר סמכות, וקבע כי גדר ההפרדה שבנתה ישראל בגדה המערבית אינה חוקית ועלולה להוות סיפוח דה-פקטו. בית הדין קרא לישראל להפסיק את בניית החומה ולפרק חלקים שנבנו, וקרא למועצת הביטחון של האו"ם לפעול בעניין. בפועל, ישראל לא פעלה לפי ההמלצה.
עו"ד שיינדורף מסביר כי חוות-הדעת בעניין הגדר התעלמה מזכותה של ישראל להתגונן מול פיגועי ההתאבדות, ולכן "למרות חומרתה היחסית של חוות-הדעת, מרבית המדינות לא לחצו עלינו. קשה להבטיח שהפעם זה יהיה אותו הדבר. דווקא בגלל עוצמת המשבר באזור בעקבות הטבח בנורא שהתרחש ב-7 באוקטובר, יש תחושה בעולם שחייבים לטפל במצב במזרח התיכון בצורה משמעותית יותר מאשר בעבר. אני מעריך שיהיה לחץ אמריקאי ובינלאומי לכיוון פתרון של שתי מדינות, וחוות-הדעת של בית הדין יכולה לשמש כמנוף ללחוץ על ישראל בכיוון זה".
האם ישראל תתייצב לטעון בדיון?
שאלה מעניינת אחרת היא האם ישראל תבחר להתייצב כפי שעשתה בדיון על המלחמה בעזה. נכון לעת הזו עוד לא התקבלה החלטה אם ישראל תתייצב בבית הדין. מי שיקבל את ההחלטה הסופית הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. ישראל הגישה ביולי 2023 עמדה בכתב לבית הדין, בה היא טענה כי אין לבית הדין סמכות לדון. עמדה זו טרם נחשפה, אך עמדת ישראל היא שאין לבית הדין סמכות לדון בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מאחר שמדובר בסכסוך בין הצדדים בו לא ניתנה הסכמה על-ידי ישראל כנדרש. ישראל תטען כי בעצם בקשת חוות-הדעת, האו"ם עוקף את הדרישה להסכמה בין שני צדדים שהסכסוך ביניהם יובא להכרעה שיפוטית.
ההתייצבות של ישראל בהאג בדיון על המלחמה בעזה הייתה מוצלחת. היא אפשרה להציג את העמדה של ישראל ולהשיב לטענות המופרכות של דרום אפריקה, וניתן להניח שהביאה לתוצאה שהיא הטובה ביותר לישראל בנסיבות הנתונות, עמה היא יכולה לחיות.
עו"ד שיינדורף אומר "אני אופתע אם ישראל תטען בהליך זה טענות לגופו של עניין. בהליך שהגישה דרום אפריקה היה פוטנציאל להשפיע על ההחלטה של בית הדין, פה הסיכוי הוא נמוך בהרבה. מדינות מעטות, אם בכלל, מוכנות להתייצב לצידה של ישראל בכל הנוגע להתנהלותה ביהודה ושומרון. ההשתתפות במקרה זה, למרות עמדת ישראל שאין מקום שבית הדין יעסוק בנושא, תיתן לגיטימציה לחוות-הדעת שתצא מבית הדין, ותמשוך תשומת-לב בינלאומית רבה לאירוע שטוב לא יצא ממנו. אני מתקשה לראות מה אפשר יהיה להרוויח מהשתתפות באירוע הזה".
עו"ד ששון בטוח כי הדבר הנכון לישראל הוא להתייצב ולטעון בדיון. "אנחנו לא יכולים להפקיר את הזירה המשפטית. ישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה. אף אחד בראי ההיסטוריה לא יזכור אם היינו באולם או לא. יזכרו את התוצאה. אם יש לנו סיכוי לשנות במעט את התוצאה, אז חשוב לעשות את זה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.