הסנקציות הבינלאומיות על רומן אברמוביץ': היועמ"שית מציבה גבול ליחסי בנק ולקוח

חוק הבנקאות קובע כי תאגיד בנקאי לא יסרב "סירוב בלתי סביר" לפתיחת חשבון וניהולו, כל עוד החשבון ביתרת זכות וכל עוד הלקוח עומד בהסכם בינו ובין הבנק. אולם, השאלה מה "סביר" לא תמיד פשוטה למענה, והיא הולכת ומסתבכת כאשר למשחק מצרפים שחקנים כמו מלחמה רוסיה-אוקראינה, האיחוד האירופי, וכלי הנשק החדש-ישן של המעצמות: סנקציות כלכליות בינלאומיות.

● זק"א ואברמוביץ' מגיבים ליועמ"שית על פסילת התרומה: עמדתך מופרכת
● WSJ | הניסיון הקלוש של רומן אברמוביץ' להציל את אוקראינה, את המוניטין שלו ואת ההון שלו
● ניתוח גלובס | הכסף זרם לראש ארגון פשיעה, ומייסד החברה קיבל עונש קל בלבד

על איש העסקים הישראלי-רוסי רומן אברמוביץ' הוטלו סנקציות בבריטניה ובאיחוד האירופי על רקע קשריו לכאורה עם ולדימיר פוטין. ערעור שהגיש לבית הדין של האיחוד האירופי על הסנקציות, שכללו בין היתר החלטה על הקפאת נכסיו, נדחה. ישראל לא אימצה את הסנקציות הללו.

לאחר אירועי 7 באוקטובר פנה זק"א לאברמוביץ' בבקשה שיתרום לארגון. אברמוביץ' נעתר ובהמשך לכך פנה באמצעות עורכי דינו שמוליק קסוטו ובלה פלד לבנק מזרחי טפחות בבקשה להעביר 8 מיליון שקל מחשבונו שלו, שבעקבות האיחוד עם בנק אגוד הועבר לבנק מזרחי ונחסם עקב הסנקציות - לחשבון של זק"א.

בבקשתו, טען אברמוביץ' כי הסנקציות הן בעלות אופי פוליטי-מדיני, כי הן נועדו להפעיל לחץ על ממשלת רוסיה לחדול מן המלחמה באוקראינה וכי אין מחלוקת ביחס לכך שאברמוביץ' אינו חשוד בהלבנת הון, מימון טרור או התנהגות פסולה אחרת.

כמו כן הוסיף וטען כי הסנקציות אינן חלות בישראל, כי ממשלת ישראל לא אימצה אותן וכי מלכתחילה לא הייתה כל הצדקה לחסימת חשבון הבנק שלו.

הבנק עומד בסירובו

הבנק סירב. במכתב מטעמו, שנשלח באמצעות עורכי הדין שרון לובצקי הס ויניב הולצמן ממשרד עמית פולק מטלון, המייצגים את הבנק גם כעת, הודגש, בעיקרו של דבר, כי מדיניות ניהול הסיכונים של הבנק, שהוראות הרגולטור מחייבות אותו להתקין, אוסרת לאפשר פעילות בנקאית ועסקית שוטפת עם ישויות שנכללות ברשימות סנקציות המפורסמות על ידי גופים מסוימים מחוץ לישראל, וביניהם האיחוד האירופי וממשלת בריטניה.

אברמוביץ' וזק"א הגישו תביעה לביהמ"ש המחוזי בת"א נגד הבנק, שעניינה בדרישה להורות לבנק להעביר את תרומת אברמוביץ' לזק"א. כמו כן התבקש בית המשפט להצהיר שזק"א וארגוני סיוע אחרים שפועלים בישראל בעקבות המלחמה יוכלו לקבל כספי תרומות מחשבונו של אברמוביץ'. הבנק, כצפוי, עומד בסירובו.

במסגרת ההליך, שכולל גם בקשה לסעד זמני שיורה על העברת הכספים בדחיפות, הודיעה היועצת המשפטית לממשלה על התייצבותה להליך, וזאת על דעתם של נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים.

העמדה שהגישה, שמגבה את החלטת הבנק לגמרי, אומרת בעיקרו של דבר כי הבנקים בישראל מחויבים לקבוע וליישם מדיניות ניהול סיכונים שתכלול גם את ההשלכות הפוטנציאליות שיהיו לאי-כיבודן של סנקציות בינלאומיות, כי מצופה מהם לוודא שהם לא משמשים כדרך לעקיפת משטר הסנקציות, וכי הגם שאסור להם להימנע באופן גורף ממתן שירותים מבלי שבחנו סנקציות באופן פרטני - אם הם מאמצים משטר סנקציות במלואו, הם מוגנים וסירובם לבצע בשל כך פעולות ייחשב סביר.

ואיך כל זה קשור להאג

העמדה המקצועית של בנק ישראל והפיקוח על הבנקים, שהובאה במסגרת העמדה האמורה, היא כי פעולה של בנק בניגוד למשטרי סנקציות בינלאומיים עלולה לפגוע במוניטין שלו כמו גם של המערכת הבנקאית כולה, דבר שעלול לגרור פגיעה במשק הישראלי. בהתאם לכך, סירוב לבצע פעולות בחשבונות בנק שנשען על אימוץ של סנקציה הוא סירוב סביר.

אברמוביץ' אינו הראשון שמעמת את המערכת עם הסנקציות, והוא כנראה גם לא האחרון. שוב יש כאן מקרה שבו הרגולטור, היועצת, "שומרי הסף", מכירים בקיומן של ערכאות בינלאומיות, של דיפלומטיה, ומייחסים חשיבות לשמירה על היחסים איתן.

הדברים אמורים ביתר שאת על רקע הדיונים בהאג, ושאלת הלגיטימיות של ישראל. עמדת היועצת גורסת כי כשגופים כמו האיחוד האירופי או בריטניה מטילים סנקציות כלכליות - כיבוד שלהן סביר (ואף מתבקש). בהינתן שמדובר בסנקציות בעלות אופי מדיני, הדבר מעורר שאלה האם זה יהיה המצב גם אם יושתו סנקציות על ידי אותם גופים כלפי בכירים ישראלים, בהם פוליטיקאים, שרים או ראשי מערכת הביטחון.