העליון: יפורסם שמו של משקיע בקרן הון-סיכון שנאשם בעבירות מין

בית המשפט העליון התיר היום (ג') לפרסום את שמו של שותף מנהל בקרן הון-הסיכון הנאשם בעבירות מין חמורות, וקבע כי צו איסור הפרסום יוסר תוך שבוע. העליון קבע כי טענת החשוד שלפיה בשל הפרסום תיגרם פגיעה לקרן ולמשקיעיה נטענה ללא ביסוס, וכי הסתרת מידע ממשקיעים בהכרח אינה בטובתם. 

● הסדרת חוק חדלות הפירעון: התיקון שמקדם משרד המשפטים
● עו"ד בעז בן צור, סנגורו של נתניהו בתיק 4000, ביקש להתפטר מהייצוג 

בסוף שנת 2020 נעצר החשוד בחשד לביצוע עבירות מין חמורות. על הפרשה הוטל צו איסור פרסום, ושופט בית משפט השלום בפתח תקווה, שדן בבקשה להארכת מעצרו אז, קבע כי החשד בעניינו "ראשוני ודל" וקבע כי אם יתווספו תלונות נוספות ניתן יהיה לעתור להסרת איסור הפרסום.

חודש לאחר מכן, בינואר 2021, הגישה תוכנית "הצינור" בקשה להסרת צו איסור הפרסום, בטענה שארבע נשים פנו למערכת התוכנית ודיווחו על עבירות מין שביצע בהן החשוד, אך הבקשה נדחתה. נקבע כי האיזון בין השלב שבו נמצאה אז החקירה נגדו ועוצמת הראיות בתיק, למול הנזק שעשוי להיגרם לו מהפרסום מצדיקים את הותרת איסור הפרסום על כנו. בקשה נוספת שהגישה התוכנית להסרת הצו נדחתה ביוני 2023 בבית משפט השלום, בנימוק שיש להמתין לתוצאות השימוש לפני הגשת כתב אישום בעניינו של אותו חשוד, ואז להכריע בצו. 

באוקטובר 2023 הוחלט על הגשת כתב אישום בפרשה, המייחס לאיש העסקים שתי עבירות אינוס ושתי עבירות של מעשי סדום במהלך השנים 2017, 2019 ו-2020. על-פי הנטען, הוא פגע בנשים שפגש באמצעות שימוש באפליקציית "טינדר". 

עם הגשת כתב האישום הגיש איש העסקים בקשה לבית המשפט המחוזי להותרת צו איסור הפרסום בתוקף וזאת בין היתר בטענה כי בשל תפקידו הבכיר בקרן, פרסום שמו "עלול בהסתברות גבוהה לגרור השמדת ערך קולוסאלית אשר תיפול על כתפיהם של משקיעים בארץ ובחו"ל". הפרקליטות התנגדה לבקשה וטענה כי הטענות בעניין הקרן אינן רלוונטיות וכי במקרה הנוכחי איסור הפרסום מנע אפשרות לחשיפת נפגעות אפשריות נוספות. 

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע, בגדול, כי הטענות לפגיעה בקרן הועלו ללא אסמכתאות, וכי אין ברור שלו עצמו ולבני משפחתו ייגרם נזק מהפרסום, אבל זה לא שונה מכל פרשה אחרת. על-פי החלטת המחוזי, הצו אמור היה לפוג היום - אך הוא ערער לעליון. 

העליון התייחס באופן ספציפי לדפוס שמיוחס לאיש העסקים

בערעור, שהגיע לידיו של השופט חאלד כבוב כשופט תורן, שב איש העסקים על טענותיו וניסה לבסס תזה משפטית שלפיה התשתית הראייתית שעליה בוסס האישום חלשה, ולכן, בשים לב לכך שמדובר בעבירות מין, יש לאסור את פרסום שמו. כבוב דחה את העמדה. 

בהחלטה ארוכה יחסית שב בית המשפט העליון על מרכזיותו של עיקרון פומביות הדיון במשפט הישראלי ועל חשיבותו הרבה בפרט כאשר מדובר בעבירות מין "נוכח האתגר המוכר בחשיפתן של עבירות אלו, בשים לב לקשיים עימם מתמודדים נפגעי ונפגעות עבירות אלו ובשל הצורך המיוחד להזהיר את הציבור מפניהם של עברייני מין". כן התייחס העליון באופן ספציפי לדפוס שמיוחס לאיש העסקים כאן, ולעובדה שפרסום שמו ברשת, על-ידי המתלוננת הראשונה, הוא שהביא להגשתה של התלונה השנייה נגדו. כן העליון הדגיש את נקודת המפנה שחלה כאשר מוגש כתב אישום, שאז אין צורך להידרש לתשתית הראייתית בתיק כאשר נבחנת האפשרות להתיר פרסום שם, וזאת בשונה ממצב שבו מדובר באדם שהוא בגדר חשוד. 

ביחס לטענות בעניין הנזק האפשרי שעלול להיגרם לקרן הון-הסיכון שבה הוא שותף, קבע העליון כי "קיומו של שוק תקין מושתת על עיקרון הגילוי הנאות", וכי "זרימת מידע שוטפת היא שמבטיחה שקיפות, שבתורה מאפשרת למשקיע סביר לקבל החלוטות מבוססות אודות השקעת ממונו ולכלכל צעדיו בתבונה".

בית המשפט התייחס לדיני ניירות הערך וקבע שאחת מתכליותיהם היא להגן בעיקר על המשקיעים ש"'מפקירים עצמם' לביצוע השקעה כזו או אחרת מבלי להקדים די בדיקות ובירורים". דווקא כאשר מדובר בתאגיד העוסק בתחומים עסקיים המבוססים על אמון אישי, נקבע, משקיעים מעוניינים להתוודע לחשדות ואישומים חמורים נגד נושאי משרה בכירים בו. לסיכום נרמזה ביקורת כלפי קו הטיעון כולו, וצוין כי "הכול שווים בפני החוק, ובית משפט זה לא ייתן לעניינם של אנשים 'רמי-מעלה' עדיפות על פני עניינו של כל אדם אחר". 

*** חזקת החפות: איש העסקים הנזכר בכתבה לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.