דור חדש של מחקרים קובע: זוגיות היא לא בהכרח מתכון לאושר

"אני לא יכולה להגיד שקשה לי, כי מי שקשה לה זה מי שיש לה בעל בעזה, אז אני צריכה לסתום. אבל כן, קשה לי ואני בודדה, ישנה מחובקת עם הדובי. בשבועות הראשונים של המלחמה אפילו לא ישנתי, רק שכבתי מבוהלת בעיניים פקוחות. למחרת ראיתי את הנשים בוכות על הצוואר של גברים שחזרו ממילואים ואמרתי - אולי זה עדיף. לה לפחות יש למי להתגעגע".

● הצוללת | המומחה שמסביר: זה מה שיכריע בין ביידן לטראמפ
● איך זכה הכדורגלן הישראלי האלמוני להימכר במיליון אירו
● ראיון | עד תחילת 2023 ישראל הייתה ילד הפלא של העולם. מאז הפכנו לילד המופרע והלא מתקדם"

המילים האלה של אלינור רחימי, מעצבת גרפית ויוצרת תוכן, מדגישות בצורה הכי טובה כמה מלחמה היא לא תקופה טריוויאלית להיות בה רווק. שלטי החוצות צועקים "ביחד ננצח", המשפחתיות הישראלית הלוחצת ממילא התהדקה עוד יותר, הגבריות הישנה בקאמבק, והתרבות הישראלית בהתקף רגרסיה. ואם זה לא מספיק, גם הניסיון למצוא זוגיות הפך למאתגר יותר. "כל הבחורים במילואים מה שאומר שאין מבחר, ומי שישנו עף על עצמו", אומרת רחימי, שמרבה לדבר על הרווקות בדף הפייסבוק שלה.

"זו תקופה של סיכום ביניים, אנשים עושים אינוונטר של החיים שלהם", אומרת דפנה טלמון, סינגלית בעצמה וצלמת, בין היתר של תמונות פרופיל לאתרי היכרויות, מקצוע שמפגיש אותה באופן יומיומי עם רווקים מרחבי הארץ.

"כך אפשר לגלות שמצד אחד מפחיד להיות לבד, ומצד שני אולי אני מסתובבת ברחוב ושום אופציה לא מלהיבה אותי. ובסופו של דבר אנשים כמוני, שהעבודה ממלאת חלק גדול מחייהם וזהותם, עלולים להרגיש ריקנות גדולה יותר. החיים שלי כה מלאים, והתווית של הרווקה מאוד מרדדת אותי ואת הבחירות שלי".

ובאמת, כמו שאומרות טלמון ורחימי, יש הרבה יתרונות לנישואים ומחקרים שנערכו לאורך השנים מראים כי נשואים מאושרים יותר מאשר רווקים, גרושים ואלמנים. אך למרות הכל בשנים האחרונות קם דור חדש של חוקרים שמנסה לפרק את הגישה המסורתית. לשיטתם, גם אם הנתונים היבשים תומכים בכך שהאושר תלוי בזוגיות, התמונה מורכבת הרבה יותר, והרווקות יכולה להיות דרך חיים שתסב לנו אושר לא פחות.

רווק בתל אביב מול רווק בדרום

לפי נתוני הלמ"ס האמריקאית, מספר המבוגרים החיים לבד הוכפל ב־50 השנים האחרונות, והגיע לרמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה. וזה קורה בכל העולם - אפילו במדינות שונות מאוד תרבותית מארה"ב, כמו יפן או אנגולה. בערים הגדולות בסקנדינביה למשל משקי בית של אדם אחד הם הרוב. אנשים מתחתנים פחות, ובגיל מבוגר יותר מבעבר, ומתגרשים יותר.

אם במשך מאות שנים, לפני המאה ה־20, היה קשה מאוד להתקיים כמשק בית אחד, ורק כ־10% מהאוכלוסיה חיו כך - היום, ככל שמדינה עשירה יותר כך יש יותר סיכוי שאנשים יחיו בה לבד. הנתון הזה קצת דומה לנתון שמראה כי בכל מקום שבו אמצעי מניעה הפכו זמינים ונגישים יותר, מספר הילדים פחת. משקי בית של אדם אחד הם אופציה שאנשים מנצלים - כשהיא קיימת.

על רקע הנתונים האלה התגבשה בשנים האחרונות קהילת חוקרי הסינגלים, שתערוך ב־5 ביולי את הכנס הראשון שלה בבוסטון. בישראל פועלים בארץ כמה חוקרים כאלה, הנחשבים למובילים בתחום בעולם. אחד מהם הוא ד"ר אליקים כסלו מבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, ומחבר הספר "לישון באלכסון". לדבריו, "מחקרים אכן מראים פער בשביעות הרצון המדווחת לפי מצב משפחתי: הנשואים מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר, אחריהם הרווקים ואחר כך האלמנים והגרושים".

 ד''ר אליקים כסלו, מחבר הספר ''לישון באלכסון''. ''למה אין שום סדנה לסינגלים?'' / צילום: ברונט שרביט

אלא שהשאלה, הוא אומר, היא מה ההפרש ומה מסביר אותו. כך למשל, מחקר שנערך ב־2022 על בסיס מסד הנתונים הגרמני SOEP, שאוסף נתונים לגבי אותם נבדקים לאורך שנים רבות, מצא כי הנשואים מדווחים על רמת שביעות רצון ממוצעת של 7.35 מתוך 10, לעומת הרווקים שמדווחים על 7.23, הפרש של עשירית הנקודה. במחקרים אחרים ההפרשים גדולים במעט, ומגיעים בדר"כ ללא יותר מחצי נקודה.

הפרש של עשירית הנקודה הוא גדול? קטן?
"תלוי איך מסתכלים על זה. יכול להיות שהאושר של הנשואים עולה מיד אחרי החתונה, אבל אחרי חמש שנות נישואים הם בדרך כלל חוזרים לרמות האושר שהיו להם קודם".

מעבר לאושר שמשתנה בתוך תקופת הנישואים, נראה כי גם תקופת הזמן האובייקטיבית עשויה להשפיע עליו. סקר שערכה חברת האנליטיקה והייעוץ האמריקאית גאלופ בשנים 2021-2020 מעיד כי תנודות הקשורות לעליות וירידות בגלי קורונה השפיעו על רמות שביעות הרצון בנקודה שלמה, יותר מאשר הסטטוס המשפחתי באותה התקופה.

כמו כן, רמת האושר גם קשורה לפרמטרים נוספים ועשויה להשתנות בין רווק לרווק. במחקר מהיר שביצע כסלו בעצמו הוא מצא הבדל של נקודה ברמת האושר בין רווקים המתגוררים בתל אביב לבין כאלה המתגוררים למשל בדרום. כלומר, ישנה השפעה גדולה יותר למקום שבו אדם בוחר להיות רווק, מאשר לעצם רווקותו.

גם פרופ' כנרת להד מהתוכנית לנשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב מעוניינת לשים את כל הסיפור בהקשר הסוציולוגי. "רווקות היא משתנה שנמצא באינטראקציה עם המון משתנים אחרים. כשאומרים רווקים, האם מתכוונים לרווקים בעלי אמצעים או עניים? כאלה שחיים בתרבות פטריארכלית או פחות? בעיר או בכפר? כל אחת מהסיטואציות הללו היא עולם אחר לגמרי, ולא בטוח שאנחנו אומרים את הדברים המשמעותיים ביותר כשאנחנו מנתחים את כל הרווקים יחד".

 פרופ' כנרת להד / צילום: פרטי

מלבד הפרמטרים השונים, צריך גם לדבר על הסיבתיות. מחקר מפורסם של החוקרים השוויצריים פרופ' אליוס סטרוצר ופרופ' ברונו פריי, שמבוסס גם הוא על הנתונים מגרמניה, הראה כי אנשים שמתחתנים בדרך כלל מרוצים יותר מחייהם מלכתחילה. כלומר, לא החתונה היא שהפכה אנשים לשמחים יותר, אלא האדם השמח נוטה קצת יותר להתחתן. "השמחה במקור מסבירה בערך מחצית מההבדל באושר בין רווקים ונשואים", אומר כסלו.

והחצי השני?
"אנחנו עוד לא יודעים בדיוק, אבל צריך להביא בחשבון את הסטריאוטיפים לגבי הרווקים, את האפליה, את הקושי הכלכלי".

פרופ' פיטר מקגראו מאוניברסיטת קולורדו בבולדר, ארה"ב, הוא במקור חוקר התנהגות והומור המגדיר את עצמו כרווק מבחירה. בשנים האחרונות הוא ממקד את הקריירה שלו בהנגשת מחקרי רווקות בפודקאסט Solo - The Single Person's Guide to a Remarkable Life, ובספר באותו השם שיצא לאור בארה"ב החודש. לדבריו, "אנחנו עדיין חיים בעולם שבו הנחת היסוד היא שיהיו שניים, ושמשהו לא בסדר איתך אם אתה לא בזוג". למעשה, בהינתן עוצמת הסטריאוטיפים כלפי רווקים, קצת מפתיע שההבדל באושר הוא לא גדול אפילו יותר.

 פרופ' פיטר מקגראו / צילום: יח''צ אוניברסיטת קולורדו

"סביר שישנה גם הטיה מחקרית כלשהי. אם אנשים 'קונים' את ההנחה שחייהם לא שלמים בלי זוגיות, כל זמן שהם עדיין רווקים, הם מאמינים שהאושר שלהם עוד יעלה בעתיד. וזה אולי משפיע על רמות האושר הנוכחי שעליו הם מדווחים", הוא מוסיף.

אגב, אם שואלים את האמריקאים אם נישואים מובילים לאושר, הם לא כל כך בטוחים. על פי סקר גאלופ, ב־1988 רק קצת יותר מ־50% מהם האמינו שנישואים מובילים לאושר, וב־2012 פחות מ־40%. זה לא הפריע להם להגיד באחוזים גבוהים יותר ש"מאוד חשוב להתחתן".

"עוד דבר שצריך לזכור הוא שכאשר מתחתנים אנחנו חותמים על חבילה הכוללת סיכוי לנישואים מאושרים לאורך זמן עם סיכוי לגירושים וגם לאלמנות", אומר כסלו. "אם אנחנו סוכמים את כל החבילה, אז סך הכול מי שלא התחתן מעולם נמצא במצב טוב יותר בהכללה מאשר כל אלה שבחרו 'להמר' על חתונה". כסלו צוחק ומציין כי הוא לא מתכוון להמליץ לא להתחתן, אלא רק לערער את האופן האוטומטי שבו כולם מניחים שזו הבחירה האולטימטיבית.

ארבע קבוצות של סינגלים

פרופ' מקגראו מחלק את הרווקים לארבע קטגוריות. הקבוצה הראשונה היא רווקים שרוצים זוגיות ומרגישים שמשהו חסר בהם עד שישיגו אותה (Somedays). "בקבוצה הזאת יש יותר גברים צעירים ונשים מבוגרות. חבל שהקבוצות הללו לא מתחברות יותר", הוא אומר. קבוצת רווקים זו מדווחת על בדידות רבה יותר מאשר יתר הקבוצות.

החברים בקבוצה השנייה מרגישים שיהיה בסדר אם תהיה להם זוגיות, אבל גם אם לא (Just Mays). מקגראו משייך את טיילור סוויפט לדוגמה לקטגוריה הזאת. "בין שהיא תתחתן ובין שלא, היא בטח לא 'חצי שמחכה לשלם שלו'". מקגראו מציין כי על שער מגזין טיים סוויפט התעקשה להצטלם עם החתול שלה, בעיטה ישירה בסטראוטיפ הרווקה עם החתולים.

קבוצה נוספת של רווקים מכונה בידיו No Ways - אלה הרווקים שבכלל לא מעוניינים בנישואים או זוגיות מונוגמית לכל החיים. כסלו אומר כי מחקרים מראים שאלה הרווקים המאושרים ביותר. הקבוצה הרביעית היא רווקים שנהנים מקשרים זוגיים אבל לא רוצים בהכרח לעלות ב'מעלית האינטימיות והמחויבות'. חלקם לא רוצים מונוגמיה, או ילדים, או לאחד חשבונות בנק, או לבלות את רוב הזמן הפנוי שלהם עם בני הזוג. ישנם גם א-מיניים או א-רומנטיים, שיחד מוערכים בכ־1% מהאוכלוסייה. "התסריטים החברתיים הקיימים היום יוצרים ציפייה ל'אסקלציה' של הקשר עד מחויבות בכל התחומים", אומר מקגראו, ולכן מי שלא רוצה את כל החבילה, פחות סביר שיתחתן. מקגראו מכנה אותם אנשי ה־New Way.

להד לעומת זאת לא אוהבת את החלוקה הזאת. "היא משעתקת את אותם סטריאוטיפים, וכדי ליצור את הרווק החזק והנוצץ, מנגידה אותו עם הרווק המסכן והעצוב שלא הולך לו. אני סקפטית לגבי הבינאריות של הבחירה. אנשים רוצים ולא רוצים כל מיני דברים בזמנים שונים או אפילו בו זמנית. החברה משפיעה על בחירות שלנו. מהו הרצון? מהי בחירה? והאם באמת הוצגו לנו אלטרנטיבות ראויות לבחור מהן? גם אלה שאלות. החלוקה הזאת עלולה לרדד את הדיון".

רווקות משמעותה בדידות?

רווקות מקושרת לעיתים עם בדידות, הנחה שמאוששת במחקר. אולם אין קורלציה בין מדינות שבהן מדווחים האזרחים על שיעורי בדידות גבוהים לבין מדינות שבהן שיעורים גבוהים יותר של משקי בית בעלי אדם יחיד. למשל, בסקנדינביה רמות הבדידות המדווחת הן נמוכות יחסית, למרות שהיא שיאנית במשקי בית עם אדם אחד.

"בדידות מגיעה בכל מיני צורות", אומרת להד. "בתקופת המלחמה, למשל, לא כל האנשים בעלי המשפחות באמת מצליחים להתנחם בהן. אנשים יכולים להרגיש בדידות כי המדינה לא מתפקדת, הם מרגישים שהחברה שבה הם חיים זנחה אותם. הם גם יכולים להרגיש לבד בזוגיות שיש בה פערים גדולים לגבי הדרך הפוליטית. בדידות יכולה להיות אצל מישהו שמרגיש שהוא לא מהמגזר 'הנכון' במקום העבודה שלו. בדידות לא נגזרת רק או בעיקר מהשאלה כמה נמצאים פיזית לבד".

טלמון מסכימה עם כך שהבדידות היא קצת מורכבת יותר בתקופה כזו. "אני בהחלט מחוברת לאחיות שלי ולחברים שלי ואני מוצאת שאלה רשתות תמיכה חשובות, שממלאות אותי במשמעות, בשילוב העבודה והאמנות שלי. ובכל זאת, יש לעיתים בדידות. וזה בסדר. אני לא רואה סתירה בין להגיד שלפעמים קשה להיות לבד לבין זה שאני מרוצה מהחיים שלי ומההחלטות שקיבלתי לגביהם עד כה".

"מה שמנבא איכות חיים בוודאות הוא קשרים חברתיים", מסביר מקגראו. "אז נישואים יכולים להיות קשר חברתי טוב, אבל גם חברים הם חשובים וגם קשרים עם הקהילה, ואת שני אלה לרווקים יש יותר. במיוחד גברים נשואים לעיתים קרובות מתמקדים בעבודה ובמשפחה וזונחים את המעגל החברתי. אם הם נפרדים או מתאלמנים או חשים בדידות בנישואיהם, הם נשארים קצת חסרי אונים".

נוסף על כך, נראה כי גם קיים הבדל מגדרי בעניין הבדידות. "נשים רווקות מדווחות על יותר בדידות מגברים רווקים, אבל הן גם יותר מאושרות מהם", אומר כסלו. "אנחנו חושבים שזה קשור בפער בין הרצוי למצוי. בהכללה: נשים רווקות רוצות ומחפשות חברה, ויש להן, אבל אולי פחות ממה שהן רוצות. גברים רווקים לכאורה לא רוצים הרבה חברה, פחות פועלים בכיוון ואין להם, ואולי זו הסיבה שהם פחות מאושרים".

אחת הדרכים להתגבר על הבדידות ברווקות היא ליצור סוג של קהילה, יש שיאמרו בועה, של הרבה חברים שגרים באותה הסביבה. כמו שנפוץ מאוד בתוכניות טלוויזיה, וגם קצת בחיים. להד מציינת שזה בהחלט יכול לעזור אבל לעיתים עושים לזה אידיאליזציה. "אמנם סביבת מגורים מותאמת יותר לחיי רווקות, כולל נוכחות של רווקים אחרים, כן משפרת את איכות החיים, אבל חברות היא לא תמיד רק אידיאלית ומספקת. גם היא יכולה להסב כאב".

כולם מדברים על בדידות, אף אחד לא מדבר על המצוקה שנגרמת כשרוצים זמן לבד ואין.
מקגראו: "זה נכון, אנשים מאוד סובלים כשאינם מצליחים להשיג מספיק זמן אישי. יצירה היא לעיתים קרובות דבר שאדם עושה עם עצמו, וכך גם עבודה רוחנית. בדידות גורמת עצב, בעוד רוויון חברתי שלא ניתן להפיג גורם להמון סטרס. בתקופת הקורונה היו רווקים בודדים מאוד, ואחרים גילו שהם נהנים מאוד מהלבד שלהם. איזה כיף שלא צריך לצאת לדייטים! גן עדן. גם אני בעבר נהגתי לצאת חמש־שש פעמים בשבוע, ולאחר ההפוגה בקורונה לא חזרתי לאותו הקצב. היום לעיתים יותר קרובות אבלה ערב בקריאה או כתיבה".

חיים של המתנה

להד עוסקת במחקריה רבות בשאלת תפיסת הזמן, בין היתר בממשק שלה עם רווקות. רווקות מאופיינת בתפיסה של המתנה לשינוי, וישנו קושי לנהל חיים משמעותיים בתוך תחושה של המתנה כזו, כאילו החיים האמיתיים עוד לא התחילו. מנגד, אומרת להד, ישנו הפחד ש'בסוף את תמותי לבד'. "חלק גדול מן הקושי ברווקות הוא הפחדות כלשהן לגבי העתיד, כאשר בפועל אנחנו רואים כי כשנשים רווקות עוברות את גיל הפוריות, הן חוות דווקא הקלה, שמעכשיו לפחות עניין הילדים חתום ולגבי זה יפסיקו להציק להן.

"זוג בני 30 ייתפס כזוג צעיר. לעומת זאת, רווקה באותו הגיל עלולה לחוש 'זקנה' ומנגד עלולה להיתפס כילדה נצחית, שלא התבגרה. עם תקתוק השעון הביולוגי היא עלולה להרגיש לחץ 'לא לבזבז את הזמן שלך'".

אבל אל מול התפיסה של רווקות כהמתנה ושל זוגיות כפרס של אהבת נצח, מעניין גם לזכור כי מי שהוא סינגל, זה לא אומר שאין אהבה בחייו. סינגלים יכולים להיכנס ולצאת מזוגיות, ואולי חווים את האופוריה של תחילת קשר לעיתים קרובות יותר בחייהם, אבל גם את שבירתו.

"אנחנו שופטים מערכות יחסים לפי האורך", אומר מקגראו. "אבל יכול להיות שמערכת יחסים ארוכה לא בהכרח טובה או לא הייתה טובה במשך כל שנותיה הארוכות, ואילו מערכת יחסים קצרה מילאה את שני הצדדים בשמחה למשך זמן מה, ואפשרה לשני המשתתפים בה לצמוח אחר כך לכיוונים אחרים".

"אפליה גם בספוטיפיי"

מכיוון שהרווקות נמצאת דה פקטו בעלייה, קריטי לשאול מה יכול להפוך רווקים למאושרים. "מצאנו שרשתות תמיכה חברתיות הן חשובות, וגם אימוץ ערכים שהם יותר פוסט מטריאליסטים: ערכים של חופש, חיפוש חידושים, יצירתיות וסקרנות", אומר כסלו. "ישנו פחד מהעתיד, ואפשר להתמודד איתו באמצעות הכנה טובה יותר לרווקות בגיל המבוגר, ולא להתעלם מכך מתוך תקווה כי המצב עשוי להשתנות, למרות שזה בהחלט יכול לקרות".

כסלו קובל על כך ש"ישנן מיליון סדנאות זוגיות ומיליון יועצי זוגיות וגישות כמו תקשורת מקרבת או איך להתפשר בזוגיות, ואין שום סדנה לסינגלים. פסיכולוגים לא מקבלים הכשרה בלעזור לסינגלים למצוא את המשמעות בחיי הרווקות שלהם, לבנות הסכמים רשמיים לתמיכה הדדית עם חברים, להבין ולנצל את החופש שניתן להם, לתת לחופש הזה כיוון ואופי ולא רק לראות אותו כזמן בין דייט לדייט. גם את מי שבזוגיות לא מכינים לאופציה שמתישהו היא תיגמר".

"כדי שרווק שמעוניין בנישואים לא יראה את עצמו רק כחלק משלם, או כאדם בהמתנה, הוא צריך להתיר שנים של חיברות", אומר מקגראו. "בין היתר, חשוב להבין שנישואים הם המצאה שמלכתחילה נועדה למטרות חברתיות, ולא לסיפוק אישי. זו ברית כלכלית, לפעמים דיפלומטית, עם המון קשר לבעלות על הקרקע. לאורך ההיסטוריה רוב הנישואים היו בכלל בשידוך, ואהבה לא הייתה תנאי מקדים להם.

"קשה לזכור שאפילו בארה"ב, עד שנות השבעים נשים לא יכלו לפתוח לבדן חשבון בנק, לא היו להן את אותן הזדמנויות להשכלה ופרנסה, ואונס בתוך המשפחה היה חוקי. עוד לא באמת ראינו איך נראית הבחירה בחיי רווקות כשהיא באמת בחירה לגיטימית ושוות ערך והזדמנויות לבחירה בחיי נישואים".

החברה ממשיכה גם היום להפלות את הסינגלים.
מקגראו: "אפילו בהגבלה של מינוי משפחתי לספוטיפיי למי שגרים תחת אותו גג, זו אפליה. ונניח, לא ניתן לקבל חופש מהעבודה כדי לטפל בחבר חולה, אלא רק בבן משפחה 'רשמי'. אז השאלה היא איך אנחנו או מרחיבים את ההגדרה של זוג, או נותנים את כל ההטבות ליחידים. בסקנדינביה כל המבנה הבירוקרטי מבוסס על היחיד. אני חושב שבעתיד להיות בעל משפחה זה יהיה תחביב שאנשים משקיעים בו אם הם ממש אוהבים את זה".

"מה שקורה עם הרווקים דומה למה שקרה עם תנועת הפמיניזם או הלהט"ב", אומר כסלו. "היום הרווקים נתפסים בתור 'האחר', ובעתיד אולי זה לא יהיה כך".

קשה ליצור פוליטיקת זהויות סביב זהות שרוב אלה שמחזיקים בה חושבים או מקווים שהיא תשתנה.
"אולי בגלל זה הרעיון שקיימים רווקים מבחירה חשוב כל כך לחלק מהחוקרים. יותר קל להילחם על הכרה על זהות שאנחנו גאים בה ותופסים אותה כלא ארעית. אני לא מומחה לפוליטיקת הזהויות, אבל מכיר גם מלחמה בעבור זהויות שאינן בהכרח קבועות. בקהילת הלהט"ב מדברים בשנים האחרונות יותר על פלואידיות, כל אדם הוא ספקטרום, וזו גישה שיכולה להיות מאוד רלוונטית גם לגבי זוגיות".

ואיך משפיעה המלחמה?

בזמן שקהילת החוקרים והעולם כולו מתקדמים לעבר שבירת הגישה המסורתית, הגיעה המלחמה ברצועת עזה והוסיפה רבדים לתחושת הרווקות. "מלחמות מעודדות שמרנות", אומרת כסלו. "בשנות העשרים של המאה ה־20, גיל החתונה החל להתאחר ואילו בשנות החמישים, אחרי מלחמת העולם השנייה, נרשם תור הזהב של החתונות והילודה. אבל מצד שני, אם המלחמה מובילה למחשבה להגר, הרי שהגירה מובילה ליותר רווקות. זה קורה כי על המהגר שמנותק ממשפחתו וחברי ילדותו מופעל פחות לחץ חברתי, המהגר יותר חופשי ערכית, וגם משום שאנשים נוטים לדחות נישואים כדי לממש אופציה להגר".

בתקופה כזו לכולם קשה לדמיין את העתיד, ואני תוהה אם זה שם את הארעיות לכאורה של המצב הרווקי באיזושהי פרופורציה.
להד: "הייתי נזהרת מלהשוות בין תחושות הלימבו האלה, כי אמנם התפיסה של חיים בהמתנה מכל סיבה שהיא עלולה להיות חוויה קשה, בעיקר אם מלווה לכך לחץ חברתי, אבל זו לא חוויה קיומית. מנגד, לאנשים רווקים כן יש חוויה של חרדה קיומית במלחמה: לעצמם, לאחיינים, לחברים או להורים שלהם. זה לא שהרווקות מנתקת אותך מאחריות".