בני זוג חזרו בהם ממכירת דירה של 10 מיליון שקל. האם לעורכות הדין מגיע בכל זאת שכר טרחה?

פרטי המקרה: בן 75 הלך לעולמו בעת שקיימת צוואה לפיה הוא מוריש את רכושו הכולל דירה לבתו היחידה ו־100 אלף שקל לבת הזוג. בת הזוג התנגדה לקיום הצוואה, בטענה כי בני משפחתו של המנוח החתימו אותו על צוואה בשעה שלא היה כשיר תוך הפעלת לחץ. במקביל היא ביקשה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, שמשמעותה ירושת מחצית מן הרכוש.

השופטת מורן ואלך ניסן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קבעה לאחרונה כי לא הוכח שבת הזוג הייתה ידועה בציבור של המנוח, ובמקביל קיבלה את התנגדותה לצוואה וביטלה אותה באופן חריג, לאחר שנמצא כי המנוח לא היה כשיר משפטית לחתום עליה בהתבסס על חוות־דעת מומחה רפואי.

נקבע כי לא הייתה מחלוקת שהמנוח רצה להוריש לבתו היחידה את רכושו, אך נראה כי הצוואה באה לעולם מתוך ניסיון של בני המשפחה האחרים (לא הבת) למנוע מבת הזוג לקבל מרכוש הבת תוך הכרה בה כידועה בציבור. התוצאה היא שהבת תירש את המנוח באופן מלא, ובת הזוג לא תקבל דבר.

על־פי בת הזוג, בינה לבין המנוח נרקם קשר חברי שהפך לרומנטי, זאת כשנה לפני מותו הפתאומי. לטענתה, השניים קיימו חיי זוגיות ומשפחה. נקבע כי הכרה כידועה בציבור היא משמעותית ובעלת השלכות מרחיקות לכת, ולכן יש לנקוט משנה זהירות.

אחד המבחנים לקיום "חיי משפחה" הוא תקופת חיים משותפים משמעותית, מה שנקבע שלא הוכח. בין היתר מכיוון שאף לטענתה היא התגוררה עם המנוח 9 חודשים לפני מותו, שכללו חודשיים בהם היה מאושפז בבית חולים.

השופטת התרשמה שמדובר בקשר שלא עבר את שלב החברות, וגם אם הפך לאינטימי, מדובר בתקופה קצרה ללא כוונה להינשא על אף היותו של המנוח דתי, ללא מגורים משותפים וללא הוכחת משק בית משותף.

את הבת יצגה עו"ד מורן סמון. את בת הזוג יצגו עורכי הדין רונית זיסמן וארתור שני, שמסרו: "משרדנו יצג את ר' שבן זוגה אולץ על ערש דווי לערוך 'צוואה'. היא עמדה על כך שה'צוואה' תבוטל, בהליך משפטי שרק לעתים רחוקות תוצאתו היא ביטול צוואה. המומחה שמינה בית המשפט היה נחרץ שהמנוח לא היה כשיר לערוך את ה/צוואה/".

משמעות הפסיקה: בית המשפט ינקוט זהירות בהכרה כידועים בציבור לאור ההשלכות המשמעותיות. הבחינה תכלול האם קיימים חיי אישות וניהול משק בית משותף, בין היתר תקופת חיים משותפת.

מספר תיק: 71013-02-20, 71014-02-20, 71015-02-20, 36738-07-19

פרטי המקרה: בית משפט השלום ביטל בינואר דרישת תשלום לקנס מינהלי של 220 אלף שקל שהטילה הרשות להגנת הצרכן על חברת י.קלימקס נדל"ן, מאחר שלא ניתן לחברה זכות טיעון לפני ההחלטה. השופט עדי הדר קבע כי לא הוכח שההודעה על כוונה לחייב את החברה נמסרה, בעוד שלחוקר הרשות היו פרטי קשר של עורכת הדין של החברה.

הדיון התקיים במסגרת ערעור על החלטת הרשות להטיל את העיצום הכספי על החברה. הרשות שלחה לחברה הודעה בדואר רשום על הכוונה להטלת החיוב, שחזרה "לא נדרש" אך לא הציגה אישור כנדרש. למרות שמדובר בהודעה כדין, הרשות שלחה שוב הודעה שהודבקה לדלת, אך בדיון התברר כי הייתה זו דלת לא נכונה. לאחר שהצו לתשלום הוצא, הוא נמסר במסירה אישית לבעל החברה.

עורכת הדין של החברה הצהירה כי ביקשה מחוקר הרשות לפנות אליה ישירות בנייד בכל דרישה למעלה משנה לפני שליחת ההודעה על כוונה להטיל קנס. השופט קבע כי היה על הרשות לפנות אליה, ולכל הפחות לברר עמה למה המכתב לא נדרש.

הרשות הפנתה לנהליה, לפיהם יש לשלוח הודעות למען רשום. בית המשפט דחה את הטיעון וקבע כי עמדה זו לא מתיישבת עם חובת תום־הלב ואינה סבירה, וכי היה מקום להתייעץ עם החוקר בתיק לגבי דרכי ההתקשרות. נקבע כי הרשות בזבזה זמן וכסף ציבורי, כאשר היה באפשרותה מיד לאחר המסירה הראשונה שלשיטתה כשלה, לפנות טלפונית אל עורכת הדין של החברה.

בית המשפט הורה על ביטול דרישת התשלום, על־מנת לאפשר לחברה להגיש תגובה לכוונה להטיל עליה עיצום בתוך 30 ימים. הליכי הגבייה הופסקו.

את החברה יצג עו"ד שי ארז. את הרשות ייצגה עו"ד אורלי אמיתי.

מהרשות להגנת הצרכן נמסר בתגובה: "הודעת הכוונה להטיל עיצום כספי על החברה נשלחה בגין פרסומים העלולים להטעות את הצרכנים. מכיוון שהחברה לא הגיבה כלל להודעת הכוונה להטיל עיצום כספי, בית משפט הורה מטעמים טכניים בלבד, לתת לחברה 30 ימים כך שתוכל להגיש טענותיה לרשות והחזיר את התיק לידי הרשות. טיעוני החברה ייבחנו בלב פתוח ובנפש חפצה".

משמעות הפסיקה: הרשות להגנת הצרכן מחויבת לתת זכות טיעון בטרם הטלת עיצום כספי. היצמדות לנהלים אינה מוצדקת כאשר התוצאה היא עיוות דין.

מספר תיק: 48429-06-23

פרטי המקרה: בית המשפט לענייני משפחה מינה את עורכות הדין של בני זוג ככונסות נכסים על דירתם המשותפת שהוערכה ב־10 מיליון שקל. בסופו של יום הדירה לא נמכרה, לאחר שבני הזוג הגיעו להסכם כי הבעל יישאר לגור בדירה תמורת דמי שכירות מהאישה. כונסות הנכסים טענו כי קיבלו הצעה על הדירה של 10.3 מיליון שקל וביקשו מבני הזוג לשלם להן 2% משווי הדירה, למרות שלא נמכרה. בני הזוג סירבו לשלם להן וביקשו לשלם עבור שעות העבודה בלבד. בתוך כך הם פנו לבית המשפט בבקשה לשלם להן 206 אלף שקל לא כולל מע"מ עבור ניסיונן למכור את הדירה, כאשר השקיעו בכך, לטענתן, 60 שעות.

השופט יהורם שקד קבע באמצע ינואר כי אין מקום לשלם שכר שהוא נגזרת של שווי הדירה. תקנות בית המשפט לענייני משפחה קובעות שכר מקסימלי כנגזרת ממימוש של מכירה, אך הנכס לא נמכר. נקבע כי מגיע לכונסות הנכסים שכר עבור הזמן שהשקיעו, וזה נקבע לפי הפעולות שנעשו, הזמן שהושקע לא מול הזמן הסביר הנדרש. עוד נקבע כי לא נטען, ולא הוכח כי הפסקת הליכי הכינוס נגועה בחוסר תום־לב, וזכותם להגיע להסדר המבטל את הליכי הכינוס.

באשר להיקף הפעילות, נקבע כי לא נערך הסכם מכר, לא התקבלו הצעות, לא נערכה התמחרות, ולמעשה עיקר פעולותיהן הסתכם בהצגת הנכס לרוכשים פוטנציאליים ועניינים מינהלתיים מול משרד תיווך ומול הבעלים.

משך הזמן המוערך הראוי למלאכה נקבע על 40 שעות, במקום 60 שעות שנרשמו עבור הגשת הבקשה לפסיקת שכר טרחה. גם חלק מהחיובים הופחתו על־ידי השופט, לגביהם נקבע כי אינם קשור לכינוס. לבסוף נפסק שכר טרחה של 35 אלף שקל, לא כולל מע"מ.

את בני הזוג ייצג עו"ד ניר סמוגורה. בית המשפט אסר לפרסם את שמות עורכות הדין. גלובס הגיש בקשה להתיר את פרסום השמות, אך טרם התקבלה החלטה.

משמעות הפסיקה: במקרה שנכס לא נמכר, שכר הטרחה ייקבע בהתאם לפעולות שעשה הכונס, הזמן הסביר שנדרש, התוצאות הכלכליות של הליך הכינוס והמומחיות של הכונס. 

מספר תיק: 33758-06-20