האם מיליארדר סורר מסוגל לייצר נשק גרעיני?

לפני יותר מחמש שנים שמעתי לראשונה על מחקר סודי במימון הפנטגון, העוסק ביזמים גרעיניים בלתי אחראיים, מסטפן לוקסיק, לשעבר ראש הסוכנות הצבאית לפרויקטים מחקריים מתקדמים (DARPA). 

● מרחיבה פעילות בים האדום: זה הצעד שנוקטת סין
● שאלות ותשובות | ארה"ב במתקפה רחבת היקף: האם איראן תישאב למלחמה בקרוב?

שוחחנו על המשרד להערכות נטו (ONA), מחלקת הניתוח לטווח ארוך של הפנטגון, המפורסמת בקרב קובעי המדיניות בוושינגטון בתחזיותיה לגבי היכולות הצבאיות של ברית המועצות ואחר כך לגבי עלייתה של סין. לוקסיק הזכיר שהוביל כמה מחקרים עבור המשרד הזה, כולל מחקר שבדק אם חברה פרטית או יזם עשיר מסוגלים לבנות נשק גרעיני. 

"ניסינו להבין מה ארגון פרטי היה צריך לעשות לו היה רוצה לבנות ולמכור כלי נשק גרעיניים", אמר לי לוקסיק. "הסתבר שמדובר בעסק די רווחי". 

השקעה של מיליארד דולר לייצור הפצצה הראשונה

מסוקרנת, שאלתי אם יסכים לשתף איתי עותק. כמה ימים אחר כך, לוקסיק, שהכרתי אז כבר 20 שנה, שלח לי את כל ארבעת כרכי המחקר, שהושלם ב-2013. הדוח הציג בפירוט רב - כולל רמות כוח האדם ותחזיות לגבי תזרים מזומנים - איך עלולה לפעול יוזמה כזו. 

צריך השקעה מועטה של מיליארד דולר וחמש שנים כדי לייצר את הפצצה הראשונה, על פי מסקנות המחקר. 

הדוח נקרא כמו הערות רקע למותחן טיסה: תאגיד בסגנון החברות המרושעות מסרטי ג'יימס בונד צריך להקים חזית כעסק לגיטימי, ולנהל סדרה של חברות בנות בלתי תלויות לכאורה, שיהיו אחראיות לחלקים נפרדים של ייצור הנשק במקומות ברחבי העולם. 

חברה אחת, למשל, תהיה אחראית לתכנון הסרכזות (צנטריפוגות); חברה אחרת תהיה אחראית להפקת אורניום מועשר ברמה גבוהה; חברה שלישית תעשה את העיבוד הכימי. חברה יכולה אפילו לעבוד ישירות עם מעצמה גרעינית מסוכנת. "האם היוזמה ההיפותטית שלנו עלולה אפילו להיכנס לשותפות עם צפון קוריאה? או אולי עם איראן?", נשאל בדוח. 

כבר לא רק מדינות

כשקראתי לראשונה את המחקר ב-2018, הוא ריתק אותי כהנחת יסוד מעניינת אבל בלתי סבירה. יש סיבה לכך שכלי נשק גרעיניים הם נחלתן של מדינות: הם מצריכים מתקנים עצומים, תקציבים גדולים ומומחיות טכנית שאי אפשר בדיוק לפרסם בלינקדאין.

אבל כיום, רק חמש שנים אחר כך - ויותר מעשור לאחר שהמחקר הושלם - הרבה דברים השתנו בעולם. חברות פרטיות כבר מעורבות תקופה ארוכה בבניית כלי נשק, כולל כלי נשק גרעיניים, אבל הממשלה הפדרלית באופן מסורתי הייתה זו שמימנה ושלטה בטכנולוגיות. כיום, אפילו הפנטגון מכיר בכך שהון פרטי הוא המקור הדומיננטי למימון טכנולוגיות חשובות. 

מיליארדרים כמו אלון מאסק שולטים בטכנולוגיות שפיתחו ללא חוזים פדרליים, כמו הרשת של מאסק של לווייני סטארלינק, שיכולים לשנות את מסלולן של מלחמות. משקיעי הון סיכון נוהרים לתחום הביטחוני בעידוד הפנטגון. במדינות אחרות, קבוצת וגנר, חברת שכירי החרב הרוסית שהאימפריה העולמית שלה משתרעת מאירופה לאפריקה, הפגינו יכולת לאיים על משטרים. 

כיום, הרעיון של יזמים וחברות במימון פרטי המשנים את המאזן הצבאי לא נשמע כל כך דמיוני, ותהיתי מה המשתתפים במחקר היו חושבים היום על מסקנותיו. 

לוקסיק מת בשנת 2019, ושניים מהמחברים האחרים, פריץ ארמרת', לשעבר יו"ר מועצת המודיעין הלאומית, ובארי ווסלר, שנחשב לאחד מסנדקי האינטרנט - מתו גם הם. אבל רוב הכותבים האחרים שמחו לדון במחקר, אפילו אם לפעמים לא הסכימו עם מסקנותיו. 

אין אזכור של מאסק או של כל יזם אמריקאי אחר, הדוח באופן ספציפי מחריג אזרחים אמריקאים במעקב שלו אחר מיליארדרים העלולים לממן אופרציה כזו, אבל בריאן מייקל ג'נקינס, אחד הכותבים במחקר ויועץ בכיר לנשיא תאגיד ראנד, אמר שמישהו בדמותו של מאסק הוא בדיוק סוג התסריט שכותבי המחקר חשבו עליו. 

הפיתוח הצבאי השתנה באופן דרמטי מאז "פרויקט מנהטן", המאמץ הסודי מימי מלחמת העולם השנייה לפתח את הפצצה הגרעינית הראשונה. בניית כלי נשק גרעיניים כבר לא מצריכה את ההיקף והמחיר המתוארים בסרט שובר הקופות מהקיץ שעבר, "אופנהיימר". 

חסם הכניסה יורד נמוך

יזמים כמו מאסק יכולים לבנות על ההשקעות המסיביות של הממשלה בטילים ובטכנולוגיה גרעינית, במקום להתחיל מאפס. המחקר, אמר ג'נקינס, נועד לראות מה עלול לקרות כשחסם הכניסה לפיתוח מערכות צבאיות יורד כל כך נמוך. 

"מה היית יכול לעשות עם מיליארד דולר? מה היית יכול לעשות עם 10 מיליארד דולר? והאם זה באמת מעבר ליכולתם של אנשים מסוימים?", אמר. "ובכן, במקרה של אלון מאסק, המשמעות היא שאפשר לשלוח טילים לחלל בלי נאס"א. וזו הנקודה של כל זה". 

מיילס טאונס, שעזב את הלימודים באוניברסיטה כדי לעבוד על המחקר, אמר לי שהוא עדיין חושב עליו כל יום. הוא אמר שהמחקר נולד מהאופן שבו סרכזות גז הורידו את חסם הכניסה בכל הנוגע לכלי נשק גרעיניים. 

בסרטים, מרגלים מדפדפים בתוכניות מפורטות לפצצות גרעיניות. אבל מומחים גרעיניים טוענים שמה שבאמת סודי אינו בהכרח איך לתכנן את הנשק - הרבה מזה קיים באינטרנט או כידע ציבורי, אלא התהליכים הנחוצים לייצור החומרים החיוניים, כמו אורניום מועשר ברמה גבוהה. 

מדינות הרוצות להעשיר אורניום, בין שלמטרת ייצור אנרגיה גרעינית או לייצור כלי נשק, משתמשות יותר ויותר בסרכזות גז, ונראה ש"סרכזות בסיסיות כאלה די פשוטות לייצור - אולי כל כך פשוטות שכמעט כל מדינה מתפתחת יכולה להשיג אותן", כתב סקוט קמפ, שהיה אז סטודנט בפרינסטון, בדיסרטציה שלכדה את עינו של לוקסיק. 

התזה של קמפ הובילה את לוקסיק לתהות האם סרכזות כאלה היו גם ברות-השגה בידי חברה פרטית, או אולי מיליארדר מעמק הסיליקון (קמפ, כיום מרצה ב-MIT, כתב לי בדואר אלקטרוני שלא היה מודע לכך שהתזה שלו נתנה השראה למחקר במימון הפנטגון). 

המחקר עצמו כלל מפגשים חודשיים בבית של לוקסיק בפרברי וושינגטון הבירה. בערך עשרה משתתפים קיבלו על עצמם את התפקידים של שני כוחות מנוגדים - קבוצה אדומה שהורכבה מיזמים גרעיניים וקבוצה כחולה שייצגה ממשלות המנסות לאתר ולעצור אותם. 

בין המפגשים, חברי הקבוצות קיבלו משימות לחקור את הנושאים הפוליטיים והטכניים שעלולים לאפשר הפצה גרעינית פרטית. "החבר הכי טוב שלי היה האתר עליבאבא, בגלל שאני יכולה למצוא שם הכול - כמו כמויות עצומות של חומצה חנקתית", נזכרה קייטי ליץ', כימאית שלוקסיק גייס לפרויקט. 

כשהמחקר הסתיים, העביר לוקסיק את הממצאים למזמינו, אנדרו מרשל, דמות אגדית בפנטגון, שעמד במשך עשרות שנים בראש המשרד להערכות נטו (ONA). המחקר מעולם לא פורסם, או אפילו נידון באופן ציבורי, בין היתר בגלל שמי שהשתתפו בהכנתו חשבו שהדוח הסופי צריך להיות מסווג. שניים מהמשתתפים שראיינתי אמרו לי שהורו להם למחוק כל העתק של הדוח מהמחשב שלהם. "ידעתי שאנדי התייחס לזה כמסווג", אמר לוקסיק על מרשל ב-2018. מרשל מת ב-2019. 

דובר של הפנטגון אמר שהדוח עצמו אינו מסווג, אבל "מכיל חומר רגיש" שהגביל את הפצתו "לקהל מצומצם של פקידי ביטחון לאומי בכירים בתוך משרד ההגנה". המשרד הזמין את הדוח כחלק מניתוח "מגמות מרכזיות ודינמיקות המשפיעות על המערכת הבינלאומית", הוסיף הדובר. "החתירה לכלי נשק גרעיניים, והפצת הטכנולוגיה המאפשרת את החתירה הזו, הייתה אחת המגמות האלה". 

לא כל מי שדיברתי איתם לגבי הדוח הסכימו על כך שמיליארדר מסוגל, או אפילו ירצה, להפעיל עסק לבניית כלי נשק גרעיניים. אחרי ככלות הכל, הגרנדיוזיות של מאסק הובילה אותו לרכוש את טוויטר, לא למכור אורניום בקזחסטאן, וקבוצת וגנר, שגורלה הסופי לא ברור, כנראה לא מחפשת לבנות פצצות גרעין. 

איומים שמגיעים מהזמינות של הטכנולוגיה

ג'פרי לואיס, מומחה גרעין במכון מידלברי למחקרים בינלאומיים במונטריי, קליפורניה, שלא היה מעורב במחקר, הטיל ספק בהנחות היסוד שלו, וטען שחברות פרטיות לא ירצו את סיכון החשיפה שכרוך בייצור פצצות. "הטיעון העסקי לא יהיה על קניית כלי נשק מוגמרים, נכון? הטיעון העסקי יהיה על רכישת יכולות הייצור". 

לואיס הצביע על הרשת הפקיסטנית של עבדול קדיר חאן, המכונה "ע' ק' חאן", בשנות ה-80 וה-90, שהשתמשה בסדרה של חברות קש כדי למכור את הציוד והידע הנחוצים להעשרה גרעינית, מעין ערכה למתחילים לבניית פצצה גרעינית. "זה קו עסקי הרבה יותר סביר ובטוח", אמר לואיס. 

אבל מבחינה מסוימת, זה בדיוק התרחיש העסקי שבוחן המחקר: בניית פצצות חושפת אותך לגילוי בגלל שקשה להסתיר את מתקני הייצור. אותו פחד מחשיפה, שעשוי לגרום לחברה פרטית להסס לבנות ולמכור פצצות, יכול גם לתת למדינות תמריץ חזק לקנות פצצות מוגמרות במקום לייצר פצצות משל עצמן. השאלה באמת היא מי מוכן לקחת עליו את הסיכון, ומה התשורה. 

הדוח הציב הנחה שלפיה הלקוח הפוטנציאלי עשוי לרצות להימנע מהלחץ הבינלאומי שמגיע עם יכולות הייצור האלה, וחברה פרטית יכולה להיות דווקא בעלת מוטיבציה לקחת את הסיכון כדי להרוויח. מתואר שם תסריט הכולל את ערב הסעודית המגיבה לתוכנית גרעין איראנית חשודה. מתוך רצון שלא להסתכן בחשיפת המתקנים הגדולים הנחוצים לייצור כלי נשק גרעיניים, עלולה ריאד, כך במחקר, להימשך יותר לרעיון של רכישת פצצות מוכנות. "זה פרויקט שתמיד ניתן יהיה להתכחש אליו", כתוב בדוח. 

בסופו של דבר, לא צריך להעריך את ערכו של הדוח לפי מידת ההתאמה שלו לאירועים בחדשות כיום, אמר לי ג'נקינס. "הוא לא נועד לשמש כנבואה", אמר. 

הנקודה, אמר, הייתה לגרום למוסדות לביטחון לאומי לחשוב על איומים פוטנציאליים המגיעים מהזמינות המסחרית של טכנולוגיה, ולא רק אלה הקשורים לכלי נשק גרעיניים. ג'נקינס אמר שצריך להיות קל יותר להפריט כלי נשק ביולוגיים לעומת פצצות גרעין, בגלל שפחות מתקנים מעורבים בייצורם וקשה יותר לזהות אותם. 

"אני חושב שבעשר השנים שעברו, לא קרה משהו שיגרום לי לומר שמה שחשבנו אז הוא פחות סביר", אמר ג'נקינס. "אם בכלל, אם אנחנו מדברים על ההפרטה של עשיית מלחמה ועל עשיית מלחמות דרך ארגונים פרטיים וארגוני פרוקסי הניתנים להתכחשות, אני חושב שכיוון פני הדברים דווקא תומכים בחשיבה שיש בדוח".