הענקית מברלין פושטת רגל ומדליקה נורת אזהרה: "גרמניה משתרכת מאחור"

זו שעת צהריים בכלבו הגרמני העצום "קה־דה־ווה" במערב ברלין, ועל פניו נראה שהכול כרגיל. חנויות היוקרה של בתי האופנה המובילים בקומת הקרקע עדיין מעוצבות למשעי ונוצצות. סדרן בחליפה מנהל תור של קונים סינים שמחכים להיכנס לסיבוב קניות ב"לואי ויטון". והתמהיל הקבוע של המבקרים - בין אם מדובר במי שבא ללגום שמפניה ולאכול צדפות בקומה השישית או לקנות מעיל בהנחת סוף העונה - יוצא ונכנס דרך הדלתות המהודרות של בית הכלבו, השני בגודלו רק ל"הרודס" בלונדון. ביום ממוצע מבקרים בו כ־50 אלף קונים.

● WSJ | אוסף אמנות בשווי מיליארד דולר שמפרק משפחה מבפנים
● WSJ | השיטה הסודית של השבדים לשביעות־רצון בעבודה עוברת דרך כוס קפה

אבל במבט שני, הסימנים לצרות הגדולות שבהן שקוע ה"קה־דה־ווה" הולכים ומתגלים. סרטים מהודרים חוסמים בקומה החמישית את הגישה לרוב המוצרים במחלקת העיצוב והבית, למשל. "זה לא למכירה בשלב הזה", מבהיר זבן אדיב למי שמנסה לרכוש מצעי סאטן, "זה שייך למלאי של החנות, ולא ברור מה יהיה איתו". מדפים ריקים וקירות קירחים מציצים בקומות אופנת הגברים והנשים, היכן שספקים מסוימים משכו סחורה. אפילו בחנויות השוקולד בקומה השישית מבקשים תשלום רק בכרטיס אשראי. "זה בגלל הפשיטת רגל", אומרת המוכרת, "אבל אל תספר לאף אחד".

למרות העמדת הפנים, מדובר בסוד גלוי. ה"קאופהאוס דס ווסטנס", כלבו שהפך לסמל לדקדנס המערב־אירופי, חנות ענק של מוצרי יוקרה ומותרות, אופנה ומזון, שפועל כבר יותר מ־100 שנה במערב ברלין, נמצא בהקפאת הליכים. "סיגנה", חברת הנדל"ן האוסטרית המחזיקה בו בעשור האחרון, הגישה בקשה לפשיטת רגל.

חלק מהספקים שעבדו איתו לא קיבלו את כספם במשך חודשים. חלק מהחברות החזירו את הסחורה שלהן, וסיימו את ההתקשרות עמו. גורלו של הכלבו, המתפרש על פני שבע קומות, 60 אלף מ"ר של מסחר, שהפך גם למקום עלייה לרגל לתיירים ישראלים המבקרים בבירת גרמניה, אינו ידוע.

פשיטת הרגל של סיגנה נובעת משילוב של סיבות עסקיות נקודתיות: התרחבות מהירה, מימון יקר וניהול כושל, בין היתר, על רקע הצניחה בשוק הנדל"ן המסחרי. אבל היא מסמלת בין היתר את מצבה הכלכלי העגום של גרמניה בימים אלו.

מחירים כואבים

אחרי הערכות והערכות מחדש, ובניגוד להבטחות של הקנצלר אולף שולץ לפני כשנה ("גרמניה לא תיפול למיתון השנה, אני מבטיח", אמר בדאבוס), הנתונים האחרונים שהתפרסמו החודש מראים כי הכלכלה הגרמנית התכווצה ב־0.5% ב־2023. "אנחנו היחידים ממדינות ה־G7 שהתכווצו", ביכתה השבוע כותרת ב"בילד" הפופולרי את המצב. שוק הנדל"ן בגרמניה חווה קריסה של קרוב ל־10% בשנה החולפת. האינפלציה שחקה את ההכנסה הפנויה של משקי הבית, והריביות הגבוהות משתקות פעילות עסקית.

גרמניה משלמת כעת בבת־אחת את המחירים הכלכליים כולם: המחיר של בירוקרטיה בלתי־דיגיטלית שהפכה את המדינה למפגרת־טכנולוגית, ותוקעת מקלות בגלגלים של עסקים, של הגירה ושל סחר חופשי. המחיר של הסתמכות על גז רוסי זול שנגמר בין לילה, ומחייב כעת תהליך דה־תיעוש איטי ומכאיב למי שהייתה המעצמה התעשייתית האחרונה באירופה. וגם המחיר של אי־השקעה ממשלתית במשך שנים רבות, של מדיניות "האפס השחור" - איזון תקציבי ואיסור כניסה לגירעון בכל מחיר - שעוגנה בחוקה הגרמנית על ידי אחת הממשלות הקודמות.

הממשלה הנוכחית אולי ניסתה לעקוף את המחויבות הזו, שאפילו לדברי קרן המטבע העולמית והנציבות האירופית מציבה את גרמניה בעמדת נחיתות מול מדינות אחרות, רק כדי לגלות כי הטריק שכלל שימוש במאות מיליארדי אירו שהוקצו למאבק במגיפת קורונה למטרות עידוד צמיחה אינו חוקתי, לפי הכרעה של בית המשפט העליון. הממשלה נאלצה לגנוז בחודש שעבר, בבת־אחת, את רוב הרפורמות מעודדות הצמיחה שלה.

ומעל הכול ישנה התחושה הציבורית, מצב הרוח הגרמני שמרגיש דשדוש ופיגור־מאחור בהשוואה למדינות אחרות - שהחליף את הרגשת היציבות והשגשוג שאיפיינו את שנות הקנצלרית אנגלה מרקל. אז, גרמניה רשמה צמיחה כלכלית מרשימה שקצרה את הפירות של רפורמות שוק חופשי שהוביל דווקא קודמה, הקנצלר הסוציאל־דמוקרטי גרהארד שרדר.

מרקל, לעומת זאת, נתנה למצב להמשיך כמו שהוא, נמנעה מרפורמות (חוץ מזו שחיסלה את האנרגיה הגרעינית, א"א) וגילגלה את הכדור הלאה. מי שנאלצת לנסות ולהתמודד עכשיו עם המצב היא קואליציה של סוציאל־דמוקרטים, ירוקים וליברלים, בהובלת שולץ, ששוברת שיאי אי־פופולריות בסקרי דעת קהל מדי חודש.

קיצוניים משני הצדדים

מצב הרוח הזה בא לידי ביטוי בשבוע האחרון גם בהתבטאויות הצמרת הגרמנית. "גרמניה משתרכת מאחור משום שאין צמיחה. המיקום שלנו אינו מהווה יתרון תחרותי יותר", אמר שר האוצר כריסטאין לינדנר ממפלגת "הליברלים", כשהוא מבכה את מחירי האנרגיה הגבוהים בעידן שאחרי הגז הרוסי הזול. שותפו לממשלה, אך יריבו הפוליטי, שר הכלכלה רוברט האבק מ"הירוקים", הציע להשיק רפורמת מס שתמריץ את העסקים ומימון ממשלתי של עשרות מיליארדים למנועי צמיחה. "אין לנו יתרון תחרותי כעת, ואנחנו לא ידידותיים מספיק להשקעות", אמר.

העובדה כי האבק דוחף לעבר חוב, לינדנר דוחף לצמצם את הגירעון, אבל שניהם מסכימים כי מצבה הכלכלי של גרמניה בכי רע, היא עדות למצב הפוליטי והכלכלי הרעוע שלה. בינתיים, מבחינה פוליטית, הימין הקיצוני (וגם השמאל הרדיקלי) מתחזקים בסקרים כפי שלא התחזקו מאז הקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ב־1949.

מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" מהימין הקיצוני, ו"ברית שרה ואגנקנכט", מפלגת שמאל קיצוני שהתפצלה ממפלגת "די לינקה" זוכות יחד ל־25% מקולות הבוחרים, לפי הסקרים האחרונים. בחירות במדינות מחוז השנה ובחירות בפרלמנט האירופי עשויות לתרגם את חוסר השקט הציבורי כתוצאה מהמצב הכלכלי לשינוי פוליטי רדיקלי. "שולץ רצה להיות הקנצלר שיתמודד עם ריבוי המשברים" עקץ שבוע העיתון "פרנקפוטר אלגמיינה" את מנהיג גרמניה הנוכחי, "אבל הפך לקנצלר במשבר". "שולץ חייב לבצע רפורמות כלכליות", כתב ה"טאגסשפיגל", "אבל אין לו את היכולת לעשות זאת. בחירות חדשות הן האפשרות היחידה שלו".

 קנצלר גרמניה אולף שולץ / צילום: חיים צח-לע''מ

שורשים יהודיים

ה"קה־דה־ווה" ידע גלגולים רבים עד שהפך בימים האחרונים לפנים של הכלכלה הגרמנית. הוא החל את דרכו ב־1907 כיוזמה של הסוחר היהודי אדולף יאנדורף, עבר לשגשג תחת ניהולה של משפחת תעשיינים וסוחרים יהודים אחרת, בראשותו של הרמן טיץ, ואז "נוקה מיהודים" תחת לחץ ממשלתי אחרי עליית הנאצים לשלטון.

המשפחה שהחזיקה בו נאלצה למכור אותו, במחיר מופחת, לאנשי עסקים "אריים", וכל עובדיו היהודים פוטרו. מאז עבר הכלבו ידיים עוד חמש פעמים, אבל תמיד שימש כמגדלור של צרכנות מערבית, בין אם לתושבי מערב ברלין או מזרחה. ביום אחרי שנפלה החומה ביקרו בו, לפי הערכות, כ־200 אלף בני אדם והוא היה היום ההומה ביותר בתולדות הכלבו.

הוא נרכש על ידי סיגנה ב־2012, בחצי מיליארד אירו לפי הדיווחים, ומאז נאבק כדי לשרוד כחלק מקבוצת גדולה יותר שעסקה בתחום הנדל"ן המסחרי, והחזיקה גם בבתי כלבו במינכן ובהמבורג. רנה בנקו, היזם העומד בראש סיגנה, הסתבך בצרות פיננסיות ופוליטיות, ולפני כשנה מכר 49.9% מההחזקות ב"קה־דה־ווה" לחברה השקעות תאילנדית. הצרות של הכלבו משקפות בין היתר את הצרות של גרמניה: הוא כמעט ולא מוכר באמצעות האינטרנט (רק ב־2020 החל בכך), ונאבק לשרוד אחרי שנות הקורונה, במקום שבו הסחר המקוון זינק וכלכלות שאינן גרמניה כבר התאוששו.

לדברי מנהל הפעילות העסקית בו, יש עתיד ל"קה־דה־ווה", רק לא במסגרת הנוכחית. "עם שכירות נורמלית, יכול להיות לנו עתיד מבטיח", אמר לתקשורת בימים האחרונים. לדבריו, הפעילות העסקית משגשגת, אך העובדה כי "סיגנה" הגדילה את השכירות החודשית ב־37% בשנים האחרונות היא שמעיבה כלכלית על ביצועיו. דבריו נלקחים בעירבון מוגבל, אחרי שהדף שמועות על קשיים כלכליים לפני שלושה חודשים והבטיח כי, "הקה־דה־ווה יעמוד כאן גם בעוד 100 שנה".

הלאמה היא הפתרון?

מפלגת "די לינקה" מהשמאל, גלגול של המפלגה הקומוניסטית לשעבר ששלטה בחצי מהעיר עד לפני שלושה עשורים, הציעה במעין אינסטינקט "להלאים" את חנות הכלבו, "כדי להבטיח חלוקה שווה של מוצרים לכל האזרחים". היא הציעה ליישם בו את עקרונות הניהול והייצור של הקולקטיבים החקלאים שפעלו במזרח גרמניה. לא מדובר בהצעה מופרכת לגמרי: תחת הממשלה הקודמת של ברלין רכש הסנאט מחדש את חברת האנרגיה המקומית ואת חברת המים, בניסיון לעמוד ביעדי אקלים ובמחיר של מיליארדי אירו. ישנן גם הצעות 'להלאים' בדרך דומה חברות המחזיקות בפורטופוליו של עשרות אלפי דירות בברלין, כדי להקל על מצוקת הדיור בבירה. "עצם העובדה שההצעות הללו לא נזרקו מכל המדרגות" כתב פרשן מקומי בעיתון BZ השבוע, היא עדות לבעיות העמוקות של ברלין ושל גרמניה מבחינה כלכלית.

בינתיים, גובר החשש גם לעתידם התעסוקתי של 900 העובדים בכלבו. פרנציסקה גיפיי, ראשת העיר הקודמת של ברלין ומי שמכהנת כעת כסגנית ראש העיר, התחייבה לנסות ולסייע להציל אותו. גיפיי דיברה על הקה-דה-ווה, אך מבין השורות ניתן היה לשמוע את הפוליטיקאית הסוציאל-דמוקרטית מדברת על גרמניה כולה. "הוא עבר זמנים קשים, אבל תמיד היה שם. אנחנו בטוחים כי הוא ימשיך להיות אייקון גם בעתיד".

למעשה, הביטחון הזה עורער קצת בשבוע האחרון. "אנחנו לא מוכרים שום דבר שאתה חייב באופן מוחלט. אנחנו מוכרים אשליות, חלומות ומאוויים", אמר מנהל הכלבו בראיון אופטימי לפני כשלושה חודשים. כעת, השאלה היא אם מצב הרוח הכלכלי הגרמני גבוה מספיק כדי להצדיק זאת כמנגנון עסקי.