אם כבר, במודי'ס אפילו נתנו לנו הנחה. זה לא הפריע לשר האוצר להגיב באימפולסיביות

הבשורה על הורדת דירוג האשראי והתחזית של מדינת ישראל אכן מכאיבה, אבל היא לא באמת חידשה משהו בנוגע למציאות שבה אנחנו נמצאים. דוחות דירוג דומים לתעודת סיום שמקבל כל תלמיד. אולי הוא מתפלל לאיזה ויתור קטנטן ברגע האחרון, אחרי שממש הבטיח להשתדל בחודשים הבאים, אבל את האמת ואת הציונים שהוא אסף במשך השנה הוא מכיר היטב ועצימת עיניים אף פעם לא הייתה פתרון יעיל והגיוני. 

 ● החלטה קשה נגד ישראל: מודי'ס מורידה את דירוג האשראי של המדינה לראשונה בהיסטוריה
● שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "הודעת מודי'ס אינה כוללת טיעונים כלכליים רציניים"
● שאלות ותשובות | התרחיש שמדאיג את מודי'ס והשלכות ההחלטה של חברת הדירוג על הכיס של כולנו 

במשרד האוצר יודעים תקופה ארוכה שבשוקי הכסף ברחבי העולם לא מסתכלים עלינו כמו פעם. לא בכדי, החשב הכללי שבמשרד האוצר גייס פה מיליארדים להשלמת הבור, כמעט אך ורק מגופים ישראלים, כי הוא פשוט ראה שאלה שעדיין מסכימים לתת לנו הלוואות דורשים תמורתו פרמיה יקרה - שלא ממש מתאימה למדינות שנמצאות בדירוגי אשראי גבוהים. לאמיתו של דבר, בסוף השבוע אפילו קיבלנו הנחה קלה ממודי'ס. באגף החשב הכללי ישמחו לחתום על גיוסי חוב בשבועות הקרובים לפי ריבית שמתאימה לדירוג הנוכחי, 2A, בזמן שרוב המלווים רוצים עוד כמה נקודות ריבית עבור הסיכון כדי להלוות לנו כספים.

במודי'ס כתבו בסוף השבוע את מה שכולם בעצם יודעים. כן, "השלכותיו הרוחביות של העימות הנוכחי עם החמאס, הן במהלכו והן לאחר סיומו, מעלים באופן מהותי את הסיכונים הפוליטיים במדינת ישראל, מחלישים את הרשות המחוקקת והמבצעת ופוגעים בחוסנה הפיסקלי של המדינה בעתיד הנראה לעין". כן, "הסיכון להסלמת העימות נותר משמעותי, בעיקר כזה בו מעורב ארגון חיזבאללה בצפון ישראל, וזאת על אף המודעות הגבוהה של שני הצדדים להשלכות השליליות של עימות רחב מסוג זה. העימות עם ארגון חיזבאללה יהווה סיכון גדול בהרבה לשטחה של ישראל, וצפוי לכלול פגיעה מהותית בתשתיות, גיוס מחדש של חיילי מילואים ועיכובים נוספים בהשבת התושבים המפונים לאזור". מישהו באמת מנסה להתווכח עם המציאות?

זה לא הפריע לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהייתה לו שבת שלמה לתת לדירוג החדש לשקוע, להגיב במוצאי שבת באימפולסיביות ילדותית. במקום להגיד שאנחנו במלחמה, שכמובן נכפתה עלינו ושגובה מאיתנו מחיר כלכלי קשה, הוא בחר להאשים את מודי'ס בטיעונים תמוהים ולא ענייניים. הודעתה, אמר השר, "אינה כוללת טיעונים כלכליים רציניים, והיא מהווה כל כולה מניפסט פוליטי מבוסס תפיסת עולם גיאופוליטית פסימית ומופרכת, שמשקפת חוסר אמון בחוסנה הביטחוני והלאומי של ישראל, וככל הנראה גם חוסר אמון בצדקת דרכה מול אויביה".

שחיקה עקבית וארוכת שנים 

"אמון בצדקת הדרך"? מה לכלכלנים מחו"ל ולסיסמאות ציוניות בגרוש? בעיקר הידיעה של שר האוצר שהוא הוסיף לנו לא מעט בעיות חוץ מהעניין הביטחוני, ושגם במודי'ס קלטו את זה. 

בימים הקרובים כולנו הרי נראה, לא בפעם הראשונה, את הדיונים החפוזים והפופוליסטים לקראת אישור התקציב בוועדות השונות. האופוזיציה והקואליציה יספקו לנו בעיקר הצגות למצלמות, אבל כולם כולל כולם ידעו שזה רק בכאילו. שלכנסת אין ממש משמעות. ושזה לא ממש קשור למלחמה, אלא לשחיקה עקבית וארוכת שנים ברשות המחוקקת שלנו. 

במקביל, כלכלני מודי'ס קלטו שגם אם הנתונים הכלכליים שלנו בימי שיגרה ממש לא רעים (יחס חוב לתוצר, גירעון וכו'), מדינת ישראל הזניחה לחלוטין את האתגרים החברתיים והכלכליים שלה לטווח ארוך. כמו שהם כותבים בדוח: "בשילוב עם האתגרים ארוכי השנים בכל הנוגע לדמוגרפיה - במיוחד ההבדלים הגדולים בין קבוצות האוכלוסייה השונות במדינה ביחס לשיעורי ההשתתפות בשוק העבודה, הכנסה, מיומנות ורמות פריון - הסיכונים החברתיים הם גבוהים". זה לא קשור למלחמה בעזה או בצפון, שרק חידדו לכל מי שחי פה עד כמה הנטל אינו שיוויוני. 

ה"ג'ונגל" שבו אנו חיים

ואחרי כל זה, צריך גם להבין שהורדת הדירוג היא כאמור בעיקר באשמת ה"ג'ונגל" שמסביבנו. שלא ממש משנה עד כמה יפה, יותר או פחות, הווילה שבה אנחנו חיים, הכלכלנים בחו"ל מוכרחים היו להתייחס גם לנוף שנשקף ממנה, כמעט מכל כיוון.

130 אלף ישראלים מפונים עדיין מביתם, בצפון ובדרום. איום הטילים על כל מדינת ישראל עדיין איתנו. גם אם אזרחי מדינת ישראל מבלים קצת יותר ("ומניעים את גלגלי הכלכלה"), גם אם רבים אפילו מעיזים לצאת לחו"ל (רבע מיליון ישראלים טסו בינואר), לכולם תקוע עדיין משהו בחזה שלא מאפשר להם לנשום כרגיל. בכל מבט על הסלולר או על מסך הטלוויזיה כולנו חוזרים לתמונות מהיום ההוא, לצד שמות של חללים טריים ושאלות שרק מתגברות בנוגע ליום שאחרי. אם כבר, ככל שעובר הזמן, אנחנו רק מבינים עד כמה גדול הפער בין ההכרזות על חיסול החמאס וחיזבאללה לבין מיגורם בפועל. כשהפסימיים מדברים על איום קיומי, האופטימיים מסתפקים באמירה שעל חרבנו נחיה, אבל נשרוד. 

אלה גבולות הגזרה החדשים-ישנים, עם חוק גיוס שרק מרחיב עוד ועוד את משך השירות של הצעירים ושל המילואימניקים. החלומות על שלום, שהתעוררו פה ושם, אופסנו לתקופה הנראית לעין. יש לזה מחיר כלכלי, שאזרחי ישראל יצטרכו לשלם ככל הנראה בעשורים הבאים. זה מה יש, ועם זה ננצח.