האח, האישה, הדירה והפסיקה של בית הדין הרבני

פרטי המקרה: בית הדין האזורי לעבודה בירושלים החליט לחסות דיונים בתביעה שהגיש מנהל לשעבר להכרה ביחסי עובד-מעסיק נגד ש.רוזנרס, חברה פרטית בענף הדגים, ובעליה. את התביעה הגיש מנהל לשעבר בחברה שטען כי הוא זכאי לתשלום של 4 מיליון שקל לפי הסכם העסקתו. החברה ובעלי המניות טענו בתגובה כי התביעה מופרכת ונובעת מסירובם לצרפו כבעל מניות.

השופט עמי רוטמן קיבל את הבקשה שהגישה החברה לחסות את הדיונים, ללא דיון בעל פה - מטעמי הגנה על סוד מסחרי. המסמכים שלגביהם נטען לסודות מסחריים הם דוחות כספיים, בקשת אשראי שכללה מחירי סחורה והערכות ביקושים, פירוט רווחים ועוד. משמעות ההחלטה היא שהדיונים לא יתקיימו בפומבי ואסור לפרסם פרטים מתוכם או מהמסמכים לציבור. נקבע כי בשל תוכנם, התיק יוגדר חסוי לציבור "על מנת לאפשר בחינת מלוא טענות הצדדים לעומק, תוך הגשת מלוא המסמכים הרלוונטיים לתיק".

המנהל הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וביקש לבטל את ההחלטה. הוא טען כי המסמכים לא מהווים סוד מסחרי וכי המשמעות היא "שבכל הליך אזרחי שחברה פרטית תהא צד לו, וקיימת מחלוקת כספית הדורשת בירור תוך העלאת טענה בעלמא לסוד מסחרי, יהפוך ההליך לחסוי".

לפני שבועיים נדחתה על הסף בקשתו מבלי לקבל את תשובת החברה. השופט אילן איטח קבע כי המחוקק בחר לאפשר להגיש ערר על החלטה הנוגעת לאיסור פרסום, אך נמנע ממתן אפשרות דומה על החלטות שעניינן סגירת דלתות; וכי בית המשפט קבע שניתן לערער על החלטה הדוחה בקשה לדלתיים סגורות, אך לא על החלטה שקבעה דלתיים סגורות. השופט הוסיף כי בשים לב לסוג המסמכים, אין הצדקה להתערב בהחלטה. את התובע ייצג עוה"ד ישי מאירסדורף ומתן יאס. את החברה ומנהליה ייצגו עוה"ד חיה שפיגל, ראש משותף של מחלקת דיני עבודה במשרד ש.פרידמן אברמזון ועו"ד ערגת כל צפון בנימין מהמחלקה.

משמעות הפסיקה: כאשר בית המשפט קובע כי הדיונים יתקיימו בדלתיים סגורות - אין זכות לערער על ההחלטה.

מספר תיק: 27527-12-23

פרטי המקרה: בני זוג שנפרדו ניהלו דיון בבית הדין הרבני בנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם. האישה ביקשה להצהיר כי 35% מדירה הרשומה על שם אחיו של בעלה ואשתו שייכת לה. לשם כך היא לבית המשפט לענייני משפחה, שאישר כי הסוגיה בסמכותו. הבעל טען כי הסמכות היא של בית הדין הרבני, שם נדונה חלוקת הרכוש.

בדיון ברבני בתל אביב טענה בא כוחה של האישה כי הבית, ששוויו 10 מיליון שקל, נקנה על ידי שניהם במשותף אך נרשם פורמלית על שם האח ואשתו. נטען כי בגלל שהדירה רשומה הצהרתית על שם האח, אין לרבני סמכות לדון בה. בא כוחו של הבעל טען כי תביעת האישה לבעלות בדירה נועדה לכלול אותה באיזון המשאבים, כדי לקבל נתח גדול יותר ממסת הרכוש, ולכן היא בסמכותו של בית הדין הרבני.

הרבני קבע כי מכוח חוק יחסי ממון, יש לו סמכות לדון בשאלה, האם בני הזוג השקיעו כספים בדירה. הוא הורה למומחה לבדוק את חשבונות הבנק של הזוג, האם שולמה משכנתה ואם השקיעו בשיפוץ. האישה ערערה על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול.

הרבני הגדול קיבל לאחרונה את הערעור וקבע כי בית הדין רשאי לדון בחלוקת רכוש, אך הסמכות לדון בשאלת הבעלות בדירה הרשומה על שם האח היא בסמכות בית המשפט לענייני משפחה. הדיינים הרב אברהם שינדלר, מימון נהרי וציון לוז-אילו קבעו כי אם יקבע בית המשפט לענייני משפחה כי הדירה שייכת לבני הזוג למרות הרישום על שם האח - חלוקת הזכויות בין בני הזוג תהיה בסמכות הרבני. נקבע כי ספק רב אם לשאלת ההשקעה השלכה לצורך הדיון באיזון המשאבים.

הדיינים הבהירו כי ככלל יש לרבני סמכות לדון בחלוקת הרכוש כדי להחליט איזה רכוש עומד לחלוקה. זאת כאשר אחד מהצדדים טוען כי רכוש מסוים שלו ואינו בר חלוקה. אך זה לא המקרה הנוכחי, כי היריבות היא בין אחיו של הבעל לבין האישה. את האישה יצגו עוה"ד דנה תירוש וליאת שקלרז ממשרד תירוש שקלרז. את הבעל ייצגה עו"ד גלי קוטק, שמסרה: "בית הדין הרבני הגדול פסק בניגוד גמור להחלטות הרבני האזורי, וסתר פסיקות לפיהן קיימת הסמכות לדון בענייני צדדי ג'". עוד נמסר: "האשה מנסה לזכות שלא כדין בזכויות לא שלה".

משמעות הפסיקה: בית הדין הרבני לא מוסמך לדון ברכוש של צדדים שלישיים.

מספר תיק: 1410537/2

פרטי המקרה: פעמיים בשנה מקיימת לשכת עורכי הדין בחינות הסמכה למקצוע. נבחנים שנכשלים נוהגים לעתור נגד ועדת הבחינות, ואז בתי המשפט מוצאים עצמם עוסקים בטענות על שאלות שנכללו במבחנים. השבוע החליטו שופטי בית המשפט העליון יצחק עמית, יעל וילנר ועופר גרוסקופף לשים סוף לעתירות מסוג זה. השופטים הכריעו במספר עתירות פרטניות וקבעו כי העתירות הבאות שיוגשו עם טענות לשאלות ספציפיות יידחו ככלל, ללא דיון לגופן.

"הגיעה העת לשים קץ לאירוע הדו-שנתי במסגרתו בית המשפט המחוזי, ולאחריו בית משפט זה, נדרש לשים עצמו בנעלי הוועדה הבוחנת, ולבחון שאלות מתוך בחינות ההסמכה משל היו אלה מקרי אמת המובאים להכרעה שיפוטית". עוד הוסיפו כי "עם כל הרצון הטוב, ולעתים גם הפיתוי המקצועי, אין זהו תפקידנו. לא ביחס לבחינות לשכת עורכי הדין; לא ביחס לבחינת רואי החשבון; לא ביחס לבחינת שמאי המקרקעין; לא ביחס לבחינות המהנדסים האזרחיים; ולא ביחס לאף בחינה מקצועית אחרת המתקיימת לפי דין".

בית המשפט הבהיר כי הסמכות המקצועית האחראית על חיבור הבחינות ובדיקתן היא הוועדה הבוחנת, והביקורת השיפוטית על פעולתה היא "במשקפי המשפט המנהלי בלבד". כלומר, הביקורת נועדה לברר האם נפל פגם מנהלי בפעולת הוועדה הבוחנת. "עצם העובדה כי בית המשפט סבור שהתשובה הנכונה על שאלה כזו או אחרת שונה נזו שנקבעה על ידי הרשות המוסמכת אינה, כשלעצמה, עילה מנהלית להתערבות שיפוטית".

השופטים מפרטים שורת עניינים המהווים חלק משיקול הדעת המקצועי של הוועדה הבוחנת ולא מהווים עילה להתערבות שיפוטית, בין היתר התרשמות כי ראוי היה לתת יותר זמן למענה על שאלה מסוימת, טענה כי מדובר בשאלה איזוטרית וטענות על ניסוח השאלה. "איננו סבורים שיש מקום לריטואל הקבוע לו אנו עדים בשנים האחרונות, של פניה לביקורת שיפוטית על שאלות פרטניות בבחינות הלשכה. לפיכך, יש ככלל, לדחות עתירות מסוג זה ללא דיון לגופן של השאלות".

משמעות הפסיקה: עתירות נגד הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין על שאלות ספציפיות מהבחינה יידחו מעתה על הסף.

מספר תיק: 360-24, 715-24