השועלים פלשו ללונדון והפכו לחלק מהנוף העירוני

אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים

דמיטרי בלאייב (1917-1985), גנטיקאי רוסי, ערך בשנות החמישים את אחד הניסויים הגנטיים הידועים ביותר במאה ה־20: הוא ביית את שועלי הפרא. הניסוי שהחל במכון לגנטיקה בנובוסיבירסק בסיביר ב־1959, נמשך עוד שנים רבות אחרי מותו של בלאייב ב־1985 (נכון ל־2012 הוא עדיין נערך בניהולה של המדענית הרוסית לודמילה טרוט, אם כי בהיקף קטן יותר, בשל מגבלות תקציב).

● השליטים הבלתי מעורערים של מי אנטארקטיקה
● הטורף שהפך לאימת הסוואנה באפריקה

במשך שנים בלאייב וצוותו גידלו שועלים כסופים. לאחר מספר דורות של רבייה מבוקרת, רובם כבר לא חששו מבני אדם ולעיתים קרובות כישכשו בזנבם וליקקו את מטפליהם כדי להראות חיבה, ממש כמו כלבי הבית שלנו.

אלא שלא רק אופיים של השועלים השתנה, גם המראה החיצוני שלהם. פרוותם הפכה לכהה יותר, אוזניהם התקפלו פנימה וזנבותיהם הסתלסלו, בשונה מגרסת הפרא שלהם.

הכלבים מווסתים את האוכלוסייה

20 שנים לפני הניסוי של בלאייב, בשנות ה־30 באנגליה, התרחשה תופעה מרתקת. עם התרחבות השטחים העירוניים על חשבון השטחים הכפריים, יותר ויותר שועלים פלשו לערים הגדולות.

כיום, העיר שמאכלסת הכי הרבה שועלים היא לונדון. משערים כי חיים בה כ־10,000 שועלים. המשמעות היא ש-15% מכמות השועלים בבריטניה חיה בלונדון.

הם מסתובבים באור יום, חסרי פחד מבני אדם, ניזונים מאשפה וצדים לעיתים רחוקות, בעיקר עכברים, חולדות ויונים. הם למדו כיצד לחצות כבישים סואנים מבלי להיפגע מרכבים ולהיכנס לבתים בחיפוש אחר מזון.

הם אף הקימו עליהם אויב חדש: כלבים. הודות לאלה אוכלוסיית השועלים לא גדלה באופן משמעותי, שכן הם מדללים אותה באופן קבוע.

תלותן של חיות הבר בבני האדם

ברבות השנים, החיים הקשוחים בערים הפכו את השועלים העירוניים לנועזים יותר מקרוביהם הכפריים, אבל האם הם הפכו לפיקחים יותר?

על השאלה הזאת ניסתה לענות קבוצת זואולוגים מאוניברסיטת האל שבמחוז מזרח יורקשייר. החל מ-2021 ובמשך שנתיים הם חקרו קבוצות של שועלי בר שחיו ב־104 שטחים עירוניים באנגליה, סקוטלנד וויילס.

המחקר הוא חלק מ"פרויקט הקרניבור הבריטי", שנוסד ב-2021 על ידי ד"ר בלייק מורטון, המתמחה בפסיכולוגיה של בעלי חיים ושימור חיות בר. מטרת המחקר בהובלתו הוא לבחון כיצד שינויי האקלים והתרחבות הערים משפיעים על התנהגותן של חיות בר בבריטניה.

במהלך המחקר, שפורסם בהמשך בכתב העת Animal Behaviour, נדרשו השועלים העירוניים להזיז, להרים או לנשוך מגוון אביזרים שבתוכם הסתתר מזון. השועלים הכפריים נדרשו גם הם למצוא את מזונם, לא בעיר כי אם בשטח המחייה שלהם - בטבע, היכן שאין להם מגע עם בני אדם.

המחקר הוכיח כי השועלים העירוניים נועזים יותר. הם סיכנו את עצמם הרבה יותר על מנת להשיג את מזונם. לעומתם, השועלים הכפריים חששו להסתכן. פעמים רבות הם נמנעו מלחפש את המזון אם חשו סיכון קל שבקלים.

האם השועלים העירוניים הצליחו לעמוד במשימות מתוחכמות יותר מהשועלים הכפריים? לא. גם אלו וגם אלו לא הפגינו יכולות מורכבות יותר. העובדה שהשועלים העירוניים חיו שנים רבות בקרבת בני אדם ניטרלה את הפחד שלהם אבל לא הפכה אותם למתוחכמים יותר.

עם גידולם של השטחים העירוניים על חשבון השטחים הכפריים יותר ויותר חיות בר יפלשו לערים. הן לא תוכלנה לשרוד עוד בטבע, כיוון שיכולות הציד שלהן יתנוונו ועירנותן תקהה.

אם לא נדאג להרחיק את השטחים הכפריים מהשטחים העירוניים, נכחיד אט אט את חיות הבר. הן יהיו תלויות בנו לחלוטין. חוסר יכולתן לשרוד בזכות עצמן יפר את האיזון הביולוגי בשטחים הכפריים שעוד נותרו.