מדד מצב הרוח במלחמה: האירועים שהקפיצו את רמת החרדה והסטרס

נתוני Behavidence מתחילת המלחמה עד סוף ינואר מגלים אילו אירועים טלטלו את מצב הרוח הלאומי ועד כמה אנחנו מתרגלים למצב.

● ראיון | יו"ר יוניטרוניקס לאחר האקזיט: "מצטער שלא הכנסתי את קרן פימי לפני 10 שנים"
● מתכוננת להנפקה: אורקם של אמנון שעשוע וזיו אבירם מפצלת חטיבות ומפטרת 50 עובדים

לפי נתוני החברה, שעוקבת אחרי המצב הנפשי של משתמשיה לפי דפוסי השימוש שלהם בטלפון הנייד, השיא ברמת החרדה היה כשבוע לאחר התקפות 7.10 ורמות דומות נרשמו למעשה עד פרסום המתווה של עסקת החטופים הראשונה. בימים שבהם שוחררו החטופים, רמות החרדה ירדו באופן משמעותי ונותרו נמוכות גם בשבוע שלאחר הפסקת העסקה, אך שבו לעלות מאז. שיא חדש נרשם לאחר שנודע על נפילתם של חיילים רבים ביום אחד בתחילת ינואר, ומאז לא ירדו שוב לרמות נמוכות. אירועים כמו המשפט בהאג בסוף ינואר שלחו שוב את רמות החרדה מעלה, ומעידים שהחוסן הישראלי כעת שברירי מאוד.

מדד הדיכאון מצייר תמונה מעט שונה. השבועות הראשונים למלחמה אופיינו ברמות גבוהות של דיכאון, אך הן ירדו משמעותית בהמשך. סביב פרסום מתווה עסקת החטופים ושחרורם הן היו נמוכות במיוחד. כשהלחימה התחדשה, הדיכאון עלה לרמה בינונית, והגיע לשיא סביב הדיונים בבית המשפט בהאג.

באשר לרמות הסטרס היומיומי, המתח הנפשי ששונה מחרדה קיומית - אלה ידעו עליות וירידות מתחילת המלחמה, עד פרסום עסקת החטופים. מרגע הפרסום הסטרס היה גבוה מאוד לאורך כל האירוע, ולמעשה לא הרפה מהישראלים עד סוף ינואר. רמות הסטרס לקראת סוף ינואר גבוהות משמעותית מאשר בחלק מהשבועות שלאחר תחילת המלחמה, ככל הנראה בהשפעת האתגרים היומיומיים הנובעים מהמלחמה - פרנסה, שירות מילואים ממושך, הגלות הנמשכת של תושבי הדרום והצפון מבתיהם והניסיון לנהל שגרה בצל האירועים. למרות הניסיון להמשיך בשגרה, הישראלים רחוקים מלהתרגל למצב המלחמה.