הצעיר הפוסט־טראומטי שהקים עמותה המסייעת לחיילים שנפגעו כמוהו

בשנתיים האחרונות עומד צוריאל פרידמן, 29, בראש עמותת "לצמוח כמנצחים", המסייעת לחיילים פוסט־טראומטיים. אבל לפני שייסד את העמותה, עבר כמה שנים קשות שבהן היה לדבריו במקום הכי נמוך שאפשר. הוא עצמו מוגדר כנכה צה"ל עם פוסט־טראומה, ועבר תהליך שיקום ארוך, שלמעשה עדיין ממשיך.

● איך כלי הטיס הישראליים מנווטים ללא GPS? התשובה נמצאת בתעשייה המקומית
● גיוס שוב על הפרק: איך נולד הפטור החרדי, וכמה חרדים מתגייסים בשנה?
● עסקה עלומה בסך 1.6 מיליארד שקל: מה רוכש משרד הביטחון מתע"א?

"אצלי זה מתבטא בחרדות, סיוטים בלילה והתעלפויות, ולפני תשע שנים גם ניסיתי להתאבד", הוא מספר. "השינוי הגיע אחרי שבאחד הלילות קמתי מסיוט גדול, אבא שלי בא לראות מה איתי, ומתוך התקף נתתי לו מכות. לא יכולתי להישאר אותו בן אדם אחרי זה. התיישבתי על המיטה בשתיים וחצי בלילה, ועד שש בבוקר שאלתי את עצמי 'חיים או מוות'.

"כשהבנתי למה אני צריך לחיות, זה היה רגע הבחירה בעצמי: כתבתי את צוואת החיים, שבה החלטתי להקדיש את חיי לכך שאף אחד לא יהיה במקום הנמוך הזה.

"כשאני פוגש היום חיילים, אני אומר להם: לא משנה מה אנחנו חווים בחיים, חייב להיות משהו טוב יותר ממה שקורה לנו עכשיו. חייבים לצמוח מהדבר הזה, ולקחת אחריות. אני זרקתי את האחריות על כולם, ואז הבנתי שאלה החיים שלי".

להתגבר על הפחד

עמותת "לצמוח כמנצחים" מספקת מעטפת מקצועית ופרקטית לחיילים שמתמודדים עם טראומה, משברים וקשיים, במטרה לפתח חוסן ולעודד חזרה למעגל החיים. צוות המרכז כולו פועל בהתנדבות מלאה, כאשר בין היתר מדובר במאמני אומנויות לחימה, מאמן כושר, מאמן ריצה, מאמן פילאטיס ומאמן מנטלי, לצד ליווי של פסיכיאטרית ופסיכולוגית. לכולם הכשרה וניסיון בעבודה מול פוסט־טראומטיים.

מרכז העמותה פועל בסמוך לפארק הירקון בתל אביב, ומציע לחיילים ולחיילות תהליך של שלושה חודשים. לאחר מכן ניתן להמשיך להגיע לקבוצת ריצה של המרכז, לצד אירועים חברתיים, הרצאות וסדנאות.

"בחרנו להיות ליד פארק הירקון כי זה מיקום נוח, שגם מאפשר לנו להפעיל קבוצת ריצה פתוחה פעמיים בשבוע לחיילים ולמילואימניקים", מספר פרידמן.

מתחילת המלחמה ליוותה העמותה כ־300 חיילים וחיילות. "מאז ה־7 באוקטובר הטלפון שלי לא מפסיק לעבוד", מספר פרידמן. "אני מקבל כל הזמן הודעות מניצולים וחיילים שמבקשים עזרה. אנחנו נותנים להם מעטפת שעוזרת לצמוח ולהתמודד, ולחזור למעגל החיים, בלי שהם צריכים לשלם שקל. אלה תהליכים אישיים לצד תהליכי קבוצות, וגם פעילויות כמו יוגה ורכיבה טיפולית על סוסים".

כשכמות הפניות התגברה, פרידמן הבין שאינו יכול לנהל את המערכה לבד, וגייס לתפקיד היו"ר את אלון טירר, יזם נדל"ן שפועל בעיקר בתחום ההתחדשות העירונית.

 אלון טירר, יו''ר עמותת ''לצמוח כמנצחים'' / צילום: אלון וקנין

מה הצורך העיקרי של החיילים והחיילות שמגיעים אליכם?
פרידמן: "קודם כל, אוזן קשבת ממישהו שהיה שם, חי את זה ומבין אותם. שנית, הם חיים בסוג של פחד - לא מבינים מה קורה לגוף שלהם, שמגיב אחרת. הם רוצים לדעת שהם לא משוגעים. ושלישית, הם רוצים את החיים שלהם בחזרה, אבל לא יודעים איך".

טירר: "יש פה מודל שמזכיר AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) - הבן אדם שמלווה אותך היה באותה סירה, ויכול להזדהות עם הסיטואציות. צוריאל הוא כמו האח הגדול שלהם, ומשתמש בעצמו כדוגמה להצלחה ולקושי.

"מגיעים חבר'ה שהיו עם הסכין בין השיניים, חוו אירוע מזעזע ונחשפו לתכנים הכי קשים שיש, וצריך להחזיר אותם למסלול. אנחנו מציעים מעטפת הישגית ומציבים מטרות, כדי שהפוסט־טראומה לא תהיה חזות הכול".

פרידמן: "ישב מולי לא מזמן חייל, והשתין על עצמו באמצע הפגישה. הוא דמע והתבייש, שמתי לו יד על הכתף, ואמרתי לו 'אחי היקר, גם לי זה קרה לפני כמה ימים'. הראיתי לו מהר שאפשר להתגבר על זה.

"לקחתי אותו למתחם הפיזי, ונתתי לו לפרק שק אגרוף. הוא התחיל לבכות, ואז נשם, שוב היכה על השק, היה ניצוץ וראינו אותו מחייך. ואז הוא אמר לי: 'החזרת לי את הבקרה והשליטה על עצמי'. מבחינתי, אני רואה נסים מול העיניים. אם הצלחנו לתת כוח לחייל, והוא בא ואומר 'אני רוצה לחיות', זה הניצחון של העמותה".

מצרפים את יוסף חדאד

השיטה של פרידמן, כיום נשוי ואב לילדה, מבוססת על אמונה, בחירה ואחריות. "זו אמונה בעצמנו שיכול להיות טוב יותר, בחירה באופטימיות - להסתכל לחיים בלבן של העיניים, ולהגיד 'אני פה כדי לחיות' - ולקחת אחריות ולצאת מהקורבנות", הוא מסביר. "יישום של שלושת הדברים האלה נותן משמעות לכל החיים".

לעמותה פונים צעירים בני 18 וחצי לצד מילואימניקים בני 44. לדברי פרידמן, גם מהצבא ביקשו שיעביר סדנאות לצוותים, "כולל איך לא להתבייש לבקש עזרה". כל הפעילות מבוססת על תרומות, כאשר לפי פרידמן וטירר, עלות הטיפול בכל חייל במשך שלושה חודשים עומדת על 5,000-6,000 שקל.

"זה ערך מינורי לחיים ושיקום של אדם", אומר טירר. "החברה האזרחית נהנית מהפירות של זה. כיום אנחנו נתמכים על ידי אנשים פרטיים, אבל עדיין חסר לנו כסף למימון הפעילות".

בתחילת פברואר נערך אירוע השקה לעמותה בהשתתפות אורנה ברביבאי, מתן כהנא, יוסף חדאד ואנשי עסקים. "זה היה ערב של אחדות, ושל העלאת מודעות לכך שאפשר לצמוח מטראומה וכדאי לחיות", מספרים השניים.

חדאד, שבעצמו מוכר כנכה צה"ל עם פוסט־טראומה, הצטרף לוועד המייעץ של העמותה ("הנושא יקר לליבו, והוא תומך ועוזר"). מצטרפת נוספת היא הפסיכיאטרית ד"ר פאולה רושקה ("היא מטפלת בי והצילה לי את החיים", אומר פרידמן).

מה השאיפות שלכם לעתיד?
טירר: "לבנות מערך מאסיבי שפועל בכל המדינה, ושכל חייל שצריך שירות כמו שלנו, יוכל לקבל אותו. קריטי שמרכזים כאלה ישוכפלו, ולא רק על ידינו. כל סביבת החיים של הפוסט־טראומטיים מתערערת, ויש דברים שהם צריכים מעבר לטיפול.

"החודשים האחרונים מלמדים אותנו שמדובר בכמות גדולה, וזו רק ההתחלה. אנשים עוד לא עיבדו את החוויה שלהם. המסה הקריטית תגיע חודשים אחרי הלחימה".