מתחת לרדאר, המדינה מצמצמת את שיטת "חבר מביא חבר" להרחבת יישובים

רק בקיץ שעבר חגגו אוהדי המגזר הכפרי והיישובים הקהילתיים, מימין ומשמאל, את הרחבת חוק ועדות הקבלה בכנסת. אישור להפעיל אותן גם מחוץ לגבולות הנגב והגליל (כל עוד מדובר ב"ישובי עדיפות לאומית") והרחבת המסננת הפריבילגית הזו ליישובים הכוללים עד 700 משפחות (ועד לאלף בתנאים מסוימים).

● ניתוח | ראשי הערים רק נבחרו וכבר עומדים לאבד סמכויות בתחום הדיור
● חדשות השבוע בנדל"ן | מחיר מינימום של שקל: איפה נכשלו מכרזי "מחיר מטרה"?

אלא שמתחת לרדאר, משרד המשפטים מצמצם את יכולת היישובים הללו להמשיך לקבוע מי יבוא לגור בהם. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה כרמית יוליס החליטה בצעד אמיץ להפוך את הקערה: בחוות דעת חדשה היא קובעת כי מעתה המדינה תהיה אחראית על הגיבוש המוקדם של רשימת המועמדים ליישובים. מדובר בדרמה שצפויה לטלטל את היישובים והמועצות האזוריות, שיגלו שחטפו להם את הגבינה מתחת לאף.

 עו''ד כרמית יוליס. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה / צילום: קובי שירביט

במשרד המשפטים החליטו כי רשימת היישובים שבהם משווקים מגרשים להרחבות תפורסם מעתה לעין כל, באתר רשות מקרקעי ישראל. זה נשמע טריוויאלי, אבל במשרד מציינים כי עד כה הרחבות רבות התנהלו במחשכים בשיטת חבר מביא חבר. בכיר במשרד מספר על "מקרים רבים שבהם ועד היישוב מסר למתעניינים ששום הרחבה אינה עומדת על הפרק, וכמה חודשים אחר כך הם ראו בתסכול שלט 'בנייה' ושמעו שכל המגרשים נמכרו". במשרד המשפטים מציינים בחוות הדעת, כי פומביות המכרזים היא מהלך קריטי ו"ההישג הכי משמעותי של המהלך".

הסינון נעצר הרבה לפני ועדות הקבלה

זה לא נגמר בזה. מעתה והלאה המדינה (רמ"י) היא שתערוך את ההגרלה בין המועמדים, עוד לפני תחילת תהליך הקליטה (או הדחייה) בוועדת הקבלה. הוועדה האזורית אמנם תוכל לפסול מועמדים לא מתאימים, "כאלה שבאמת יעלה חשש שבאו לעשות צרות או שאינם מתאימים לאופי היישוב", אבל יהיה לה מאוד קשה לפסול מישהו בגלל סיבות לא רלוונטיות.

בעבר פרסמתי מספר פרוטוקולים של ועדת ההשגות של המדינה, שהתריעה יותר מפעם אחת שהסינון המרכזי ליישובים הללו נעצר הרבה לפני אותן ועדות קבלה - "בין בכך שאין פרסום של דבר ההרחבה ובין בכך שכאשר מגיעים חיצוניים, היישוב מבהיר להם שאין למה להתקדם". בנוסף, מרבית הדחיות לא היו קשורות בשאלת הלאום, אלא ברצון לדחות אוכלוסיות מוחלשות (אמהות חד-הוריות וכדומה) מהיישוב. כעת, ועד היישוב עצמו, שעד לא מזמן היה החותמת האמיתית לאישור או פסילה של מועמדים, יאבד כמעט לגמרי את כוחו. כבר באישור החוק הצליח משרד המשפטים לדחוף בישורת האחרונה כי חוות הדעת המקצועית על כל מועמד תוגש על ידי ועדה אזורית, ולא על ידי היישוב עצמו.

ביישובים עלולים לאבד פי כמה

ההרחבות הללו קורצות לישראלים רבים גם בשל הסבסוד הגדול של הקרקעות המיועדות לבניית צמודי קרקע. לפי המתווה שאושר בספטמבר, ההנחה על קרקעות בשטח של עד 250 מ"ר באזורי עדיפות לאומית למשל תעמוד על סכום לא מבוטל של 850 אלף שקל לחסרי דיור.

יוליס כתבה למועצת מקרקעי ישראל, שהמשקל המכריע של ועדות הקבלה וההטבות המשמעותיות במחירי הקרקע "מעוררים קשיים משפטיים בהקשרי שוויון". היא ציינה כי "מדובר בהטבות מאוד משמעותיות, שצירופן אינו מתקיים ביחס לקבוצות ייחוס דומות. כך למשל, ביחס למגזר העירוני, רמת התחרות על קבלת ההטבה במכרזי מחיר מטרה היא גבוהה, שכן על מנת לזכות בהנחה בקרקע יש להתמודד במכרז ולזכות בהגרלה, בעוד שביחס לחלק מהיישובים הכלולים בהחלטה מדובר בקבלת ההטבה באופן בו ניתנת ליישוב ולאגודה עצמאות רבה ביחס לזהות רוכשי הזכויות באמצעות פטור ממכרז". על הדרך, היא גם מזכירה ש"מדובר באוכלוסייה חזקה באופן יחסי", כדרכם של המעוניינים לבנות בתים צמודי קרקע.

ביישובים לא ישלימו בקלות עם הגזירה החדשה. במשרד המשפטים מודעים ללובי החזק של המגזר הכפרי והיישובים הקהילתיים, והם דאגו להדגיש כי התיקונים נדרשים בראש ובראשונה כדי לשמור על חוק ועדות הקבלה בחיים. התיקון לחוק אמנם אושר ביולי ברוב גדול בכנסת - 42 מול 11 בלבד, והנצחת היישובים ההומוגניים הללו הם משום מה אינטרס שמאחד עדיין את מפלגת העבודה ואת עוצמה יהודית, אבל בייעוץ המשפטי לממשלה משוכנעים שהוא כולל לא מעט "קשיים חוקתיים". למעשה, במשרד המשפטים בעצם מבהירים שאם הם לא יזרמו עם החלשת כוחם, הם עלולים לאבד פי כמה. עתירה נגד התיקון האחרון בחוק ועדות הקבלה כבר מחכה להם בבג"ץ.

כוכבי השבוע

מצוין: לא לקבע לדורות מס טיפש וגבוה 

מס רכישה הוא הדוגמה הטובה ביותר למס טיפש. מאוד קל לגבות אותו - רק לעדכן את המחשבון לפי גובה המס. אבל אין לו שום קשר לרווח בעסקה והוא בעיקר מוריד את התיאבון לבצע אותה (זו כמובן אחת ממטרותיו). למי שיש כמה דירות הוא יכול להיות שיקול משמעותי, שלעתים ימנע מאדם לעבור דירה, גם אם מדובר למשל במבוגר שרוצה לעבור לגור ליד הילדים או לדירה קטנה יותר.

לכן טוב עשתה ועדת הכספים שלא זרמה עם תוכניות האוצר לקבע לנצח את מס הרכישה לבעלי מספר דירות על שיעור מינימלי של 8% (במקום 5%). גם אם נראה לנו סביר להמשיך להניח משקולת גדולה על אלה שמחזיקים כמה דירות, זו איוולת להפוך זאת למס קבוע. בעולם מתוקן, שיש בו מספיק ביקוש ומספיק היצע, לא צריכה להיות שום בעיה שאנשים יקנו וימכרו כרצונם, להפך. שיקנו, ימכרו - וימוסו בעיקר על הרווחים שיגזרו בדרך.

בלתי מספיק: העיריות צריכות עובדים ולא מתנדבים

כ־4,000 חברי מועצה נבחרו השבוע לרשויות המקומיות. אבל מתוכם, רק ראשי הרשויות וכמה מסגניהם יזכו לקבל שכר חודשי, והשאר יעבדו בהתנדבות מלאה. בעבר הם היו מקבלים כסף על השתתפות בישיבות ובדירקטוריונים עירוניים, אבל גם זה בוטל כשהממשלה (עוד ב־1995) חיפשה איפה ניתן לחסוך לקופה הציבורית. אפילו את החזרי הנסיעות לקחו להם.

התנדבות זה נהדר, אבל השיטה הזו היא אחת הסיבות לאיך שנראה השלטון המקומי שלנו. כשרוב נבחרי הציבור מוכרחים לעבוד לפרנסתם, ברור שטובת העיר לא יכולה להיות בראש מעייניהם, ודאי לא במשרה מלאה, והם לא באמת מגיעים מוכנים או בכלל לישיבות המועצה. ובמדרון החלקלק, בהיעדר תמריץ שכר, כמובן שחלק ממי שירצו לזכות בכבוד המפוקפק הם מראש אלה שיבקשו להשיג טובות ההנאה בדרכים אחרות - כמי שמקורבים לצלחת ולקופה של כולנו.