הלקח שאסור למסמס: ככה צריך לחקור מחדל גדול

מספיק להציץ בתוכן העניינים של דוח ועדת החקירה לאסון מירון, כדי שהמחשבה תקפוץ לאסון הטרי יותר, הגדול יותר, שעדיין נמשך. הכותרות הקצרות אומרות מירון אך נשמעות 7.10.

● "הכתובת הייתה על הקיר": אחריות אישית לנתניהו, אוחנה והמפכ"ל בפרשת אסון הר מירון 
● פרשנות | אלו שלא רצו לדעת, ואלו ששימרו את עבירות הבנייה

"הכתובת הייתה על הקיר" (פרק 2/א), "דפוסי פעולה: הימנעות, דחיינות ועמימות מערכתית" (פרק 2/ב 1), "קיבעון מחשבתי" (פרק 2/ב 4) ועוד ועוד.

לדוח אסון מירון יש חשיבות כפולה, ולכן סיכוי שהשפעתו תהיה גדולה שבעתיים. שתי המשמעויות קשורות לעיתוי הפרסום, בעיצומה של מלחמה וזמן קצר אחרי האסון הגדול ביותר שחוותה ישראל מאז הקמתה.

האחת - קשה להעלות על הדעת שהדוח ייגנז. בימים רגילים אסון מירון עלול היה להיתפס כנוגע ישירות רק למשפחות הקורבנות ובעקיפין למשתתפי ההילולה בלבד. אבל הימים אינם רגילים, והחברה הישראלית כולה ראתה בינתיים כיצד המדינה נטשה את אזרחיה. הציבור ערני יותר למחדלים ולעוולות, ולא יאפשר לאסון מירון לחזור על עצמו.

החשיבות הנוספת לעיתוי הפרסום היא שבפני הציבור הונחה הדגמה מרשימה, מקיפה ושיטתית של מה פירוש לחקור מחדל ומה שהוביל אליו. ברור שאין דרך אחרת לחקור חקירה יסודית ועצמאית, גם אם השיטה לא מושלמת. כל נתיב חקירה אחר יהיה חשוד מראש כמוטה שיקולים פוליטיים או אירגוניים.

במישור האישי, ברור מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה - ועוד יעשה - כל מה שבכוחו על-מנת למנוע הקמה של ועדת חקירה ממלכתית לאסון ה-7.10 ובעיקר על השנים שהובילו אליו. הוא לא נזקק לניתוח הקר והחד של חברי ועדת מירון על מה זו אחריות אישית כדי לנהוג כך. לא במקרה מי שמכהן כראש ממשלה כבר למעלה מ-16 מתוך 28 השנים האחרונות לא הקים אף ועדה כזאת. גם לא את ועדת מירון, שהוקמה על-ידי ממשלתו של נפתלי בנט שבועיים לאחר כינונה.

חלפו כמעט שלוש שנים מאז ש-45 ממשתתפי ההילולה קיפחו את חייהם. ברור לכל שהוועדה שתדון באירועי ה-7 אוקטובר תזדקק לזמן ארוך אף יותר. היקף ומורכבות החקירה עולים אלף מונים על אסון מירון. הקמת הוועדה בינתיים לא נראית באופק. גם לא ה-"אחרי המלחמה".

אולי כדאי למר נתניהו להציץ בפסקה הקצרה בפרק המסקנות האישיות בדוח הנוכחי, המתייחסת לשמעון לביא, מפקד מחוז צפון במשטרת ישראל בעת האסון: "ניצב שמעון לביא קיבל על עצמו אחריות מיד לאחר האירוע. בהמשך אף הסיק מסקנות אישיות והתפטר מתפקידו. בכך נהג כמצופה ממפקד ועל-פי ערכי הפיקוד של המשטרה".