ראש הממשלה מספק פרומו לדוח של ה־7 באוקטובר ומותיר את ההכרעה לציבור

חברי הוועדה שחקרה את מאורעות אותו ל"ג בעומר זיהו בעייתיות בלקיחת אחריות והדגישו כי "התגלתה לנו תמונה עגומה בנושא הנשיאה באחריות".

נתניהו טען שאינו יכול לקחת אחריות על דברים שלא ידע, ושאף אחד לא "תפס אותו בדש המעיל" כדי להזהיר אותו. אלא שהוועדה לא התרשמה וקבעה כי יש לו אחריות אישית. הוא ידע, או היה עליו לדעת, כי אתר ההילולה עלול ליצור סיכון להמוני המבקרים. במדינה מתוקנת ראש ממשלה שנמצא אחראי באופן אישי לאסון בסדר גודל כזה, היה מתפטר. אבל בישראל, מפלגת הליכוד שבראשותו הגיבה באופן מקומם כי ממצאי הדוח הם "התרסה פוליטית מובהקת", כי הוועדה מונתה על ידי הממשלה הקודמת. באופן דומה, גם מאז ה־7 באוקטובר נמנע נתניהו מלקחת אחריות על המחדלים, בעוד בכירי מערכת הביטחון - כולל ראש אמ"ן ווהרמטכ"ל - כבר הצהירו כי הם נושאים באחריות ויתפטרו מתפקידם.

אז הדוח של מירון מהווה למעשה פרומו לדוח שיגיע בעוד מספר שנים. מקריאת מסקנות הוועדה אפשר לחשוב לרגע שמדובר במחדלי הטבח - התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, קיבעון מחשבתי, תרבות ה"ישראבלוף" ומעורבות פוליטית שהשפיעה לרעה על קבלת ההחלטות.

ואם ראש הממשלה לא לוקח אחריות על מחדל מטלטל כאשר אזרחים נרצחים בבתיהם, והשר הממונה על המשטרה מבהיר שהאסון בתחומו אינו באשמתו - גם מסקנות ועדת חקירה ממלכתית לא יעזרו. נבחרי הציבור האלה לא יפגינו מנהיגות. ההכרעה בעניינם תיאלץ להישאר למבחן הציבור.

אמירות מהנוסח הזה הן עדיין חלק בלתי נפרד מחיינו גם ב-2024. זו הסיבה שבתחילת השבוע עלה קמפיין שילוט חוצות בנתיבי איילון. "את נוהגת כמו אישה" ו-"מי לימד אותך לנהוג", קרא הקמפיין.

אבל במקום שבשלב הבא הנשים יסבירו שהן נהגות טובות יותר, מגיעים הפרזנטורים הקבועים אסי עזר ואלברט אסקולה, ומסבירים מה אומרים הנתונים הסטטיסטיים ומהי ההצעה של חברת הביטוח AIG. הבעיה פה כפולה: ראשית, אם העניין הוא להראות כמה נשים טובות בנהיגה, למה גברים צריכים להסביר את זה, במקום שהן אלה שיסבירו לאסי ולאלברט? ושנית, ההטבה שהחברה מציעה היא לשני המינים, אז בשביל מה עשינו את כל הדרך מהשלטים באיילון ועד לכאן?

למרות הבנאליות, המהלך של AIG יצר באזז ולפי החברה גם הגדיל את הביקושים ב-40% בהשוואה לשנה הקודמת מבלי שהתקבלו תלונות במוקד הלקוחות. אז אפשר לתהות עד מחר אם זו הדרך למכור ביטוח לנהגת, אבל הכלבים נובחים והשיירה נוסעת. מי נוהג בה, זו כבר שאלה אחרת.

גלית חתן

מי שאחראית לפצות על נזקים ישירים ועקיפם מהמלחמה, רשות המסים, נמצאת בעין הסערה. הרשות מתמודדת עם מאות אלפי תביעות לפיצוי, חילקה כבר 11 מיליון שקל לציבור ולפניה עדיין ההתמודדות עם היקף הנזקים שייחשפו כשהלחימה בצפון תשכך. במקביל, ברשות עצמה, הקשיים נערמים: מחסור חריף בכוח אדם מייצר בעיות של גבייה ואכיפה, ויוצר עיכובים של חודשים בקבלת החלטות ובטיפול בתיקים.

הבעיה לא חדשה. היא התחילה בתקופת הקורונה, אז החל גל עזיבות של עובדים ובמקביל נעצרו הגיוסים לרשות. 2022 הביאה עמה עוד גל נטישה חריג: 387 עזבו את הרשות ורק 196 גויסו. בהמשך, ב־2023, מחאה על תנאי העובדים המקצועיים הובילה לעזיבות נוספות. בשורה התחתונה, בתוך פחות מ־4 שנים עזבו 1,300 עובדים וגויסו 987 - והרשות נכנסה לגירעון של 300 עובדים לפחות.

במקביל כוח המשיכה של רשות המסים כמעסיק, ושל השירות הציבורי בכלל, נשחק. הדור הצעיר לא מעוניין בשליחות של כמה שנים בשירות הציבורי תמורת שכר שלא מתקרב למה שהוא יכול להרוויח בשוק הפרטי. גם המלחמה החריפה את המצב, שכן מאות עובדים הוקצו לטיפול בפיצויים והפסיקו את עבודתם השוטפת.

התוצאה עגומה: משרדי השומה ברחבי הארץ ריקים מאדם, החלטות שוטפות מעוכבות, למייצגים יש תחושה ש"אין עם מי לדבר" וההרתעה נגד עברייני מס נפגעת.

ברשות לא מסתירים את הבעיה ולא מתעלמים ממנה. מנהל רשות המסים מצהיר בכל הזדמנות כי המשבר חמור, ומבצע פעולות משמעותיות לגיוס עובדים ולשיפור שכר העובדים הקיימים. בימים אלה ממש מתקיים קורס מפקחים חדש, שיוסיף עוד כ־30 מפקחים לרשות. הבעיה היא שהרשות לא צריכה 30 - היא צריכה 300, ועכשיו.

רשות המסים היא מכונת הכסף של המדינה. בימים שבהם המדינה מחפשת מקורות הכנסה להתמודד עם הגירעון החריף ועשרות המיליארדים שגובה חרבות ברזל, כדאי מאוד שהמכונה הזאת תהיה משומנת היטב. כרגע המכונה מקרטעת, בשל העומס החמור שמוטל על כל עובד ועובד ברשות, שאמור לעשות עבודה ש־3-4 עובדים עשו עד לא מזמן. אם באוצר לא יתעוררו מהר וידאגו לתקנים ותקציבים מהירים, ההשלכות החוסר יחריפו, ומי שיישאר להתמודד עם התוצאות יהיה המשק כולו.

אלה לוי־וינריב