המומחה שמסביר: כך נראה העתיד של יחסי ישראל-ארה"ב

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ובכירי ממשלו משמיעים לאחרונה אמירות מפורשות נגד ממשלת ישראל ונגד פעולותיה במלחמה ברצועת עזה. נדמה כי הקרע בין המדינות הופך לבלתי נמנע, וכי אנו הולכים לקראת פיצוץ. כדי להבין לאן אנחנו הולכים, דיברנו עם יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס וראש המטה המדיני של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני.

● ראיון | התחזית הקשה של אלן דרשוביץ: "ישראל צריכה להיות מוכנה ליום שבו אמריקה לא תתמוך בה יותר"
● יואב קרני, פרשנות | טראמפ משלים את השתלטותו על המפלגה הרפובליקאית, וביידן מקבל סיכוי לאתחול

יקי דיין, מה קרה לנשיא ביידן של ה־7 באוקטובר? נראה שהוא עבר מלהיות נשיא שמבין את המצוקה הישראלית, לנשיא שמבקר את ישראל בכל הזדמנות ומשתמש בנתונים שמספק חמאס על ההרוגים האזרחיים. 
"בתמונה האסטרטגית הגדולה, ביידן מתמרן בין שני דברים. השיקול האחד הוא האהבה שלו לישראל וההזדהות המוחלטת שלו איתה. מצד שני, הלחצים הפוליטיים הפנימיים שלו בתוך הבייס הדמוקרטי, שרק הולכים ומתגברים ככל שהבחירות מתקרבות, והחוסר החיבה שלו, בלשון המעטה, לממשלה הנוכחית בישראל בראשות נתניהו, מושכים אותו לכיוון אחר. וזה בעצם מה שאנחנו רואים כרגע.

"אם פורטים את זה לפרוטות, אז יש שורה של נושאים טקטיים ואסטרטגיים בהם יש מחלוקת בין ישראל וארה"ב, כמו הסיוע ההומניטרי, הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית וחזון המדינה הפלסטינית. בחלק מהדברים, חשוב שנשתף פעולה עם האמריקאים, אבל יש דברים שאנחנו פשוט לא יכולים לשתף איתם פעולה.

"בסופו של דבר, יש שני דברים שהם חשובים באמת - כלכלת החימושים והמטרייה הדיפלומטית. כל עוד אלה נמשכים, ניתן להכיל את האירוע הנוכחי. אם האירוע הנוכחי יימשך, השאלות הגדולות הן האם הסדקים ימשיכו להתרחב, והאם נגיע לאירוע שכן יש בו כדי לפגוע באינטרסים החיוניים האלה".

עד כמה אנחנו באמת קרובים לשלב בו ארה"ב כבר לא תגן עלינו באו"ם או תפגע באספקת החימושים? הרי ראינו את ביידן מזהיר את ישראל לא לפעול ברפיח כפי שהיא פעלה בשאר הרצועה
"נושא רפיח היא דוגמה מובהקת לכמה צריך להיות לנו קשב לאמריקאים. כי הם לא אומרים לך אל תעשה כלום ברפיח. מצד שני, הם מטילים ספק רב בעובדה שאתה יכול לשנע משם יותר ממיליון תושבים ולא לפגוע באוכלוסייה הפלסטינית. זה אחד הנושאים הכי מרכזיים ומשמעותיים לאמריקאים, ולהבין איך מתנהלים מולם ברפיח כדי שזה לא יפגע, למשל, בכלכלת החימושים".

עד כמה ההחלטות האופרטיביות של הממשל מושפעות מהלחץ הפוליטי במפלגה הדמוקרטית? הרי ראינו את ההצבעה במישיגן ובמדינות נוספות בהן מצביעים הצביעו נגד ביידן כמחאה על מדיניות כלפי ישראל
"ברור שמושפעות, ברור שיש כאן שיקולים פוליטיים. אתה נמצא בשנת בחירות בארה"ב, ויש כאן אינטרסים פוליטיים פנימיים. צריך לומר שיש הבדל גדול בין מי שמצביע בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית נגד כמחאה, לבין איך הוא יצביע בבחירות הכלליות. הרי לא סביר שהוא יצביע לטראמפ, ואני מפקפק בכך שכמות גדולה של מצביעים יישאר בבית ולא ילכו להצביע בגלל העניין הזה. זו שאלה מאוד גדולה. יחד עם זאת, כל היועצים הפוליטיים מסביבו של ביידן אומרים לו: 'בוא תנטרל את הבעיות הפוליטיות שיש לך בעניין הזה' - בגלל שהמרוץ הזה הוא כל כך צמוד וכל כך קריטי. לכן, אין ספק שהמרכיב הפוליטי הוא מרכיב בתוך המשוואה בהתנהלות מול ארה"ב, ואנחנו צריכים לכבד את זה.

"ברור שארה"ב לגמרי איתנו, אבל יש סדקים שנובעים גם מחוסר האמון בין נתניהו לביידן. צריך לראות שאותם סדקים לא מתפשטים לנושאים שנוגעים לשיתופי־פעולה אסטרטגיים".

כשהנשיא ובכירי הממשלה מדברים על הפגיעה בחפים מפשע, לדעתך זה מהשפה אל החוץ, כדי להרגיע את הבייס?
"אני חושב שהם באמת מאוד רגישים לזה וזה לא סתם דיבורים. לא סתם הם לחצו להורדת העצימות של המלחמה. אנחנו חיים בתוך עצמנו, אבל צריך להבין שהתמונות שהם רואים זה לא התמונות שלנו. הם רואים תמונות שונות לגמרי מתוך רצועת עזה. אז בוודאי שיש רגישות, בטח ובטח של ממשל דמוקרטי־ליברלי, אבל בוא נגיד את האמת - מזל שביידן הוא הנשיא. תאר לך מה היה קורה עכשיו אם אובמה היה נשיא. אנחנו זוכרים את ההצבעה באו"ם לקראת סוף כהונתו, ותראה את האמירות שלו כבר חודשיים אחרי תחילת המלחמה".

לאחרונה, פורסם שארה"ב ביקשה מישראל לחתום על כך שהיא לא תעשה שימוש בנשק שהיא מספקת לה למטרות שנוגדות את הדין הבינלאומי. עד כמה ישראל צריכה לחשוש מדבר כזה, אם בכלל?
"צריך להבין מאיפה זה מגיע. זה הצלה של ביידן על־ידי ישראל. זה התחיל מכך שהסנאטור כריס ואן הולן רצה להעביר בסנאט חקיקה שתתנה סיוע צבאי למדינות שונות, בכל מיני התניות שהיו יכולות לפגוע בישראל. כדי למנוע את החקיקה בקונגרס, מה שביידן עשה זה לבקש מישראל לחתום על הצהרה כזו ובכך לזרוק עצם לחברי מפלגתו הרדיקליים. אנחנו הרי אומרים שאנחנו פועלים בהתאם לדין הבינלאומי, אז למה לא לחתום בעצם? זה משחק לטובתנו ומנטרל את חלק מהביקורת בקונגרס נגדנו".

עד כמה ישראל צריכה לדאוג מהדור הבא במפלגה הדמוקרטית? הרי הנשיא ביידן לא יהיה נשיא לעד
"כשאתה מסתכל על מה שקורה בארה"ב, אתה רואה שהמרכז הפוליטי פשוט נעלם. הימין הופך להיות הרבה יותר ימין והשמאל הופך להיות הרבה יותר שמאל. אתן לך דוגמה: השדולה הדמוקרטית הכי חשובה בקונגרס לאורך שנים הייתה ה'בלו דוג'. זו הייתה שדולה של המיינסטרים המתון במפלגה. היו בו עשרות מחוקקים שהיו שייכים למיינסטרים, שבין השאר, גם תמך בישראל. היום, השדולה כל כך הצטמצמה, שכבר אין בה הרבה מחוקקים. אין ספק שזו בעיה מאוד גדולה בשבילנו, כי בסופו של דבר, זה מוביל לכך שהתמיכה בישראל הופכת להיות עניין של מפלגה אחת, כאשר עד כה, העוצמה של ישראל הייתה התמיכה הדו־מפלגתית. ברגע שאתה מאבד את העניין הזה, אתה בבעיה, כי לא תמיד יהיה לך רפובליקאי בבית הלבן או קונגרס עם רפובליקאי".