בלבנון בטוחים שחמאס מנצח, וזו ההוכחה שלהם

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים. 

● חבל ההצלה המפתיע לישראל והתוכנית לחיסול חמאס
● הכירו את הספינה הספרדית שחונכת מסדרון ימי לעזה  

1האם הסיוע הביטחוני של ארה"ב לישראל יפגע?

"הנשיא ביידן הפך למבקר קולני של הנהגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במלחמת ישראל בעזה, [...] אבל יש תחום מרכזי אחד שבו ארה"ב עדיין לא הפעילה את הכוח שלה על נתניהו: סיוע צבאי", נכתב הבוקר בוושינגטון פוסט, זאת לאור העובדה שלאורך כל המלחמה בעזה נותרה ארה"ב ספק צבאי חיוני לישראל. צוין כי "ארה"ב אישרה והעבירה יותר מ-100 מכירות צבאיות נפרדות לישראל מאז ה-7 באוקטובר", שכללו תחמושת טנקים בשווי 106 מיליון דולר ו-147.5 מיליון דולר של רכיבי פגזי ארטילריה שהוכרזו בפומבי. "ארה"ב מקיימת זמן רב מערכת יחסים צבאית עמוקה עם ישראל, שקיבלה כ-300 מיליארד דולר בסיוע כלכלי וצבאי משולב, מותאם לאינפלציה, מאז הקמתה, לפי המועצה ליחסי חוץ", נכתב.

"גם כאשר כלכלת ישראל פרחה והצורך שלה בסיוע כלכלי הצטמצם, הסיוע הצבאי נשאר לפחות 3 מיליארד דולר בשנה. מאז התקפות חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, התמיכה הצבאית הזו גדלה", נכתב. אך "האם עידן התמיכה הצבאית של ארה"ב בישראל עומד להשתנות? ביידן אולי הציע שלא בראיון שלו ל-MSNBC, שם סתר לכאורה את 'הקו האדום' על רפיח. 'אני לעולם לא אעזוב את ישראל. ההגנה על ישראל עדיין קריטית', אמר ביידן. 'אז אין קו אדום בו אני הולך לנתק את כל כלי הנשק כך שלא תהיה להם כיפת ברזל שתגן עליהם'". ובכל זאת, "לביידן קשה להתעלם מהכעס הציבורי הגובר על המחיר העצום בעזה". צוין כי "פוליטיקו דיווח ביום שני כי ביידן עשוי לשקול להתנות סיוע צבאי לישראל אם היא תמשיך בפלישה רחבת היקף לרפיח, תוך ציטוט של ארבעה פקידים אמריקאים בעלי ידע לגבי אופן החשיבה של הממשל הפנימי. הדווח ציין שהנשיא עדיין לא קיבל את ההחלטה הזו, אבל 'זה משהו שהוא בהחלט חשב עליו', דיווח גורם אנונימי".

מתוך הוושינגטון פוסט, מאת אדם טיילור. לקריאת הכתבה המלאה. 

2הסכנה הגדולה ביותר לתושבי עזה ביום שאחרי

"גם אם ישראל וחמאס יסכימו להפסקת האש והיא תחזיק מעמד, הנורמליות לא תחזור לעזה בעתיד קרוב", נכתב אמש בפורן פוליסי, בכתבה שכותרתה "האם עזה יכולה להשתקם". "עבור הפלסטינים החיים שם, הסכנה הגדולה ביותר בטווח הארוך העומדת בפניהם אינה חמאס או ישראל - אלא חוסר ממשל בכלל". נכתב כי "עזה שלאחר המלחמה עשויה להצטרף ללוב, סומליה, תימן ומדינות אחרות הסובלות מעימותים ברמה נמוכה כמעט מתמדת, פשע ומשבר הומניטרי שרודף את קודמו. מדינות כאלה נוטות לייצר גלים של פליטים נואשים ויכולות לתדלק אלימות נוספת". צוין כי כשישראל תפסה את השלטון בעזה ב-1967, "היא הייתה מתירנית יותר מאשר מצרים מול האסלאם הפוליטי המתפתח", וכי "תחת השלטון הישראלי, כלכלת עזה השתפרה, אך המובלעת נותרה מנוהלת בצורה גרועה". בהמשך, המנהיגים של הרשות הפלסטינית, שקיבלו את השליטה בעזה ב-1994, "היו בעיקר מהפזורה, לא מעזה, וההתמקדו יותר בגדה המערבית. עזה נותרה מוזנחת".

עוד נכתב כי רק כאשר "חמאס תפס את השלטון בעזה ב-2007, ארגון מתוך עזה ניהל את עזה. במובנים מסוימים, החיים של הפלסטינים במובלעת השתפרו - למרות האידיאולוגיה המדכאת של חמאס. הוא צמצם את הפשע, סיפק שירותי בריאות וחינוך והיה פחות מושחת מהרשות הפלסטינית. במקביל, ישראל וחלק גדול מהקהילה הבינלאומית דחו את הלגיטימיות של חמאס, שהמשיך לבצע התקפות ספורדיות על ישראל, וממשלות ישראל הציבו מגבלות חמורות על הפיתוח הכלכלי של עזה ועסקו בקביעות במבצעים צבאיים באזור". נכתב כי "כל ההישגים המוגבלים שעשו הפלסטינים בעזה תחת שלטון חמאס התנפצו על ידי התגובה הצבאית של ישראל להתקפות ה-7 באוקטובר". כעת, "כל הנהגה שאינה של חמאס צריכה לדאוג משתי קבוצות של שחקנים" - ישראל וחמאס.

מתוך פורן פוליסי, מאת דניאל ביימן. לקריאת הכתבה המלאה. 

3בלבנון בטוחים: חמאס מנצח

"מאז 'מבול אל-אקצא' (ה-7 באוקטובר), נעשו ניסיונות תקשורתיים מתמשכים לנסח את הקריטריונים לניצחון ותבוסה", נכתב הבוקר באל-בינה הלבנוני. אך כדי לגבש "ניסוח רגוע של הקריטריונים לניצחון ותבוסתה של 'ההתנגדות' (חמאס, ע"ט), יש צורך לקבוע עובדה שאין עליה עוררין ולהתחיל ממנה. האמת היא ש'ההתנגדות' החלה את המתקפה, כשהיא ללא עמדת הגנה מפני תגובה, עם מטרות שכללו שליטה ב'התנחלויות' הסובבות את עזה. להנחית מכה קשה ב'צבא הכיבוש' שליד עזה, לכבוש את עמדותיו ולהרוג, לפצוע וללכוד את המספר הגדול ביותר. מבחינה אסטרטגית, זה היה להנחית מכה קשה על תמונת ההרתעה שצייר 'צבא הכיבוש' של כוחו הבלתי מנוצח, להשפיל אותו בתבוסה, לשבור את יוקרתו ואת האשליות שרקם לגבי יכולותיו, לזרוע ספקות על יכולתו של צבא זה להבטיח את המשך קיומה של הישות, ולערער את התאוריות סביב שרטוט מפות האזור על ידי התעלמות מהנושא הפלסטיני".

כתוצאה מכך, נכתב, "הנושא הפלסטיני הוחזר לקדמת הבמה כסוגיה דחופה לכל הסדרים אסטרטגיים באזור, וכתוצאה מכך, עם ההכרה הישראלית והאמריקאית בעובדות אלה, כל המטרות הללו הושגו". עוד נכתב כי "בתגובה למתקפה הובילו האמריקאים, הישראלים וכל מדינות המערב מלחמה שמטרתה למגר את 'ההתנגדות' בעזה ולחלץ את השבויים מידיה. עד כה המלחמה הזו נכשלה. היא לא הצליחה להשיג את המטרות הללו, ולו חלקית. 'ההתנגדות' עדיין מסוגלת לפגוע ב'צבא הכיבוש' על גדודי העילית שלו, והנתיב שבו הישראלים והאמריקאים רואים כדרך להשבת חטופים עדיין כוללת חילופי אסירים. מה שאומר ש'ההתנגדות', לאחר ניצחונה במתקפה, גרמה שוב לתבוסה במלחמה האמריקאית-ישראלית שנפתחה נגדה".

מתוך אל-בינה הלבנוני, מאת נאסר קנדיל. לקריאת הכתבה המלאה. 

4אפליקציות היכרויות מקשרות בין ישראלים ללבנונים

"בעמוד פייסבוק פופולרי, צעיר ישראלי ששוחרר לאחרונה משירות מילואים, פרסם הודעה על שורה של התאמות מפתיעות שהעלתה לו לאחרונה אפליקציית היכרויות", נכתב במגזין דה נשיונאל ניוז הלבנוני. "מי שעלו שם הם, למרבה הפלא, אנשים מלבנון, מדינה שישראל נמצאת איתה על סף מלחמה", נכתב. "חייל המילואים הצעיר מעולם לא ראה פרופילים מלבנון לפני כן. ואז, רגע אחרי שישראל פתחה בפלישה לעזה, החלו להופיע אצלו חשבונות לבנוניים".

נכתב כי "הרשתות החברתיות בישראל חושבות שזיהו את הסיבה להופעת הפרופילים הפתאומית - חסימת GPS. הטקטיקה משמשת את הכוחות הישראלים בשיבוש התקפות מלבנון. היא מטעה את הטלפונים כדי לזייף את המיקום של בעליהם". צוין כי "מעבר לגבול, תושבי ביירות ליילה ומהר, שנפגשו ברשת, דנים באותה תופעה. 'מאז שהתחילה המלחמה, אני רואה בעיקר ישראלים באפליקציה. אני בקושי משתמש בה יותר', אומר מאהר". עוד צוין כי בשל ההטעיה, "הרשתות החברתיות הלבנוניות מבולבלות. לפי העיתון L'Orient-Le Jour, בביירות, פרופילים ישראלים היוו בין 60% ל-62% מסך הפרופילים שהופיעו בטינדר בלבנון במהלך חודש פברואר. 'אני חושב שישראלים ולבנונים כאחד התרגלו להיפרדות מוחלטת עד כדי כך שהמפגש עם 'האויב' הוא בעצם בלתי מתקבל על הדעת', אומר ארי, המתגורר בתל אביב וחווה חוויה דומה בטיול האחרון בצפון. עכשיו, עם קצת בלבול של GPS, שני האויבים האלה חולפים זה על פני זה כלאחר יד', הוסיף".

מתוך מגזין דה נשיונאל ניוז, מאת נאדה מוקורנט אטלה, תומס הלם. לקריאת הכתבה המלאה.