הוויתורים של מירי רגב והדילים שנסגרו: מאחורי רפורמת התעריפים בתחב"צ

בתחילת הקדנציה שלה, השרה מירי רגב הפתיעה את משרד האוצר כשהציגה רפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית, רק שנה לאחר שהממשלה הקודמת אישרה את רפורמת "דרך שווה" שהשוותה בין עשרות תעריפים ברחבי הארץ, וקבעה את התשלום לפי מרחק הנסיעה.

● הנאמנים של מירי רגב: כך איישה שרת התחבורה את תפקידי המפתח בממלכה שלה
● זו יצרנית האוטובוסים החשמליים שמגיעה בקרוב לישראל
● אירופה קיבלה החלטה גורלית, ואלפי מכוניות סיניות צפויות להגיע לישראל

הרפורמה החדשה, "צדק תחבורתי", נהגתה ללא עבודת מטה, ללא תיאום וללא מקורות מימון. לאחר מאבק בין המשרדים, עלות הרפורמה שאושרה נקבעה על סך של 360 מיליון שקלים - כמחצית מהסכום שנקבה בו רגב (740 מיליון שקל).

גורמים שהיו מעורבים במשא ומתן סיפרו על פגישה טעונה של שרת התחבורה מירי רגב, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו, שעלתה לטונים גבוהים בשורה של נושאים ובהם הרפורמה בתעריפים ומסילות הרכבת לאילת. בסופו של דבר, בליל אישור התקציב ל־2023, נתניהו חתך את הסכום באמצע, ורשם על פתק את התחייבותו למימון הרפורמה.

בהמשך השנה, בעקבות העלייה במחירי התשומות - עלות התחבורה הציבורית אמורה הייתה לטפס ב־12% (בהשפעת הוצאות כמו שכר, דלק וביטוח). רגב ביקשה תקציב נוסף, ובאוצר הציעו לסבסד את ההתייקרות מתקציב הרפורמה. בתגובה, רגב האשימה בתקשורת את הממשלה הקודמת - אבל בדיונים מול אנשי האוצר היא האשימה את קודמה בתפקיד שהצמיד את התעריפים לעלייה במחירי התשומות - שר התחבורה לשעבר בצלאל סמוטריץ'.

המסר נקלט, והצדדים מיהרו להגיע להסכמות בדבר ייקור עתידי של מחירי הרכבת הקלה כדי לבטל את העלאת התעריף, ועל עוד קצת תקציבים שנמצאו.

כך או כך, גרסה מצוצמצת של הרפורמה יוצאת לדרך ותכנס לתוקף בעוד שבועיים. היא כוללת הנחות של 50% ברכישת הסדר נסיעות חודשי לתושבי אזורים ויישובים שמדורגים על ידי הלמ"ס באשכול 1־5 במדד הפריפריאליות, למעט אלה המדורגים באשכולות 9־10 במדד הכלכלי־חברתי. דרישתה המקורית של רגב לחתוך גם את מחיר הנסיעה הבודדת לא התקבלה בסופו של דבר.

הגדרה גמישה ל"צעיר"

גם ל"צעירים" בגילאים 18־26 תינתן הנחה של 33% ברכישת חוזה נסיעה חודשי, לפי לשון דברי ההסבר בתקנות "כדי להנחיל ולעודד הרגלי נסיעה קבועה בתחבורה הציבורית חלף נסיעה ברכב פרטי".

אלא שהסיבה האמיתית מעט שונה, והיא כוללת את התחייבות הליכוד בהסכמים הקואליציוניים מול יהדות התורה לספק הנחות בתחבורה הציבורית לאברכים - שאכן נופלים במסגרת קריטריונים אלה.

כמו כן, יינתן פטור מלא מתשלום למשך שנה לחיילים משוחררים ומסיימי שירות לאומי, ויורחבו הנחות לנכים ולזכאי ביטוח לאומי. דרישתה של רגב לספק נסיעות חינם למבוגרים נדחתה, ונשארו בתוקף נסיעות בחינם מעל גיל 75 כפי שנקבע ברפורמה שהובילה הממשלה הקודמת.

כל אלו יעלו לממשלה 240 מיליון שקלים מדי שנה. אלא שהאירוע המרכזי בכלל מתרחש במקום אחר. קצפם של הפוליטיקאים החרדים יצא לאחר העברת הרפורמה הקודמת שהשוותה בין מחירי הנסיעות בערים השונות, שכן בערים חרדיות רבות היו הנחות משמעותיות בתחבורה הציבורית, וההנחה לערים בפריפריה לא תמיד עונה על הצורך.

בני ברק לדוגמה לא נחשבת לעיר פריפריאלית. כך, רפורמת רגב המקורית קבעה הנחה גם ליישובים במדד סוציו אקונומי 1־5. הנחה זו תשמש כמובן לא רק את היישובים החרדיים במטרופולינים אלא גם יישובים אחרים, ועלותה 120 מיליון שקלים. אלא ששלב זה מותנה בהסכם בין משרד האוצר והתחבורה, באישור בקריאה שנייה ושלישית את החוק להחלת מס נסועה על כלי רכב חשמליים עד ליולי הקרוב.

לפי החוק, החל משנת 2026 בעליו של כלי רכב חשמלי ישלם 15 אגורות לכל ק"מ נסועה. לחוק הזה רגב התנגדה בתקיפות ואף התגאתה שהצליחה, יחד עם חברי ממשלה אחרים, להשמיט אותו מחוק ההסדרים שעבר בממשלה בשנה שעברה.

ההתנייה התקבלה אצל רגב לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ומתוך ההבנה שהקופה ריקה ושהמקור למימון הרפורמה כמו גם צעדים רבים אחרים תלוי בהכנסות שישיא מס הנסועה, כשבשנה הראשונה הוא יכניס למדינה כמיליארד וחצי שקלים, והסכום יעלה בהדרגה עד לפוטנציאל של כ־10 מיליארד שקל.

השיפור האמיתי נזנח

על פי סקרים של משרד התחבורה והידע המצטבר באקדמיה, למחירי התחבורה הציבורית השפעה מינורית על ההחלטה לעזוב את הרכב הפרטי ולהשתמש בהם. יחד עם זאת, בעבור אוכלוסיות מוחלשות שמשתמשות בשירות - כל הנחה היא משמעותית.

לכן, קשה לקבוע שהרפורמה כולה מיותרת, אבל כן ניתן לקבוע מבחינה עובדתית כי לא נעשתה כל עבודה מקצועית שהצביעה על הצורך באותן הנחות, וזאת כשהתחבורה הציבורית בישראל מסובסדת על ידי המדינה בשיעור של 85% ובעלות של 14 מיליארד שקלים מדי שנה. בהקשר הזה, נזכיר שתקציב לתוספות שירות באוטובוסים - כלומר הגברת תדירות וקווים חדשים - לא ניתן, וזאת משום שהתקציב הזה הותנה בעבר בהחלת חוק אגרות גודש שאת ההערכות לגבייתו רגב הקפיאה.

ואולם, גם היום גורמים בממשלה סבורים שבמסגרת עוגה תקציבית מוגבלת עדיף לשפר את השירות מלפזר עוד הנחות מבלי שנעשתה עבודה מקצועית מאחוריהן.