הכלכלנים חזו שחורות, אבל איטליה תחת ג'ורג'ה מלוני משגשגת יותר משכנותיה

בהתחשב בעובדה שצמחה בתנועת נוער ניאו־פשיסטית, שהציעה בעבר לפרוש מהאיחוד האירופי ושהביעה הערכה רבה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, רוב התחזיות לאיטליה תחת הנהגתה של ג'ורג'ה מלוני היו עגומות. למעשה, פרשנים וכלי תקשורת דיברו על התפתחות מדאיגה בקנה מידה היסטורי כאשר מלוני, העומדת בראש מפלגת הימין הקיצוני לשעבר "אחיי איטליה" ולצד מפלגת "לגה" הימנית־פופוליסטית ו"פורצה איטליה" מהמרכז־ימין, הפכה לראשת הממשלה הראשונה אי פעם של איטליה לפני כשנה וחצי. לצד עימותים צפויים מול האיחוד האירופי בענייני הגירה ותקציב, גם האנליסטים והכלכלנים חזו שחורות בשל רמת החוב הגבוהה של איטליה (140% מהתוצר), הסטגנציה במשק והפילוג במערכת הפוליטית.

● פיגוע ותקיפה אווירית: חשש למלחמה בין פקיסטן לממשל הטרור באפגניסטן 
● בקנדה תיכננו מהלך דרמטי נגד ישראל. איך זה הסתיים? 

אבל הזמן החולף הוכיח כי התחזיות התבדו. למרות העובדה שהמדינה עדיין שקועה בחובות, שורת אינדיקטורים כלכליים שפורסמו באחרונה מצביעים על כך שהיא שיגשגה יותר משכנותיה בשנתיים האחרונות. הצמיחה הכלכלית בשנת 2023 הפתיעה לטובה בהערכות־מחודשות, שוק המניות רשם ביצועים טובים יותר מתחילת השנה מאשר ה־S&P והמרווח בין אג"ח איטלקי לאג"ח גרמני, מדד ותיק של רמת הסיכון העודף שהמשקיעים רואים באיטליה, רשם שפל של יותר משנתיים.

ההתפתחות המפתיעה לא חמקה מכלי התקשורת באירופה שהכתירו את איטליה כ"הפתעה כלכלית ביחס לאירופה" וממלוני עצמה, שחגגה בשבוע האחרון גיוס חוב איטלקי בריבית נמוכה יחסית לעבר, כ"הוכחה לאיתנות הכלכלה האיטלקית".

יחסים טובים עם בריסל

כיצד מלוני עשתה זאת? לפי הפרשנים וכלי התקשורת האירופיים, בעזרת מהלך מחושב של "שבירה למרכז", זניחת אידיאולוגיה בעבור פרגמטיות, ובמיוחד היחסים הטובים שהיא מטפחת עם בריסל, למרות כל הציפיות.

ביקורה הראשון אחרי שהקימה את הקואליציה השולטת כעת באיטליה, באוקטובר 2022, היה במטה הנציבות האירופית. בלב היחסים בין האיחוד לאיטליה בימים אלו ניצב סכום ענק של קרוב ל־200 מיליארד אירו, עשירית מהתקציב השנתי האיטלקי, שבריסל התחייבה להעביר לרומא במהלך העשור הקרוב. מחצית מהכסף הוא מענק, מחצית מהכסף הוא הלוואה בריבית נמוכה, והוא נועד לאפשר לאיטליה להשתקם ממגיפת הקורונה.

מקור הכסף הוא הלוואה משותפת של מדינות איחוד האירופי, צעד תקדימי בקנה מדה כזה מצד הארגון, שנועד "לפצות" את מדינות אירופה שנפגעו במשבר של 2020, לפי מפתח מסוים. בפועל, רבים רואים בכספים מעין "גזר פיננסי" שנועד לדכא כל מחשבה על פרישה אפשרית ועל פירוק הגוש בשנים הרגישות שאחרי ה"ברקזיט". מקורו באולטימטום איטלקי־ספרדי לאיחוד האירופי - הקימו את קרן השיקום, או שנעזוב.

מאז שהוכרזה, הפכה הקרן לאחת מהמעצבות של המערכת הפוליטית האיטלקית. בתחילה היה אמור להיות מריו דראגי, ראש ממשלה מקצועי שלא נבחר על ידי העם אלא על ידי הנשיא, מי שיוציא לפועל את חלוקת הכספים. אחרי שממשלתו נפלה, עלתה מלוני לשלטון, ומאז היא הובילה מדיניות זהירה־יחסית, שלא מגדילה את הגירעון האיטלקי בשיעור מוגזם מדי, ומפגינה נחישות לבצע קיצוצים במערכת הרווחה, במערכות רישוי העסקים וכן לבצע רפורמות במגזר הממשלתי האיטלקי. בניסיון לצמצם את החוב, למשל, מלוני מובילה כעת הפרטה של הדואר האיטלקי תמורת יותר מ־20 מיליארד אירו - בדיוק מסוג הצעדים שבריסל אוהבת.

העובדה כי חלק מכספי קרן השיקום כבר הועברו לאיטליה, אחרי שתוכניות ההוצאה הממשלתית אושרו על ידי בריסל, ומכוונים להשקעה בתשתיות תחבורה ורכבת, אנרגיה וטכנולוגיה, עשויה לעמוד בלב העובדה כי בשנה החולפת הכלכלה האיטלקית צמחה ב־0.9%. זה אמנם שיעור צנוע, אך בהתחשב בגרמניה (-0.2%) או בריטניה (0.1%), מדובר בשיעור מרשים לכלכלה השלישית בגודלה באיחוד.

בנוסף, מדד המניות המובילות של איטליה מתנהג כמו עמיתיו ביבשת - אך עלה באופן חד יותר. מתחילת השנה נרשם זינוק של 12% במדד מילאנו MIB, לעומת 8% ב־S&P 500 האמריקאי, שיעור דומה ב־CAC 40 הצרפתי ו־7% בדאקס הגרמני. "הכלכלה האיטלקית רשמה ביצועים טובים יותר השנה מאשר שכנותיה", הכריז בשבוע שעבר ה"פייננשל טיימס", שבדק ומצא כי ההתאוששות של איטליה ממגיפת הקורונה מבחינת צמיחת תמ"ג הייתה המוצלחת ביותר בהשוואה לצרפת, לבריטניה ולגרמניה.

האם מדובר בגאות זמנית?

כאמור, ההתפתחות שתפסה את רוב הכותרות במדינה, ובאירופה כולה, הייתה ההצטמקות של המרווח המפורסם (שהאיטלקים קוראים לו "Lo Spread" ודנים בו באופן קבוע) בין אג"ח איטלקי לעשור לאג"ח גרמני לעשור. מרווח זה ירד בשבוע החולף לשפל של 26 חודשים, ועמד על 123 נקודות בסיס בלבד, לעומת קרוב ל־500 נקודות בסיס בימי משבר האשראי של 2010. "לפני שלושה או ארבעה חודשים היה קשה לדמיין שזה יהיה המצב", אמר שר האוצר האיטלקי בשבוע שעבר.

לצד זאת, שוק המניות האיטלקי השלים עלייה של 33% בשנה החולפת, כשהוא חוזר לרמות שנרשמו בעבר רק ב־2008. האינפלציה הנמוכה במדינה בהשוואה אירופית (רק 0.8% בחודש האחרון) ועלייה בצריכה שנרשמה בחודשים הראשונים של השנה הביאו אנליסטים להסתכל בעניין על ביצועי מדד המניות המובילות של מילאנו.

אבל יש גם הרבה נקודות שמצביעות על כך שהגאות הנוכחית היא זמנית, ושהאור החיובי בו איטליה מצטיירת נובע יותר מהדשדוש הכלכלי של שכנותיה, מאשר גורמי עומק שמבטיחים צמיחה ארוכת־טווח במדינה. חברת המחקר Oxford Economics הסבירה באחרונה, כי רוב הצמיחה האיטלקית נובעת למעשה מסבסוד ממשלתי לשיפוץ אנרגטי למבנים (תוכנית ה"סופר-בונוס", באיטלקית), שאיפשרה עד כה לבעלי בתים לקבל יותר ממה שהשקיעו, והזניקה את כל תחום הבנייה במדינה. תחזית הצמיחה של איטליה לשנה הבאה, למשל, היא 0.7% בלבד, הגירעון שלה השנה עמד 7.2% מסחררים והריביות הגבוהות־יחסית בגוש האירו מגדילות את תשלומי החוב העצום של איטליה השנה ב־14 מיליארד אירו. הם כבר עומדים על לא פחות מ־83 מיליארד אירו בשנה.

מבחינת מלוני עצמה, הרי שיש מי שסבורים כי התגמשה בהיבטים הכלכליים אך לא שינתה את עמדותיה הקיצוניות. כך למשל מתייחסים פרשנים לחוק שקידמה האוסר על פונדקאות לאזרחים איטלקים - גם בחו"ל - כביטוי של עמדות העבר שלה בדבר קדושת המשפחה "המסורתית". פיצוץ אפשרי בנושא הגירה עומד גם הוא על הפרק, אם מספרי מבקשי המקלט הרבים ימשיכו לעלות והנושא יעמוד בראש סדר היום האירופי. בינתיים, כל עוד התשלומים מבריסל עוברים כמתוכנן, והבנק המרכזי האירופי דואג לשמור על המרווח מינימלי בעזרת תוכניות לרכש אג"ח איטלקי, איטליה ומלוני בראשה יכולה ליהנות מתקופה נדירה של כותרות כלכליות חיוביות.