טיל שיוט פגע לראשונה בישראל. זו הסכנה שנשקפת ממנו

צה"ל הודה הערב (ג'), לראשונה, כי הפיצוץ שהתרחש צפונית לאילת ביום ראשון נבע מטיל שיוט ששיגרו המורדים החות'ים, שהגיע מכיוון ים סוף - ונפל בשטח פתוח. הטיל אמנם היה במעקב של כוחות חיל האוויר, אבל הוא מעיד בצורה ברורה כי לשליחיה של איראן בתימן יש יכולת לפגוע בישראל לא רק בטילים בליסטיים וכלי טיס, אלא גם באמצעות טילי שיוט. אז מהם אותם טילים? מהם ההבדלים שלהם מטילים בליסטיים? וכיצד ישראל מסוגלת להתגונן? גלובס עושה סדר.

● ראיון | "אחת המערכות הטובות בעולם": המנהלת שמאחורי הטיל המתקדם של ישראל 
● עקפה את ארה"ב: המדינה שהפכה לשיאנית ייצור הפגזים בעולם 

מהו טיל שיוט?

טיל שיוט קשה יותר ליירוט מטילים בליסטיים, שאותם יירטה ישראל מתחילת המלחמה באמצעות מערכות חץ 2 וחץ 3, משום שטיל שיוט הוא מתמרן. אולם, בשל התמרון הוא איטי יותר מטיל בליסטי, בדומה למטוס - ופותחו מערכות שיודעות לטפל באיום. סכנה מרכזית בטיל שיוט היא שהוא יכול לעשות מסלול מעגלי, לעקוף מערכות רדאר - ולתקוף מאחוריהן. כלומר, טיל שיוט עלול להגיע למרחב אילת גם מכיוון מצרים - אף שהחות'ים אינם ממוקמים באותו כיוון.

לחות'ים יש רק טיל שיוט אחד עם טווח עד ישראל - "סומאר". מנגד, יש להם טילי שיוט חוף-ים בעלי טווח 300-30 ק"מ שמאיימים על הספינות במרחב הים האדום: נאסר (30 ק"מ); ג'אסק-2 (35 ק"מ); נור (120 ק"מ); ע'אדר (200 ק"מ); וכן, ע'אדיר (300 ק"מ). לפי פרסומים זרים, גם לחיזבאללה בלבנון יש טילי שיוט מתוצרת איראן.

מהו טיל בליסטי?

טיל בליסטי למרחק בינוני ומעלה, כמו המרחק בין תימן לישראל (כ-2,000 ק"מ), מגיע למהירות של 5 מאך (1,500 מטר בשנייה) ומעלה. טיל כזה יוצא מהאטמוספירה, ובשיאו מגיע למהירויות של כ-6,000-5,000 מטר בשנייה. ברגע שהוא מסיים את ההאצה, הוא נמצא במסלול קבוע עד המטרה. בזירת הטילים הבליסטיים, יש כמה מתוצרת איראן שהם בעלי טווח לישראל ובהם: עימאד, סג'יל, קאדר-1 וחורמשאהר.

כיצד ישראל מסוגלת להתגונן?

לרוב, כשעוסקים במערך ההגנה האווירית האיכותי של ישראל, מדברים על כיפת ברזל (טווח של עשרות ק"מ) וקלע דוד (טווח של מאות ק"מ ספורים). אלא כשמדובר במורדים החות'ים, משתמשים בשכבות העליונות יותר של מערך ההגנה האווירית, שאותן מייצרת התעשייה האווירית: חץ 2 וחץ 3 עם טווח של בין מאות לאלפי ק"מ - כאשר ההבדל המהותי בין השניים הוא שחץ 2 מיירט בתוך האטמוספירה וחץ 3 מחוץ לאטמוספירה.

מעבר לכך, כל יירוט שלהם הרבה יותר יקר. בעת שיירוט של כיפת ברזל מוערך בכ-30 אלף דולר, ויירוט קלע דוד בכ-700 אלף דולר, יירוט של חץ 2 מוערך בכ-1.5 מיליון דולר ושל חץ 3 בכ-2 מיליון דולר. כמובן שכל יירוט חוסך נזקים עצומים שעלולים להיווצר, למשל, אם טיל יפגע בבית מלון באילת - הן בנזק כלכלי, הן בנזק גופני והן בנזק נפשי.

מהו האיום העתידי?

רוסיה, איראן וסין מנסות לפתח את האיום ההיפרסוני, כאשר רפאל כבר נמצאת במרדף עם פרויקט "קלע חד" כדי לפתח מיירט שיהיה מוכן בעת שהאיום גם כן יהיה מוכן. טיל היפרסוני מהווה חיבור יכולות בין טיל בליסטי, שנודע בשל המהירות הגבוהה שלו, אך אינו יודע לתמרן, לבין טיל שיוט - שנחשב איטי יותר, אך יכול לתמרן. ככלל, כל אלמנט שטס באוויר מעל מהירות הקול (כ-1,100 קמ"ש או 330 מטר בשנייה) טס במהירות סופרסונית (סונית - מהירות הקול). רקטה של חמאס או חיזבאללה לדוגמה, שמסוגלת להגיע למרחק של כ-300 ק"מ ולטוס במהירות של 1,500 מטר בשנייה - שווה לחמש פעמים מהירות הקול (מאך 5). אולם, היא נחשבת לסופרסונית - ולא היפרסונית. ההבדל בין שני הסוגים מתחיל כשעוברים למהירות שגבוהה ממאך 5 - אז מתחילה הקטגוריה ההיפרסונית.

חשוב לציין כי ישראל יודעת כבר היום להגיב לרקטות שמגיעות ל-2,000-2,500 מטר בשנייה. היא גם יודעת ליירט טילים בליסטיים שמשוגרים לדוגמה מתימן, יוצאים מהאטמוספירה ומגיעים לגובה של כ-300-400 ק"מ. טילים אלו, כאמור, מאיצים אף למהירות של כ-5,000-6,000 מטר לשנייה, ויורטו בהצלחה על ידי מערכת חץ 3. טיל היפרסוני איננו טיל בליסטי, אך הוא מתרומם כמוהו. ההיפרסוני גם לא מגיע לגובה של בליסטי, אך נכנס לתווך אווירי של 30 עד 70 ק"מ - תוך שהוא טס במהירות גבוהה במיוחד של 15-20 אלף מטר בשנייה.

למערכות יירוט יהיה ככל הנראה קשה להתמודד עם הטיל ההיפרסוני בשל שתי סוגיות נוספות: אותה מהירות גבוהה, וכן המסלול שהוא עושה ומזכיר מעין חלוק נחל על מים - סוג של קפיצות. המסלול הזה מקשה לצפות לאן האיום יגיע, והיכן יצלול במטרה לפגוע. לאותם טילים, שהרוסים, הסינים והאיראנים מגדירים "היפרסונים" יש לפי הערכות בישראל אלמנטים היפרסונים - אבל אין להם את מכלול התכונות.