הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
קשה להבין מדוע, אולם 30 שנה לאחר פרשת נחמני, בתי המשפט עדיין נאלצים לדון בתביעות בלתי אפשריות בין בני זוג שנפרדו, לגבי גורלם של עוברים מוקפאים שטרם נעשה בהם שימוש.
לאור שיעור הזוגות שנפרדים, מן הראוי היה לחייב כל זוג שפונה לבצע הפריה חוץ-גופית, לחתום על הסכם שמתייחס לאפשרות הריאלית של פרידה, במהלך הזמן שחולף בין יצירת העוברים המוקפאים לבין השימוש בהם. הדבר יחייב כל אחד מהצדדים להשקיע מחשבה מראש בשאלה האם הוא עדיין ירצה בהולדת הילד גם אם הצדדים ייפרדו, או אם מי מהם ילך לעולמו. הוא צריך לתת ביטוי להחלטתו בכתב, והוא צריך לשקף את החלטתו לבן הזוג שלו, ששותף להליך הבאת הילד לעולם ומסתמך על ההסכמות בנושא.
● ניתוח |בית המשפט נדרש להכריע: הזוג נפרד, למי שייכים העוברים הקפואים?
● סוגיה משפטית והלכתית: האם מותר להשמיד עוברים שהוקפאו?
בעוד שמרכזי ההפריות דורשים חתימה על הסכם כזה עבור גבר ואישה שאינם מנהלים חיי זוגיות אלא רק מעוניינים להביא לעולם ילד בהורות משותפת, מתברר כי ההסכם אינו נדרש כתנאי עבור זוגות במערכות יחסים כאלה ואחרות, ואת התוצאות העגומות של היעדר הסכם כזה ניתן לראות בפסק הדין יוצא הדופן שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, במסגרתו נפסק כי אישה תהא רשאית לעשות שימוש בעוברים המוקפאים מבן זוגה, שבע שנים לאחר פרידתם, ולמרות התנגדותו.
סיפורה של האישה נוגע ללב. כשמלאו לה 30, היא הייתה במערכת זוגית עם גבר במשך שנתיים, כשגילו לה גידול בשחלה, בעקבותיו עברה כריתת שחלה וטיפולים כימותרפיים. בטרם החלה בטיפולים, יעצו לה הרופאים לשאוב ביציות ולהקפיאן, למקרה שהטיפולים יביאו לפגיעה בפוריותה. לאחר סבב אחד שבו נשאבו שלוש ביציות, התברר כי לא ניתן יהיה לשאוב עוד. לאחר פגישת בני הזוג עם הרופא המטפל, הם החליטו להפרות את הביציות בזרעו של הגבר, ולהקפיא עוברים במקום ביציות בלבד. זמן קצר לאחר מכן הורע מצבה של האישה וחייב את כריתת רחמה, וזמן קצר נוסף לאחר מכן הודיע לה האיש כי הוא מבקש להיפרד ממנה.
בחלוף ארבע שנים, במהלכם האיש נישא לאישה אחרת ואף הביא עימה ילדים לעולם, פנתה האישה לאיש וביקשה לעשות שימוש בעוברים המוקפאים, אולם הוא סירב לכך. האיש גם סירב להצעתה של האישה שהיא תגדל את הילדים לבד, ולא תהיה לו כל מעורבות, כלכלית או אחרת, בחייהם.
בית המשפט אימץ את הפשרה מפסק דין נחמני
בית החולים שבו התבצע התהליך טרח להחתים את הצדדים על הסכם מבעוד מועד, אולם יש לומר בכנות כי מדובר בהסכם מוזר, הכולל גם סתירות פנימיות. מצד אחד, הצדדים הצהירו כי העוברים מיועדים להריון של האישה בלבד, ולא להליך פונדקאות; אולם בסעיף אחד הצהירו כי אם אחד מהם ייעלם או ימות, השני רשאי לעשות שימוש בעוברים, ומובן וברור ששימוש של הגבר בעוברים יכול להיעשות רק באמצעות פונדקאות. מצד אחד, הצדדים התייחסו בהסכם למקרה הבלתי סביר שבו אחד מהם "ייעלם" - ומצד שני, הם לא התייחסו למקרה הסביר יותר שבו הם ייפרדו.
לאחר שלוש וחצי שנים של דיונים, ולבטים רבים, בית המשפט הכריע באופן חריג לטובת האישה, בנסיבותיו יוצאות הדופן של מקרה זה. ראשית, העובדה שבהיעדר ביציות ורחם, שלושת העוברים המוקפאים הם האפשרות היחידה של האישה להביא ילדים לעולם, והיא הסתמכה על התחייבותו של האיש, אחרת הייתה מקפיאה ביציות בלבד או מפרה אותם בזרע מבנק הזרע. כמו כן התייחס בית המשפט להודאתו של האיש, לפיה כבר בזמן תהליך ההפריה והחתימה על ההסכם, הוא צפה כי מערכת היחסים שלו עם האישה לא תחזיק מעמד, ולא עצר את התהליך.
כדי לאזן את הפגיעה באיש, בית המשפט אימץ את הפשרה מפסק דין נחמני, לפיה נותרת בידי האיש הבחירה אם לקחת חלק בחיי הילד שייוולד - או להימחק לחלוטין מכל הרישומים כאביו, על כל הזכויות והחובות הכרוכות בכך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.