הדרך לאספקת הפגזים האמריקאיים לישראל עוברת בטורקיה

"הדרך לוושינגטון עוברת דרך ירושלים" הוא משפט שהפך לשגור בפי רבים בעולם במשך שנים רבות. במסגרת זאת, טורקיה הפכה למדינה המוסלמית הראשונה שהכירה במדינת ישראל ב־1949, בצל רצונה להתקרב לוושינגטון ולבסוף להצטרף לברית נאט"ו ב־1952. המטרה מאחורי המהלך לא הייתה ציונות, כי אם חשש מההתפשטות הסובייטית לאחר מלחמת העולם השנייה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, במשבר הנוכחי ביחסי ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ברור שאותו משפט מסורתי הוא כבר מזמן פאסה - והאחרון הולך ומוצא את מבטחו באופן מפתיע למדי בכלל אצל נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן. 

● מערכת יירוט הרחפנים של אלביט ומל"טים סיניים מול ישראליים בצפון אפריקה
● הפיגוע במוסקבה הביא את אירופה להגביר כוננות מפני מתקפת דאעש

בין השניים שוררים יחסי איבה במשך שנים רבות, אבל הקשרים ביניהם מתבססים על אופורטוניזם הדדי: ביידן נדרש לאישורו של ארדואן עבור צירוף שבדיה לנאט"ו, כשנשיא טורקיה רצה לשדרג את חיל האוויר שלו - לאחר שהנשיא הקודם דונלד טראמפ זרק אותו מתוכנית ה־F-35 בעקבות רכישת מערכות הגנה אווירית מדגם S-400 הרוסי. והנה, צירופה של שבדיה לברית אושר פה אחד כנדרש, ואילו וושינגטון אישרה מכירה לאנקרה בסך 23 מיליארד דולר של מטוסי F-16, טילים ופצצות.

מחירי הפגזים האמירו משמעותית בשנים האחרונות

כעת, היחסים בין השניים מתהדקים עוד יותר, כשלפי דיווחים בטורקיה - ארדואן צפוי לבקר בבית הלבן ב־9 במאי. זה יהיה הביקור הראשון של נשיא טורקיה בוושינגטון, מאז בחירתו של ביידן. כיצד ייתכן כי אירוח רגיש שכזה יתבצע בבית הלבן כחצי שנה לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב? התשובה טמונה, בין השאר, במחירי הפגזים שהאמירו משמעותית בשנים האחרונות.

קוטר 155 מ"מ הוא הסטנדרט הארטילרי של מדינות נאט"ו וישראל, ועל כן החליט מזכיר המדינה אנתוני בלינקן בדצמבר שנה שעברה לעקוף את הקונגרס בפעם השנייה בתוך כחודש, כדי למכור לישראל כ־60 אלף פגזי 155 מ"מ וציוד נלווה בהיקף כ־147.5 מיליון דולר, שתואמת את הארטילריה הישראלית. זו הייתה מכירה בעייתית הן ברמה הפוליטית הפנים־אמריקאית והן מול אוקראינה.

מאז פרוץ המלחמה באוקראינה בפברואר 2022, ארה"ב סיפקה לאוקראינה יותר מ־2 מיליון פגזים. הבעיה המרכזית היא שלפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל, קייב זקוקה לכ־200 אלף פגזים בחודש, אבל קצב הייצור האמריקאי עומד על כ־28 אלף בחודש בלבד. יתרה מכך, וולודימיר זלנסקי זקוק דווקא לפגזי 155 מ"מ, בגלל שחברות נאט"ו סייעו לו עם יותר מ־300 תותחים - אבל הסטנדרט הוא אחיד. מנגד, בנאט"ו מעריכים כי רוסיה מצליחה לשים את ידה על 4 מיליון פגזים מדי שנה, הן על בסיס התעשייה הצבאית המקומית שפורחת בעקבות המלחמה והן על בסיס הסיוע של המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, קים ג'ונג־און. הקצב הזה מאפשר לרוסיה לשגר כ־30 אלף פגזים ביום, פי חמישה מהיכולת המקסימלית של אוקראינה.

פגזים בקוטר 155 מ"מ הם באורך כ־0.6 מטר, ומשקלם כ־45.3 ק"ג. ב־155 מ"מ ניתן להשתמש בכמה אופנים: החל מנשיאת ראש קרב עוצמתי ועד להפעלה באמצעות מערכות דיוק מתקדמות. מאז פרוץ המלחמה, מחירי פגזים 155 מ"מ, לפי בכירי נאט"ו ששוחחו עם וול סטריט ג'ורנל, זינקו מ־2,100 דולר ליחידה ל־8,400 דולר.

היעדר ההיצע נובע מניוון מתמשך לא רק בתעשייה הצבאית הישראלית או האירופית, אלא גם האמריקאית. לפני המלחמה, ארה"ב ייצרה כ־14 אלף פגזים בחודש. מאז, וושינגטון השקיעה 25 מיליארד דולר בהגברת תפוקת הייצור הביטחוני ובסיוע ישיר לאוקראינה. כך, קצב הייצור של ארה"ב הגיע לכ־28 אלף פגזים בנובמבר האחרון. היעד הוא קצב ייצור של כ־80 אלף פגזים בחודש בעוד עשרה חודשים, וכ־100 אלף פגזים בחודש בסוף 2025. בד בבד, באיחוד האירופי מקווים כי יצליחו לשלש את קצב הייצור עד סוף 2024 לכ־1.4 מיליון פגזים בשנה.

ארה"ב מנהלת מו"מ עם טורקיה לצורך רכישת פגזים וחומרי נפץ

לפי דיווח של בלומברג השבוע, ארה"ב מנהלת מו"מ עם טורקיה לצורך רכישת פגזים וחומרי נפץ, שיאפשרו להאיץ את קצב הייצור האמריקאי. האספקות המיועדות צפויות לכלול טריניטרוטולואן (TNT) וניטרוגואנידין, שמשמש כחומר נפץ הודף להנעת הפגזים. לצד זאת, לפי גורמים ששוחחו עם בלומברג, טורקיה צפויה להפוך לספקית הפגזים הבכירה של ארה"ב עד סוף השנה הנוכחית.

שיתוף הפעולה המתהדק הזה בא לידי ביטוי גם בנטילת חלק טורקית בשרשראות ייצור הפגזים על אדמת ארה"ב. בסוף פברואר הודיע הפנטגון כי חתם על חוזה עם GD (ג'נרל דיינמיקס) לבניית שלושה פסי ייצור של 155 מ"מ בטקסס, תוך השתתפות של קבלני משנה טורקים. תחילת הייצור במתקן צפויה להתבצע כבר ביוני הקרוב. 

לפי גורמים ששוחחו עם בלומברג, קווי הייצור של החברה הביטחונית הטורקית "רפקון", צפויים לייצר כ־30% מכלל פגזי ה־155 מ"מ מתוצרת אמריקאית עד השנה הבאה. מעבר לכך, מזכירות ההגנה רכשה 116 אלף פגזים מחברת "ארקא דיפנס" הטורקית, שצפויים להתקבל השנה. זאת, כאשר על הפרק נמצאים גם דיונים על אספקות לשנה הבאה. 

זהו ניסיון של ארדואן להמשיך לשחק "בכל המגרשים": במלחמת רוסיה־אוקראינה, לקבל סוללות S-400 מרוסיה, בזמן שהוא מספק מל"טים לאוקראינה - ומסייע לארה"ב בהגברת קצב ייצור הארטילריה נגד מוסקבה. במלחמת חרבות ברזל, הוא מבקר את ישראל, אך לא מראה אפילו סימנים שבכוונתו לעמוד בדרישות האסלאמיסטים בטורקיה לנתק קשרי מסחר עם ירושלים. 

על כך, עשויים להתווסף פגזי 155 מ"מ שיגיעו לישראל או בנתיב סיבובי כפי שהם דרך ארה"ב, או דרך ידיים פועלות טורקיות על אדמת ארה"ב. על אחת כמה וכמה שסעיף ההמרות (היכולת להמיר סיוע בדולר לשקל עבור רכישות אמל"ח בישראל) מתוך הסיוע השנתי האמריקאי בסך 3.3 מיליארד דולר הולך ומצטמצם החל מהשנה. כך, תידרש ישראל לרכוש בשנים הקרובות אף יותר מחברות אמריקאיות, כולל פגזים 155 מ"מ שמשמשים את צה"ל במלחמה נגד חמאס, ידידיו של ארדואן.