היחסים עם ארה"ב - הטעות הקונספטואלית של השמאל ושל הימין הישראלי

הכותב הוא מחלוצי ההייטק בישראל, פילנתרופ העוסק שנים רבות במלחמה באנטישמיות

פוליטיקאים, עיתונאים ו"מומחים" עוסקים רבות בימים אלה ביחסי ישראל וארה"ב. כמו כל ישראלי (ויהודי), הם מרוכזים בעצמם ויוצאים מנקודת הנחה שמה שישראל עושה הוא המרכיב המרכזי להידרדרות היחסים עם ארה"ב. הם מתעלמים ממה שבאמת קורה בארה"ב ומהמאבק על השליטה בארה"ב, שישראל היא רק פסיק קטן ממנו. 

● כמה חריגה ההימנעות האמריקאית במועצת הביטחון, ומה המשמעויות שלה לישראל?
● פרשנות | למה טראמפ מתכוון כשהוא אומר לישראל - תפסיקו כבר
● ראיון | "האם ישראל יכולה להתנתק מארה"ב? יש לכך תשובה פשוטה: לא"

הימין הישראלי מזלזל במידת התלות של ישראל בארה"ב. זה הלך מחשבה מסוכן, כיוון שהוא לא נכון ומעודד התעלמות מהתהליכים המסוכנים לישראל. הצד הימני גם מעודד מסקרים המראים ש-80% מהאמריקאים נוטים לטובת ישראל בעימות מול חמאס.

ההתעלמות מהירידה המתמדת בתמיכה הציבורית וההתמוטטות הטוטאלית בקרב הצעירים דומה לטעיות בקונספציה שהובילו ל-7 לאוקטובר. השמאל/מרכז ישראלי מתרכז באישיותו של בנימין נתניהו, בהתנגדות הישראלית להסדרים מדיניים שונים או באגדות שונות על ג'ו ביידן ("הידיד המושבע") ודונלד טראמפ ("אכול זעם ונקמה"). כמו הימין, גם השמאל נעול בקונספציה ומתעלם לחלוטין מהמציאות בארה"ב. 

מאבק פנימי 

ארה"ב נמצאת במאבק פנימי על דמותה בין ארבעה כוחות: דמוקרטיים מסורתיים, רפובליקנים מסורתיים, פרוגרסיביים ופופוליסטים (טראמפיסטים). המנצח ישנה את ארה"ב ואיתה את העולם. למאבק זה מצטרפים (ובמיוחד בהקשר הישראלי) מדינות זרות הבוחשות במערכת האמריקאית, כמו סין, קטר ואחרות. למאבק זה אין קשר לישראל, אך אויבי ישראל (איראן, קטר) רוכבים על הגל הפרוגרסיבי ומשקיעים בו משאבים רבים.

ההידרדרות ביחסים עם ארה"ב היא כולה "בזכות" ההתחזקות של השליטה הפרוגרסיבית במערכות הכוח בארה"ב. הפרוגרסיביים מהווים כ-8% מהאוכלוסייה, אך הם מחצית מחברי הקונגרס של המפלגה הדמוקרטית ואחוז גבוה בהרבה בקרב העוזרים הפרלמנטריים. בסגל האקדמי כמות השמרנים ירדה מ30% ל-1%, ואחוז גדול מהסגל אוחז בדעות פרוגרסיביות. כמעט כל מרכז כוח נשלט או מושפע משמעותית מהכוחות הפרוגרסיביים.

במרבית בתי הספר בארה"ב מלמדים עקרונות נאציים/קומוניסטיים שמחלקים את העולם למדכאים ומדוכאים. "המצליחים" (לבנים, אסיאתים, שחורים שהצליחו, יהודים, ישראלים) מדכאים את "החומים" (כל מי של מצליח כמו פלסטינים). בהקשר הקרוב אלינו, בעצם מלמדים אנטישמיות כבר בבית הספר היסודי. יש בתי ספר שמלמדים אנטי-ישראליות באופן רשמי כחלק מתוכנית הלימודים. בתקופת הקורונה, הורים רבים "גילו" מה מלמדים את הילדים שלהם והתחילו להילחם בתופעה (שהיא נושא מרכזי בהרבה מערכות בחירות). גם ארגונים יהודיים רבים מתעוררים לבעיה ומתחילים להתרחק מהעולם הפרוגרסיבי.

המלחמה על דמותה של ארה"ב מתרחשת במדיה, בגורמי הביטחון, ברשויות החוק והאכיפה, בחברות ועוד. יותר מכל היא מתבטאת במדיה החברתית. בהקשר זה אין דוגמה בולטת יותר מאשר טיקטוק. סקרים של קבוצות הגיל 18-24 מראים כי 50%-35% סבורים כי החמאס צריך להחליף את ישראל. אותם אנשים גם סבורים כי הקפיטליזם הוא אסון, ויש להחליפו. זה הדור שקיבל את עיקר החינוך שלו מטיקטוק. על כל וידאו פרו-ישראלי בטיקטוק, יש 100 אנטי-ישראלים - רובם לא מאנשים אמיתיים (בוטים איראניים). הפלטפורמה מבצעת שטיפת מוח אנטי-ישראלית אך בעיקר אנטי-אמריקאית. 

בעיית "המומחים" 

מה עושה ישראל כדי להילחם במגמות אלה? כמעט כלום. מלבד מספר גורמים אזרחיים, המדינה עסוקה במלחמות כן ביבי-לא ביבי.

חלק מהבעיה היא "המומחים". כאשר אני קורה את מאמרי "המומחים", אני מרגיש כאילו אני קורא את דפי התעמולה של המפלגה הדמוקרטית בצירוף קצת "ניו יורק טיימס" (שמחקרים הוכיחו את ההטיה האנטישמית והאנטי-ישראלית שלו). הם מנותקים לחלוטין מהמתרחש בארה"ב. הם בעצם חוזרים על המנטרות הפרוגרסיביות תוך התעלמות מההתקפה על ישראל והיהודים בכל המערכות על-ידי אויבים מוצהרים.

הגיע הזמן להרים את הראש מהמריבות הפנימיות בישראל ולהתחיל להקדיש משאבים להתמודדות - זה אינטרס של מדינת ישראל כולה.