"גדלתי בבית עני, והגעתי להייטק. זה קשה אבל אפשרי"

אישי: בת 49, בזוגיות שנייה + 6 (2 שלה, 4 שלו), גרה בקיסריה
מקצועי: מנכ"לית איגוד ההייטק בהתאחדות התעשיינים

ילדות ומשפחה: נולדתי ביישוב בני יהודה ברמת הגולן, אחות אמצעית בין שלושה אחים. אבא שלי היה צלם חתונות, אמי הייתה אחראית ציוד רפואי בבית החולים פוריה.

● פורטפוליו | היזמת ששמה את חברות הסייבר הישראליות על מפת שווייץ
● פורטפוליו | היא התחילה כפקידת עזרה ראשונה. היום היא מנכ"לית ברשת מרפאות מכבי
● פורטפוליו | חוקרת השב"כ שיצאה לפנסיה בגיל 42 והקימה חברה שיודעת מתי אנחנו משקרים

גרנו בבית סוכנות (שניתן לתושבים בידי הסוכנות היהודית בימי קום המדינה - ד"א), שבשלב מסוים אבא שלי התחיל בהרחבה שלו כדי להפוך אותו לווילה. כשהייתי בכיתה א' הוא הסתבך בכל מיני פרשיות כספיות, והעבודה על הבית הוקפאה. מאז, במשך כשמונה שנים, גרנו במבנה במצב שלד, עם ניילונים במקום חלונות, בקור של רמת הגולן ועם מקרר ריק. זו הייתה הילדות שלי.

צבא: התגייסתי לקורס מ"כיות, שם הכרתי את מי שיהיה לימים אב ילדיי. באחד הימים, ביציאה מהבסיס בצומת צמח, עברנו תאונת דרכים קשה - טרנזיט נכנס בנו מהצד וקרע לי את הרגל. הרגל ניצלה בניתוח, אבל נכנסתי לשיקום של שנה ונקבעו לי 28% נכות. השתחררתי מהצבא, וחלומותיי לצאת לקצונה התנפצו.

לימודים ועבודה ראשונה: לפני ההחלטה על הלימודים אמרתי לעצמי שאף פעם לא ראיתי מפעל תעשייתי מבפנים, אז שלחתי מכתב לחברת ישקר של סטף ורטהיימר, שבו ביקשתי להצטרף כעובדת מן המניין כדי ללמוד מהי תעשייה. הם קיבלו אותי למחלקת אריזה, אבל אחרי יומיים שם אמרתי לעצמי: טוב, אני כנראה אשתגע אם לא אפרוש מיד. למזלי, ממש באותו יום פנה אליי המנהל של אותה היחידה והציע לי להיות העוזרת האישית שלו. מאותו רגע כבר עברתי חוויה מדהימה, הבנתי מה זה ייצור. הייתי גם אחראית על איתור טכנולוגיות ומכונות חדשות ליבוא. כעבור כמה חודשים נרשמתי ללימודי הנדסת מכונות במכללה של ורטהיימר בתפן, ובמקביל עשיתי תואר במחשבים וניהול באוניברסיטה הפתוחה.

יזמות ראשונה: בהמשך פיתחתי לחברת פז מנגנון ששולח פעם ביום את גובה המפלס של מכלי הדלק ומאפשר לה למלא אותם באופן אקטיבי. זה היה סטארט־אפ מבטיח, אבל גרתי במצפה הילה המרוחק, ולא הכרתי משקיעי הון סיכון או את רשות החדשנות, כך שבסופו של דבר נאלצתי לסגור.

פיתוח הפריפריה: בשלב הבא ניהלתי במשך שנה וחצי פרויקט לשיקום עסקים בצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה. אחר כך מוניתי לסמנכ"לית פיתוח עסקי של חברת דרומה־צפונה של איתן ורטהיימר, התומכת במגזר התעשייתי בפריפריה. בהמשך הקמתי מתחם עבודה שיתופי לסטארט-אפים בשם PITCH ביקנעם, אולם נקלענו לעיכוב של שנה וחצי בגלל המתנה לטופס 4. בין לבין, כדי להתפרנס, התחלתי לספק שירותי ייעוץ למפעלים.

לאחר שהתקבל האישור המיוחל המתחם התמלא ועשינו כסף טוב במשך כשמונה חודשים, אבל אז פרצה הקורונה והכל התרוקן. מכרתי את PITCH ליזם נדל"ן ועברתי לקיסריה. המשכתי לעבוד בייעוץ, עד שפנו אליי ב־2022 וביקשו שאבוא לנהל את איגוד ההייטק.

איגוד ההייטק: אנחנו גוף פרטי שמתוקצב בדמי חבריו בלבד, ותפקידנו לייצג את האינטרסים של חברות ההייטק בישראל. יש תקופות שבהן הממשלה ואנחנו עפים יחד על רעיונות יפים ומקדמים אותם, ויש תקופות שבהן תפקידנו בעיקר לעצור או לעדן חקיקה ולוודא שלא מעלים מס לחברות ושלא מוציאים תקנות חדשות שעלולות לפגוע בהן. נוסף על כך, אנחנו מביאים הזדמנויות עסקיות להייטק הישראלי: אנחנו המייצגים הרשמיים של הענף, וחברות בינלאומיות פונות אלינו ומפרטות אילו טכנולוגיות ואילו סטארט־אפים הן מחפשות.

ההייטק הישראלי: השנה הראשונה שלי בתפקיד הייתה קשה מאוד. זה התחיל עם הרפורמה המשפטית וצניחה של כ־80% בהשקעות, ונמשך עם העמקת המשבר במלחמה, שבו ההייטק רשם את שיעור גיוס המילואים הגבוה ביותר, עד 30%, בהשוואה לשאר הענפים. בשנתיים הקרובות נראה ירידה חדה במספר האקזיטים.

הזדמנות לנשים: יש נסיגה בשילוב נשים בהייטק. כמו כן, רק 5% מהאנג'לים הם נשים ויש מספרים נמוכים גם בהון סיכון. אחרי כל ההתקדמות שעשינו, זה מרגיש קצת כמו אוגר על גלגל. עם זאת, הגיוס המסיבי למילואים יצר הזדמנויות לנשים בענף להתנסות בעמדות מפתח.

סלידה מקומית: הרבה אנשים בישראל פיתחו סלידה לעולם ההייטק כי זה ממוצב בעיניהם כמשהו גבוה. חבל, כי כולם יכולים להצטרף למסיבה הזאת. גם אני התחלתי בבית עני, עברתי ללואו־טק והמשכתי להייטק. זה קשה, אבל אפשרי.

מבט לעתיד: בעתיד ארצה להיכנס לתחום ההשקעות בהייטק.