בשמן זית, בדבש ובקרוב ביין: המותג ישראלי, התוצרת - אירופית

בשנים האחרונות, היצרנים הישראלים עלו על "פטנט": מייבאים תוצרת אירופית מחו"ל בזול, מערבבים אותה בתוצרת ישראלית - ומקבלים מותג ישראלי כחול-לבן במחירים אירופיים. במקרים מסוימים זה נועד להתגבר על חסמי יבוא, ובמקרים אחרים - לפתות צרכנים שמעוניינים במותג ישראלי ושורשי, בלי שהם יודעים שמדובר בתוצרת שחלקה ואפילו רובה אירופית. היצרנים מחויבים אומנם לכתוב על המוצר שמדובר ב"בלנד", יבוא פלוס יצור מקומי, אולם אין שום כללים לגבי אופן ההצגה, ואף לא על שיעור המהילה שנחשב סוד מסחרי.

השיטה הזו כבר מקובלת בדבש ובשמן, ועתה משרד הכלכלה מעוניין להרחיב אותה גם ליין הישראלי. והגנת הצרכן? הגופים הממשלתיים זורקים אחריות אחד על האחר. 

● פטנט ישראלי: להטיל מס על יין מחו"ל - ולאפשר ליקבים למהול את הבקבוקים 
● החל מהחודש הבא: מחירי החלב בפיקוח עולים בכ-4.5%

דבש: אריזות של 50 ק"ג

אחד המותגים החזקים ביותר בתחום הדבש הוא "יד מרדכי" של שטראוס. אך למרות השם הציוני של הקיבוץ בדרום הארץ, בחלקה האחורי של האריזה כתוב: "הדבש שלנו מבוסס על דבש מקומי, הנרדה ברובו על-ידי דבוראים בארץ, וחלקו הקטן נרדה בחו"ל". חלקו הקטן, כלומר מתחת ל-50%. האם מדובר על 1% או 49%? אי-אפשר לדעת, ואין כללים בנושא. מדובר בדוגמה אחת בלבד לפרקטיקה שקיימת אצל חברות רבות בתעשייה.

יבוא דבש מחו"ל לישראל מוגבל במכס גבוה, של 16.6 שקל לק"ג לאריזות במשקל פחות מ-1.5 ק"ג. לשם השוואה, ק"ג דבש של רמי לוי עולה 37.90 שקל. כלומר, מדובר בנתח עצום של כמעט חצי ממחיר המוצר. המכס על אריזות של 50 ק"ג ומעלה נמוך בהרבה (10.78 שקל לק"ג). חשוב מכך - הממשלה נוהגת לפתוח חלקית את היבוא במכסות מוגבלות פטורות ממכס. אך היא עושה זאת בעיקר לצורכי התעשייה, כדי לערבב בדבש ישראלי. כך למשל, ב-2021 אישר משרד האוצר יבוא של 160 טון דבש באריזות קטנות, אך 500 טון באריזות גדולות לתעשייה.

"זו דרך להתחמק ממגבלות היבוא והייצור בארץ", מסביר גורם המעורה בנושא, "כלומר, לאפשר יבוא - אבל לתת את הרווחים לתעשייה המקומית".

במקרה של הדבש, מדובר בשוק סגור שנשלט על-ידי מועצת הדבש. אסור להציב, להזיז או להסיר כוורת בלי אישור המועצה, והיא זאת שמחלקת טריטוריות בין הדבוראים ואוסרת להציב כוורות ש"פולשות" לשטח של דבוראי אחר.

הדבוראי צחי גולדנברג הסביר בעבר כי בצורה כזאת המועצה מדכאת תחרות, ומאפשרת מחיר גבוה ב-20%-40% מהמקובל באירופה. הדרך לשווק דבש זול יותר, היא לייבא אותו מחו"ל, לערבב אותו בדבש הישראלי ולהמשיך למכור אותו כמותג ישראלי.

שמן: "איחוד אירופי"

תופעה דומה ניתן לראות בשמן הזית. על השמן של המותג "יד מרדכי" של שטראוס כתוב למשל: "בלנד ישראלי איחוד אירופי". מאיזו מדינה ספציפית באיחוד? האם מדובר על אחוז אחד של שמן אירופי ו-99% ישראלי, או להפך? אין לצרכן דרך לדעת. וגם את מעט הפרטים ניתן למצוא בתחתית חלקה האחורי של האריזה.

גם המותג "סבא חביב", המתגאה בחזית האריזה בהיותו "שמן זית בלדי" מהגליל העליון, מתגלה כ"בלנד ישראלי איחוד אירופי" בכתב קטן בגב האריזה. ב-2021, ענף הזית במועצת הצמחים הסיר את תווית "שמן זית ישראלי" של המותג, לאחר שהתגלה כי הם מערבבים את השמן.

גם בשמן, הערבוב התחיל מניסיון לעקוף את מגבלות היבוא. המכס, עד לפני מספר חודשים, היה יחסית גבוה. הדרך לעקוף אותו הייתה לקבל מכסות יבוא פטורות ממכס. כך למשל, על-פי מתווה יבוא השמן לשנים 2018-2020, 30% מהשמן ייובא בבקבוקים לצרכנים, ו-70% בצוברים. כלומר בכמות תעשייתית, שיכולה לשמש לערבוב שמן זית ישראלי באירופי. בצורה כזאת יצרני שמן יכולים ללכת עם שמן אירופי ולהרגיש מותג ישראלי.

לפני כשנה הכריז האוצר על הפחתה במכסים גם על שמן זית בבקבוקים, כך שהיום המכס נמוך ועומד על 1.2% ממחיר המוצר ועוד 47 אגורות. היום ניתן להשיג שמן זית ממגוון מקומות בעולם בכל רשתות השיווק.

מצד אחד, הפתיחה נעשתה בתזמון בעייתי, שכן השנה הנוכחית התאפיינה בבצורות באזורי הגידול הגדולים של זית לשמן בחו"ל, כמו דרום ספרד, מה שהביא את מחירי השמן העולמיים לזנק ב-71% בין פברואר 2023 ל-2024. בישראל, שבה העלייה במחיר העולמי ועצם הפתיחה ליבוא התרחשו בו-זמנית, המחיר עלה ב-27% "בלבד" באותה תקופה. אומנם כיום ניתן להביא שמן זית מחו"ל תחת מותגים זרים, אך מותגים ישראליים כמו "יד מרדכי" ו"סבא חביב" ממשיכים למכור שמן מעורבב בשמן חו"ל - תחת מותג ישראלי.

יין: מעל 12% מכס

עתה, יש רצון להביא למדיניות דומה גם בענף היין. כבר ב-2021, בעקבות שנת השמיטה, משרד הכלכלה אישר לייבא יין בצוברים (מיכלים של מעל 15 אלף ליטר) על-מנת לערבב ביין הישראלי. מספר מותגים, ובראשם "טפרברג", אכן עשו זאת - וכעת דוחפים כדי לאפשר להם להמשיך. על-פי תזכיר חוק להערות הציבור שפורסם על-ידי משרד הכלכלה, מתכוונים לאפשר פתיחת יבוא בצוברים למטרת מהילתו ביין ישראלי.

 שר הכלכלה ניר ברקת / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

על היין מוטל מכס בגובה בינוני, של 12% מהמחיר ועוד 1.41 שקל לליטר, מה שמייקר במיוחד את היינות הזולים. אך למרות שהמטרה המוצהרת של משרד הכלכלה היא למנוע את התייקרות היין בישראל, אפשרות זו כלל לא נשקלה. במקום זאת, במשרד הכלכלה רוצים לפתוח את ישראל ליבוא יין בצוברים (אחרי תשלום מכס) רק כדי לערבב אותו ביין ישראלי, ולמכור אותו תחת מותג ישראלי.

אך בעוד שמשרד הכלכלה כתב בדוח הערכת השפעת הרגולציה (RIA) שלו ש"הבקשה לביצוע ההקלה הגיעה מיצרני היין ומועצת גפן היין, אשר הבהירו כי ישנו מחסור בחומר הגלם העיקרי - ענבים וגפנים, אשר הדרך להתגבר עליו ולשמור על איכות היין הנדרשת היא ביבוא יין שישולב ביין המיוצר ביקבים המקומיים", נראה כי רוב ענף היין לא חולק את הרצון הזה. מועצת גפן היין, כמו גם יקבים גדולים כמו "כרמל", הביעו התנגדות נחרצת למהלך וחשש שהדבר יפגע ביוקרה של היין הישראלי.

מה לגבי הטעיית הצרכנים? למרות פניות חוזרות של גלובס, הרשות להגנת הצרכן במשרד הכלכלה לא מביעה את עמדתה על נושא שיווק התוצרת המעורבבת תחת מותג ישראלי. במקום זאת, הם הפנו אותנו למשרד החקלאות ולמשרד הבריאות. במשרד החקלאות אמרו שזו אחריות משרד הכלכלה ומשרד הבריאות, אולם משרד הכלכלה הפנה חזרה למשרד החקלאות.

על-פי משרד הבריאות, אנחנו נמצאים כעת בתקופת ביניים, של מעבר בין הדין הישראלי לדין האירופי. משרד הבריאות שואף שההצגה של מקור המוצר תהיה בצורה גדולה וברורה, כפי שמקובל באירופה, אבל גם שם לא יודעים להגיד מה צפוי להיות השיעור המינימלי כדי שמוצר ייחשב "תוצרת ישראל", "בלנד" או "תוצרת חו"ל". לגבי המצב היום - משרד הבריאות מפנה לתקינה הישראלית, שנמצאת תחת אחריות משרד הכלכלה.