הזמנות בשיא וביקוש מקומי: האם החברות הביטחוניות ירוויחו מהתקיפה האיראנית?

התאריך 14 באפריל 2024 נכנס לדפי ההיסטוריה לא רק בשל מאות השיגורים מאיראן, אלא גם ובעיקר בשל יכולות ההגנה האווירית הישראליות שהביאו לכך שרק 1% מהאיומים פגעו ביעדם.

אירועים אלה הובילו להתעניינות שנובעת מאירוע מבצעי כפי שלא זוכרים בתעשייה, הן בתקשורת העולמית והן בקרב ממשלות שמתמודדות עם איומים כמעט בכל נקודה בגלובוס: האיום הסיני באסיה־פסיפיק, האיום הרוסי במזרח אירופה, האיום בים האדום שנובע משליחי איראן בתימן, החות'ים, וכמובן, האיום האיראני שמשפיע לא רק על ישראל, אלא על כל המדינות הפרו־מערביות במרחב. אילו הזדמנויות טמונות לתעשייה ומי עשויות להרוויח במיוחד?

"המוצרים מוכחים בקרב"

"מדינת ישראל הפגינה יכולת של מעצמת על בתחום ההגנה האווירית", אומר לגלובס בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית. "מערכות הגנה הן כלי בידי שלטון להגן על אזרחים. כשרואים עליונות בולטת זה עושה טריגר בכל מיני מקומות".

"המוצרים הישראליים הם Combat Proven. זו חותמת משמעותית", אומר לגלובס גורם שמעורה בפרטים, וזה כאמור מוביל להתגברות הביקושים הבינ"ל. על האינטרסים העסקיים מעיבה עובדה אחת: טילי חץ רבים שוגרו ב־14 באפריל לעבר טילים בליסטיים, לצד קלע דוד שהופעל לעבר טילים וכטב"מים, מה שאומר שצה"ל יידרש למלא מחסנים מחדש.

האתגר לא רק של תעשייה אווירית ורפאל. את מערכות השליטה והבקרה (שו"ב) וניהול היירוטים אתרוג זהב ושקד זהב, "המוח והלב" של מערכות חץ 3, חץ 2 וקלע דוד, פיתחה חברת אלישרא מקבוצת אלביט. המערכות שולטות בחיישנים ומכווינות את המיירטים לעבר המטרות. יכולות השליטה והבקרה של אלביט מוכחות בשדה הקרב כדבר שבשגרה, גם עם מערכת צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) שמחברת את המידע בין זרועות צה"ל במלחמה בחמאס. כמו כן, הצלחת ה־14 באפריל היא כמובן גם תוצאה של אימונים ממושכים לתרחיש. עבור התמודדות עם תרחישי קיצון שכאלה משתמשים בסימולציות, ואלביט היא ספקית סימולטורים עיקרית של צה"ל.

החברה שפיתחה ומייצרת את מנועי טילי החץ, ולעתים רחוקות נמצאת באור הזרקורים, זו החברה הביטחונית הממשלתית "תומר". עם עסקת המכירה של חץ 3 לגרמניה באוגוסט האחרון, החברה מימשה תוכנית הרחבת תשתיות וקווי ייצור יעודיים לתמיכה באספקה לברלין - תוך הגברת קצבי ייצור עבור האתגרים הביטחוניים בארץ.

מתמקדים בישראל קודם

העובדה שכל התעשייה מרוכזת כרגע בדרישה הגוברת לשוק המקומי עלולה להשליך בסופו של דבר על זמני אספקה ללקוחות בחו"ל. לפי החוזה למכירת חץ 3 לגרמניה, למשל, אספקת המערכת הראשונה צפויה להתבצע ב־2025. האינטרס של החברות הביטחוניות ביצוא לא טמון רק בגודל השווקים אלא גם בהיקף ההכנסות פר מוצר, שכן המחירים למערכת הביטחון הישראלית נמוכים משמעותית, לעתים פי ארבעה. הן לא עושות את זה רק בשם הפטריוטיות: המחירים נובעים משום שכשהן רוצות לבצע ניסויים באמצעים, בין אם הם מבצעיים ובין אם קודם לכן, הן עושות זאת באמצעות צה"ל שמספק את התשתיות שלו ואת הביצוע.

"התעשייה האווירית דואגת לספק הביתה, אבל היא תעשיית ענק", אומר המנכ"ל לוי. "אנחנו יודעים לתת איזון בין צרכי מדינת ישראל לבין הלקוחות. אנחנו חברה ישראלית שתורמת למדינה וחברה עסקית שתורמת לאחרים בעולם דרך הממשלות שלהם".

צבר ההזמנות של שלוש החברות הביטחוניות הגדולות, שסיימו את 2023 בשיא, נמצא כעת במבחן היסטורי, לא פחות: האם התעשייה הביטחונית הישראלית יכולה לעמוד בו זמנית עם ביקושי שיא עולמיים מחד ועם ביקושי שיא מבית מאידך שנובעים ממלחמה שהולכת והופכת לאזורית? את זה רק הזמן יגיד.