כך התמלאו שורות הצבא ברחפנים וברובוטים מתוצרת חברות ישראליות קטנות

הזירה הביטחונית והצבאית מעולם לא הייתה נוחה עבור חברות סטארט־אפ צעירות, כאלה שהוקמו לפני מספר שנים בגראז' ומפתחות מוצר מאפס בתקציב זעום. התעשייה הצבאית היא עודנה מקום שבו העסקאות נסגרות בין גנרלים לחברות ענק, בסכומי עתק ולרוב מתחת לרדאר. אבל המלחמה בעזה תפסה את צה"ל לא מוכן אל מול איומי הרחפנים והמנהרות של החמאס, ולשורות הצבא נכנסו בצוק העיתים חברות צעירות שהגיעו עם פתרונות שהשחקניות הגדולות - התעשייה האווירית, רפאל ואלביט - לא ידעו לספק.

● מסורק תת קרקעי ועד רחפנים: הכירו את 10 הסטארט-אפים המבטיחים 
● הכירו את יחידת הרפאים של צה"ל שרוצה לשנות את פני המלחמה 

בחצי השנה האחרונה התמלאו שורות הצבא ברחפנים וברובוטים מתוצרת חברות ישראליות קטנות כמו אקסטנד (XTEND) ורובוטיכאן (Robotican) שמסיירים במהירות בתוך מבנים ממלוכדים, פירים ומנהרות, מצילים חיים כמי שמסתערים לפני הכוח - חיילים או כלבים - או לוקחים חלק במאמץ המלחמתי על ידי סיכול מחבלים.

אקסטנד, למשל, חברה בת כמאה עובדים מרמת החייל, רכשה את אהדתם של החיילים בשטח באמצעות רחפן שהפעלתו מזכירה משחק מחשב: הוא ניתן להטסה באמצעות ג'ויסטיק ומשקפי מציאות המשדרים לטייס את נקודת המבט שלו. קלות השימוש והיכולות האופרטיביות של הרחפן השיגו לאקסטנד - אחת מעשרת הסטארט־אפים המבטיחים של גלובס לשנת 2024 - חוזה עם מערכת הביטחון המוערך בכ־10 מיליון דולר. כעת גם בצבא האמריקאי מהדקים את הקשר עם החברה.

מדבר של מימון

אקסטנד, רובוטיכאן, ואחרות דוגמת חברת הכוונות החכמות סמארטשוטר, חברת הרחפנים בעלי כושר נשיאת המשקל הכבד קולוגו (Colugo), רחפני המסוקים של סטדיקופטר או החברות עין שלישית ו־R2 שעוסקות בגילוי רחפנים וכטב"מים, לא היו מחזיקות זמן רב לולא התמיכה של מערכת הביטחון: כל החברות הללו זכו לתמיכה ממשלתית בצורה זו או אחרת הרבה לפני פרוץ המלחמה בעזה. באופן מסורתי, הכסף הגדול שמגייסות חברות ההייטק כמעט ואיננו זולג לסטארט-אפים הביטחוניים, ואלה נזקקים להסתמך על כסף ממשלתי אם ברצונן לשרוד את המדבר המימוני.

 רובוט כלב של רובוטיכאן / צילום: שחר גולדברג

מפא"ת, ארגון פיתוח אמצעי הלחימה במשרד הביטחון, סייע לכמה מהחברות האלה באבטחת הזמנות מהצבא גם בשנים הקשות, ובנה שותפות עם מספר קרנות הון סיכון פרטיות להזרמת הון. בין הקרנות: Chartered, קבוצת השקעות יפנית הרשומה בסינגפור ונמצאת בבעלותו של אייל אגמוני; אלטשולר הישראלית ו־AWZ Ventures, קרן קנדית בבעלות אדוארד זונשיין וסטיבן הרפר, שמשקיעות בהון תמורת מניות.

במפא"ת מעדיפים להשקיע זמן ומרץ בחברות שיש להן פוטנציאל לשימוש כפול, כלומר גם שימושים אזרחיים מעבר לאלה הצבאיים. היא לא לבד במימון סטארט־אפים בתחום השימוש הכפול: גם לרשות החדשנות מסלול בשם "מימד", המוערך בכ־50 מיליון שקל בשנה - עשירית מתוך קרן התשתיות, שמוקדש לתמיכה בפרויקטים בחברות ביטחוניות.

הקרן השקיעה 3־5 מיליון שקל בתמורה לסכום דומה שהושקע מצד כל אחת מהחברות בתחומי התעופה, הרובוטיקה, או המחשוב הקוואנטי. בין החברות: יצרנית החיישנים הביוניים לינגה קום, חברות גילוי הרחפנים R2 ועין שלישית, ואינראיי שפיתחה חיישן המנטר את מצבם הרפואי של הטייסים בזמן הטיסה. מדובר אמנם בקרן קטנה מאוד, ודאי ביחס לצרכים, אך חברות שבוגרות אותו מדווחות כי הן מגייסות הון בהמשך הדרך גם מכלים אחרים ברשות החדשנות, כמו קרן ההזנק, תכנית המאגדים והקרן האירופית.

הדרישות הוגמשו

המימון הממשלתי לחברות צעירות בתחום הביטחוני עדיין מזערי ביחס לשאר ענפי הטכנולוגיה, כמו סייבר, תוכנה ארגונית או פינטק, שזוכים להשקעות של מאות מיליוני דולרים ממשקיעים פרטיים - או ביחס למתקיים בארה"ב, שם עומד התקציב של המקבילה האמריקאית של מפא"ת, דארפה, על 4.1 מיליארד דולר בשנה.

בארה"ב משקיעות קרנות ההון סיכון הגדולות מיליארדים בחברות ביטחון, בין המובילות בתחום: קרן אנדריסן הורוביץ, עם 165 השקעות בין 2016־2023. לאחריה, הקרן הממשלתית אינקיוטל עם 156 השקעות, וקרן NEA עם 154 השקעות. עם זאת, בישראל אין נכון לעתה קרנות המדברות בגלוי על השקעה בטכנולגיות הכוללות בין השאר ייצור נשק. קרנות רבות, בהן Team8 למשל, אף מתנגדות להשקיע בטכנולוגיות התקפיות. תעשיית הטכנולוגיה הצבאית מאופיינת בדרך כלל בבירוקרטיה כבדה, בכללי פיקוח ותקינה נוקשים ובקשרים עם בכירים במערכת הביטחון. במפא"ת ניסו להגמיש את תנאי הקבלה לתוכניות שלהם לאחר פרוץ המלחמה, ולאפשר, למשל, גם לאלה שאינם בעלי תואר ראשון להנות ממענקים, להקל מאוד בדרישות הפיננסיות ובכללי התקינה, אך המשקיעים הפרטיים עדיין גוררים רגליים. כמה מהם מתחילים להסתכל על חברות ישראליות בחודשים האחרונים ממש.

אבל השליטה של החברות הגדולות עדיין בעינה: "לצבא קשה לעבוד עם המון סטארט־אפים אז הוא עובד עם שתיים־שלוש ספקיות שירות. אלה גוזרות קופון על חשבון הסטארט־אפים וגם מאלצות אותם לחשוף חלק מהחדשנות שלהם בפניהם", אומר גורם ביטחוני שביקש להישאר בעילום שם. שוק התעשיות הביטחוניות התקשה עד כה למשוך משקיעים פרטיים רבים בשל היקף אקזיטים ומכפילים יחסית נמוכים בתעשייה. מאחורי העניין המחודש של קרנות ההון סיכון הפרטיות עומדות כמה תופעות: גל ההצטיידות בצבאות של מדינות כמו גרמניה, יפן ושבדיה; הבולטות שמקבלת הטכנולוגיה בחדשנות צבאית; וכמובן, העימות הבין־גושי ההולך ומתהווה בין ארה"ב ובנות בריתה לבין הציר הסמכותני הכולל את איראן, רוסיה וסין.

עמית פילובסקי, שותף מנהל בקרן Key1 שמשקיעה בחברות צמיחה מסביר כי אלה לא רק המשקיעים שהדירו רגליהם עד כה מטכנולוגיות צבאיות - היזמים עצמם התרחקו מהתחום, וכעת הוא רואה שינוי מהותי. "לכאורה, השקעה בחברות שכאלה דורשות הון רב באופן יחסי, מחזורי המכירות ללקוח מאוד ארוכים ולעיתים דורשים קשרים במערכת הביטחון, מספר הלקוחות הוא מצומצם והרגולציה הממשלתית היא גורם רב השפעה", הוא אומר. "מהצד השני, יותר תעשיות צבאיות וחלל עוברות הפרטה וגם הצבאות למדו לעבוד עם חברות צעירות באופן מהיר יותר. כשיזמים יצאו עד כה מיחידות כמו 81 או 8200, הם נטו להקים חברות סייבר או ציוד רפואי - אבל האמת היא שאין סיבה שישראל לא תהיה גם מעצמה של חברות טכנולוגיה צבאית".