נסעתם לגליל בחג? אתם חייבים לעצור ביישוב הזה לחוויה תאילנדית אמיתית

בדרך המתפתלת להררית הבנו שלעולם לא נרצה לרדת מקודקודו של ההר. יפעתן של בקעת סכנין ויישובי משגב נפערו בפנינו כמו שמיכת טלאים בצבעי חום־ירוק, ואנחנו חצינו את השער הכחול של היישוב בידיעה פנימית שנצליח להתנתק מהמציאות הגועשת. דוממנו מנוע, קיפלנו מחשבות ופסענו בין השבילים של היישוב הקטן, שחמדת יופי שמימי וריח דבשי מקיפים אותם.

● ארבע הצעות לטיולי יום שרק המקומיים מכירים - ומשהו טעים ליד: מדור מיוחד לפסח 
● WSJ | איך לשמור על תחושת הפליאה שהרגשנו בטיול בחו"ל
● היקב בעמק יזרעאל שמייצר יינות עבור מסעדות מישלן בעולם

10:00 | משהו לאכול: בית קפה עם הסירים של השכנה

המארחים שלנו בהררית, דליה ובועז בן יצחק, בעלי מרכז הסדנאות "בהר", מתורגלים במבקרים שמגיעים דרוכים מהעולם שבחוץ. השאלה הראשונה שמיד שאלנו אותם היא מה אוכלים כדי להרגיש ולהיראות כפי שנראים כאן כולם, כאילו הם חיים ביקום מקביל לזה שאנחנו מהלכים בו.
אז מתברר שבהררית אוכלים בקפה Hazwa, שנמצא בזולה קהילתית. ליאת כהן, בעלת המקום, הגישה לנו את משקה הבית - גם הוא קרוי חזוואה - משקה קקאו בתמרים, קינמון, שקדים, פקעות ורדים ורכיב סודי חמקמק מהגדרה. בבית הקפה מציגים אמנים מקומיים את יצירותיהם, אותן גם ניתן לרכוש למזכרת.
בימי שישי מוגש בו בורקס מעשה ידיו של גיא, בן זוגה של ליאת, ומדי פעם גם מפציעה שם שכנה עם סיר, כך סיפרו לנו.
Hazwa, פתוח בימי רביעי-שישי

12:00 | משהו לעשות: קערות טיבטיות ונגינת מסור

התנתקנו בקושי מן המרפסת, ונבלענו לסטודיו של רוני סופר, מרפא בצלילים. מתברר שסופר הוא גם מוזיקאי ידוע, אך הוא הצניע עובדה זאת בפנינו והעדיף להתמקד בשליחותו.
לא הבנו את עומק החוויה עד שלא התיישבנו כשסביבנו סדורים עשרות כלי נגינה ממקומות שונים בעולם. אפשרנו לסופר לשיר במשך שעה, שהעניקה לנו ערבול חושי עילאי של תדרים מוזיקליים שבקעו מקערות טיבטיות, קולנים, פעמוני קושי ואפילו נגינת מסור.
פקדנו על המוח להחריש את רעשיו, והרשינו לעצמנו לשקוע למקום שבו ידו של הצער אינה משגת. החוויה המערפלת הסתיימה במופע ווקלי בטכניקה המכונה over tonim, מגרונו של סופר בקעו צלילים כמו בלע האיש תזמורת. צריך לחוות כדי להאמין.
המרכז לצלילים מרפאים

13:00 | משהו לגוף: הקסם שמתרחש כשידיים וכוונה נפגשים

אי אפשר לבקר בהררית מבלי להתמסר לידיו של אחד משלל המטפלים שהיישוב מציע. היה קשה לבחור עיסוי ממיני הטכניקות הרבות. לבסוף נפל הפור על עיסוי תאילנדי מסורתי אצל ליאור אייל. 

 עיסוי תאילנדי שהוא גם לנפש / צילום: ליבי לוי

אין לנו מושג מה אירע מהרגע שהתפרקדנו על המזרן ועד שחלפו להן שעה וחצי, מלבד העובדה שיצאנו משם אחרות. בזמן הזה הנשמה התנתקה והמריאה, קסם המתרחש כשידיים וכוונה נפגשים.
עיסוי תאילנדי, ליאור אייל 054-2128761

14:00 | משהו לנשמה: מרחב שהייה ובהייה מהיפים שראינו

"ההר עושה את הסינון", מצטחקת דליה בן יצחק בתשובה לשאלתנו מי הם בני־המזל הדרים ביישוב.
הררית צמח בשנות השמונים בידי גרעין של מתרגלי מדיטציה של מהרישי יוגי. כיום הוסר התנאי לעיסוק בזה, אך עושה רושם שמרבית התושבים שם - 140 משפחות - רואים עבודה רוחנית כדרך חיים.
אחד מהמקומות שמאפשרים זאת הוא מתחם "בהר", שהוקם לאחרונה, שבו עורכים סדנאות מדיטציה, גוף־נפש, התפתחות אישית ואוכל בריא. אפשר גם להשכירו כמקום לינה למשפחות ולקבוצות ולארוחות שף, והוא בעיקר משמש כמרחב שהייה ובהייה, מהיפים שראינו.
בהר, ב-30 במאי יתקיים אירוע פתוח במסגרת פסטיבל אביב

בואכה יודפת

מתחם הקניות של יודפת הוא ההפך מכל מה שקניון אורבני מציע. המבנה יפהפה, ובו שוכן בעיצוב מאופק מבחר של חנויות המציעות מוצרים איכותיים ברוח האנתרופוסופיה של היישוב, גלריות, בתי מלאכה, מעדנייה משובחת המגישה כריכים ששמם יצא למרחקים ובית קפה שחלונותיו קרועים אל נופי הרכסים וההרים שממול. בני־מזל הם תושבי יודפת, שהשכילו להקים מיזם קהילתי המציע חוויית קניות שאינה מילה גסה.
בדרך המתפתלת להררית הבנו שלעולם לא נרצה לרדת מקודקודו של ההר. יפעתן של בקעת סכנין ויישובי משגב נפערו בפנינו כמו שמיכת טלאים בצבעי חום־ירוק, ואנחנו חצינו את השער הכחול של היישוב בידיעה פנימית שנצליח להתנתק מהמציאות הגועשת. דוממנו מנוע, קיפלנו מחשבות ופסענו בין השבילים של היישוב הקטן, שחמדת יופי שמימי וריח דבשי מקיפים אותם.