על פול אוסטר, שהיופי שבמקריות העסיק אותו כל חייו

1

"לעולם לא ניתן לטשטש שקר; אפילו האמת אינה מספיקה לשם כך", כתב פול אוסטר ב"הטרילוגיה הניו-יורקית" שלו. אבל הכתיבה שלו התרחקה מאמינות במכוון. אוסטר כתב ספרות פוסט-מודרניסטית משונה ומסוגננת, 34 רומנים שבהם הדמויות שלו מערערות ללא הרף את האחיזה במציאות ומטשטשות את הגבול שבין שקר לאמת, בין בדיה לממשות. ביום שלישי, 30 באפריל, הוא מת בביתו שבברוקלין מסיבוכים של סרטן הריאות. בן 77 במותו.
● על הספר החדש של טרנטינו וההערצה שלו לאלימות פרועה
● סמי מיכאל (2024-1926), סופר מרכזי ומוחמץ כאחד

2

אוסטר החל לכתוב בקדחתנות בגיל שמונה, בעקבות מפגש עם גיבור ילדותו, שחקן הבייסבול ווילי מייז. הוא ביקש חתימה אבל לא היה לו עט, וגם להוריו לא. "מאז לקחתי עיפרון לכל מקום", סיפר. "אם יש עיפרון בכיס, יש סיכוי טוב שיום אחד אשתמש בו". בגיל 15 החליט להיות סופר, אחרי שקרא את "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי.
המקריות וצירופי המקרים העסיקו אותו כל חייו. בגיל 14 נסע למחנה קיץ עם הצופים, ושם התחוללה סופת גשמים שבה נהרג חברו הטוב ממכת ברק ישירה. הטראומה שינתה את חייו. "גדלתי בבית יהודי דתי והייתה בי אמונה בכוח עליון. מותו השרירותי של החבר שלי גרם לי למשבר אמונה, ומאותו רגע התחלתי לחקור את את המקריות והארעיות שבחיים". ספרו המרתק והמבעית "מוסיקת המקרה" (1990) ביטא זאת. "הוא אהב את הפתאומיות שבבואם ובלכתם, את דרכם להופיע ולהיעלם כמו בלי כל סיבה" (עם עובד/ספריה לעם, תרגום: משה רון עמ' 185).

3

בשנות ה-60 כבשו סופרים יהודים (סול בלו, בשביס זינגר, פיליפ רות) את עולם הספרות האמריקאי. אוסטר הפך לחלק מהמהפכה היהודית השנייה, לצד סופרים כטוביאס וולף ומייקל שייבון. בשנות ה-80 החלו ספריו להתפרסם. את הראשון, "המצאת הבדידות" (1982), פרסם אוסטר בהיותו בן 35 בלבד. בעקבותיו הגיע הספר השני, "הטרילוגיה הניו-יורקית" המהולל (1987), שהביא לו פרסום עולמי, ועוד שני רומנים מעולים: "בארץ הדברים האחרונים" (1987) ו"ארמון הירח" (1989).
בשנות ה-90 כתב שני תסריטים ("עישון" ו"לולו על הגשר"), את "לוויתן" (1992), שזיכה אותו בפרס מדיסיס הצרפתי, ואת האוטוביוגרפיה "מהיד אל הפה" (1997), שבה תיאר מצוקה כלכלית קשה. "כל דבר שנגעתי בו נכשל. נישואי הסתיימו בגירושים, עבודתי כסופר הידרדרה והייתי שקוע במצוקות כספיות. אינני מדבר על גירעון מעת לעת או על איזה הידוק חגורה זמני - אלא על מחסור כספי קבוע, נוגש, כמעט חונק, שהרעיל את נשמתי והעמיד אותי במצב של בהלה תמידית. ולא יכולתי להאשים אלא את עצמי" (תרגום: עופר וסרמן, 1997, עם עובד).

4

אוסטר נולד וגדל בניוארק, "עיר הלְבֵנים" שמרצדת ברבים מספריו. הוריו התגרשו ואמו לקחה אותו ואת אחותו לבית אחר. על אביו כתב אוסטר ב"המצאת הבדידות": "הוא היה אדם חסר רגש וחסר אהבה". פול נקלע למשבר רגשי, עזב את התיכון ונסע לטיול ארוך באירופה, שתחילתו באיטליה, דרך ספרד וצרפת וסופו באירלנד, לשם הגיע בשל הערצתו הגדולה לסופר ג'יימס ג'ויס.
ב-1966 חזר למולדת ונרשם ללימודי ספרות באוניברסיטת קולומביה, פגש את הסופרת לידיה דייוויס ונישא לה. הוא לא גויס לצבא ארה"ב בשל בעיות בריאות, אבל נסע שוב לצרפת, עבד על ספינת משא כמלח פשוט ועל מיכלית נפט כתב במחברות סקיצות לטקסטים שיהפכו 20 שנה אחר כך ל"בארץ הדברים האחרונים" ו"ארמון הירח".

5

הדוד של פול, דניאל אוסטר, היה ראש העיר ירושלים הראשון לאחר המנדט הבריטי, ועל שמו קרא הסופר לבנו הבכור. לפני שנתיים בדיוק נעצר דניאל אוסטר הצעיר באשמת הריגה ברשלנות של בתו התינוקת בת ה-10 חודשים, שמתה מהרואין ופנטניל שבהם השתמש אביה המכור. עשרה ימים לאחר מכן מת דניאל עצמו ממנת יתר. הסופר איבד את בנו ואת נכדתו בתוך 10 ימים. עצב, כאב, בלבול ומוזרות ליוו את חייו, קו תמידי דק של מלנכוליה נמתח מעל יצירותיו.

בישראל ביקר אוסטר בסוף שנות ה-90. לפני 17 שנה, בביקור נוסף, פגשתי אותו לשיחה קצרה רק כדי לומר לו עד כמה ספריו השפיעו עליי. "אני יודע שאני נכנס לעונה האחרונה של חיי", אמר. "אף פעם לא חשבתי להפסיק לכתוב. סופרים לא יוצאים לפנסיה. לפעמים אני מודאג אבל נזכר בכל פעם בעבר שהרגשתי ריק ואבוד, ואז קרה משהו ומצאתי את עצמי מרוגש ומלא השראה מחדש".

"להשאיר את העולם קצת יותר טוב מאיך שמצאת אותו - זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות", אמר פעם. אני לא יודע אם העולם ב-2024 הוא טוב יותר משהיה פעם, אבל אוסטר בהחלט העשיר אותו בגוף מרשים של יצירה ורעיונות.

לינק חינם לקריאת הפרק הראשון בספרו האחרון של פול אוסטר "באומגרטנר"