כל רכב חמישי שנמכר בארץ הוא מסין: הסיבות והחששות מאחורי הנתון החריג

מערכת היחסים הגלויה בין ישראל לסין התדרדרה בחודשים האחרונים. כלי התקשורת הרשמיים בסין מפגינים טון לא אוהד, בלשון המעטה, כלפי ישראל; דוברי ממשל סינים לא חוסכים ביקורת מהמהלכים של ישראל, וברקע ניתן להבחין גם בהתקרבות ביטחונית מדאיגה בין סין לאיראן, שבאה לידי ביטוי בפגישה בין שרי ההגנה של שתי המדינות בוועידת Shanghai cooperation organization, שנערכה בסוף אפריל בקזחסטן.

● משלוח הרכב שיצא מטורקיה בדקה ה-90 והחלופות שבוחנים היבואנים
● השבוע בענף הרכב | צ'רי חדשה וחשמלית בדרך לישראל, והמסים מענף הרכב בשיא היסטורי
● דובי בן גדליהו, פרשנות | טסלה מזנקת ב־35% בשבוע? זו השיטה הכי ישנה בספר של מאסק

אבל אם לשפוט על פי נתוני מכירות הרכב בישראל בשליש הראשון של השנה, שפורסמו בשבוע שעבר, האווירה השלילית לא השפיעה על היבוא מסין או על התנהגות הצרכנים. בין ינואר לאפריל המשיכו מסירות כלי הרכב מתוצרת סין לשבור שיאי מכירות. סין חיזקה את הפער על פני קוריאה ואירופה בראש טבלת המסירות לפי מדינות, ובסך הכול נמסרו מתחילת השנה 24,534 כלי רכב מתוצרת סין, נתח של 22% מכלל המסירות ועלייה של כ-12% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. זאת בהשוואה לירידה של כ-14.8% בכלל מסירות הרכב בישראל מתחילת השנה.

יצוין כי עיקר מכירות כלי הרכב הסיניים בשליש הראשון של השנה הם ממלאי שהגיע ברבעון האחרון של 2023, לפני עליית המס. על פי נתוני המכס בסין, יצוא הרכב החשמלי משם לישראל התכווץ ברבעון הראשון של 2024 בכ-51%, אולם בענף מעריכים כי מדובר בתופעה מתבקשת לאור המלאים המסיביים שנצברו בשנה שעברה "על חשבון" היבוא ברבעון הראשון.

תופעה חריגה בעולם

היקף החדירה של כלי הרכב הסינים לישראל - אחת מכל חמש מכירות - הוא תופעה חריגה בהשוואה למדינות מערביות מפותחות. ניקח למשל את האיחוד האירופי, שבימים אלה בוחן נקיטת מהלכים משמעותיים לבלימת יבוא כלי הרכב החשמליים מתוצרת סין, בנימוק שממשלת סין נוקטת מדיניות "היצף" אנטי-תחרותית ומסבסדת את היצרנים המקומיים.

אבל אם מנטרלים את היבוא לאירופה של רכבי טסלה, שמיוצרים בסין, מגלים שמכירות כלי הרכב מתוצרת סין באיחוד עמדו בשנה שעברה על פחות מ-2.5% ממכירות הרכב החדש. אפילו בספרד, שמסתמנת כיום כשוק הגדול ביותר לכלי רכב סיניים באיחוד האירופי, שיעור החדירה בשנה שעברה היה נע סביב 4%.

יש הטוענים, שמדובר בתהליך "טבעי", שנובע מהמעבר המואץ של שוק הרכב הישראלי לרכב חשמלי. אכן, בשליש הראשון של השנה נשברו גם שיאי המסירות של כלי רכב חשמליים בישראל, עם כ-27 אלף מסירות, נתח של 25.6% מכלל המכירות ועלייה של 35% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

מכיוון שהיצרנים הסינים הם כמעט היחידים שמסוגלים להציע כיום כלי רכב חשמליים עם מפרט שמתאים לשוק ה-MASS הישראלי בפלח המחירים של 140-180 אלף שקל, הם "תופסים טרמפ" על הביקוש הגואה לחשמליות.

אבל הטענה הזו אינה מדויקת, משתי סיבות. הראשונה היא, ששיעור החדירה של המותגים הסיניים בפלח הרכב החשמלי בישראל עמד בשליש הראשון על כ-42% (לא כולל טסלה), וזה נתון חריג לחלוטין בהשוואה לעולם המערבי. באיחוד האירופי, שיעור החדירה של כלי הרכב החשמליים מתוצרת סין, לא כולל טסלה, נע כיום סביב 10% בלבד.

הסיבה השנייה היא, שבישראל נמכרות גם כמויות מכובדות של כלי רכב מתוצרת סין עם מנועי בעירה פנימית (דגמי בנזין ופלאג-אין). אומנם הנציגות הסינית בפלח הזה עדיין די מצומצמת, וכוללת בעיקר את רכבי הכביש-שטח של צ'רי ואת דגמי הפלאג-אין של WEY ו"לינק אנד קו". אבל ההיקף מכובד, עם קרוב ל-5% מכלל המסירות. בהמשך השנה הוא אף עשוי לצבור תאוצה בזכות שלל דגמים חדשים מתוצרת סין עם מנועי פלאג-אין, שצפויים לנחות כאן.

מחירי חדירה מסובסדים?

לתופעה הצרכנית יוצאת הדופן אפשר למצוא כמה סיבות מעשיות. הראשונה היא, שבניגוד לאירופה, בישראל אין תעשיית רכב, ולכן מרכיב "הנאמנות הלאומית" למותג מקומי לא קיים בשוק. יתר על כן, נראה שלקוחות רבים אדישים כלפי זהות מותג הרכב החשמלי שאותו הם רוכשים.

הלקוחות בשוק ה-MASS בוחרים לרכוש רכב חשמלי של מותג מסוים, לא בגלל שם המותג אלא בשל שיקולים תועלתיים כמו מחיר, טווח, ביצועים ואבזור, ובשל "רשת הביטחון" שמעניק היבואן לאותו מותג בישראל, כמו שירות, אחריות, טרייד-אין וכדומה. זהו שינוי מהותי מאוד בהשוואה להתנהגות הצרכנים, שאפיינה את שוק הרכב הישראלי לפני מספר שנים.

סיבה נוספת היא מחירי חדירה אגרסיביים של רוב המותגים הסיניים ו/או היכולת שלהם להעניק הנחות משמעותיות לציי רכב בישראל. לטענת חוקרי האיחוד האירופי, ממשלת סין מסבסדת את כלי הרכב המיוצאים לאירופה במישרין או בעקיפין, כדי להשיג שליטה בשוקי יצוא, ולא מן הנמנע שזה מה שקורה גם אצלנו.

השאלה הגדולה היא האם נתוני החדירה המרשימים של השליש הראשון קצרי-טווח, או מסמנים מגמה לטווח ארוך, שעתידה להפוך את שוק הרכב הישראלי ל"שוק סיני".

בדרך ל"סין הקטנה"?

תיאורטית, אם קושרים קשר ישיר בין ההצלחה של המותגים הסיניים בישראל לבין החדירה המואצת של כלי הרכב החשמליים, אפשר להגיע למסקנה שמדובר במגמה ארוכת-טווח.

התחזיות צופות המשך עלייה בביקוש לרכב חשמלי בשנים הקרובות, והמגמה הזו גם זוכה בטווח הקצר לתנופה ממתווה המס "המדורג" על רכב חשמלי. כלומר, לקראת כל סוף שנה הלקוחות צופים התייקרות של כלי הרכב בשל עליית המס, וזו מוטיבציה חזקה לרכישה, במיוחד מכיוון שהמתווה יוצר מעין "ביטוח מפני ירידת ערך" של החשמליות המשומשות.

מצד שני המצב הזה מדאיג מאוד את האוצר, שעלול לנקוט צעדים דרסטיים כדי "לקרר" את שוק הרכב החשמלי. ראיה לכך אפשר היה למצוא בין השורות בסקירה של ענף הרכב שפרסמה רשות המסים בשבוע שעבר. למרות שבשנה שעברה גביית מס הקנייה מכלי רכב עלתה משמעותית - למרות המעבר המואץ לרכב חשמלי, לראשונה ראינו את האוצר מכריז על כך שלמדינה כבר אין יותר צורך להעניק הטבות מס על רכב חשמלי.

אם מוסיפים לכך את ביטול ההטבה באגרה השנתית, שהתקבל בוועדת הכלכלה בחודש שעבר, ואת מס הנסועה שבדרך, מתקבל מסר עקבי מאוד, שמטרתו להגביל את חדירת הרכב החשמלי.

לכך אפשר להוסיף גם גורמים חיצוניים, כמו מכשולי התקינה והמיסוי שאירופה מערימה כיום בפני היצואנים הסינים, מה שעלול להשפיע על המוטיבציה שלהם לייצא דגמים בתקינה שמתאימה לישראל; ואולי גם את "תסמונת ארדואן" - מצב שבו היחסים בין שתי המדינות יידרדרו עד כדי סנקציות יצוא ו/או "חרם צרכני". כך או כך, החדירה חסרת התקדים היא בהחלט "אור אדום" עבור יצרני הרכב המערביים, ששלטו עד היום בשוק הרכב הישראלי.