בית הדין משרטט את הגבול: מתי מותר לפטר עובד בגלל פרסומים ברשת חברתית

בשבוע שעבר התיר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לחברת־בת של קופת חולים כללית לפטר עובד בשל פרסומים ("סטטוסים") שהעלה לוואטסאפ בשבוע שלאחר אירועי ה־7 באוקטובר, שכללו פסוקים מהקוראן.

אף על־פי שלפסק הדין כבר קדם עיסוק של בתי הדין לעבודה בהתבטאויות של עובדים, יש הטוענים כי הוא משרטט מחדש את גבולות חופש הביטוי של עובדים ברשתות החברתיות. הגם שהמילה האחרונה לא נאמרה - לא בבית הדין הארצי לעבודה ולא בבית המשפט העליון אם הדברים יגיעו לשם - שווה להתעכב עליו.

● חנות שמרה חניה ללקוחות בעזרת קלנועית, נקנסה וערערה לעליון. מה קבע בית המשפט?
● התובע שנפגש עם משפחות בעוטף וכעת חוששים שיוציא צווים נגד ממשלת ישראל
● בגלל תמונות באינסטגרם: מתמחה בבית המשפט העליון סיימה את תפקידה אחרי חודש בלבד

"עיתוי רגיש"

מונתסר עבאסי עבד במחלקת מעבדות של חברת כללית הנדסה רפואית זה 12 שנים והיה העובד הוותיק ביותר בצוות שלו. מפסק הדין עולה כי עד האירועים המתוארים לא נשמעו טענות כלפיו. הוא מתגורר במזרח ירושלים, ששיעור התעסוקה בה ככלל נמוך (על־פי נתוני מכון ירושלים מ־2022, שיעור ההעסקה מעל גיל 24 עומד על 53% בלבד), ולטענתו, מאז נפטר אחיו לפני שלוש שנים, הפך למוסלמי דתי. ב־13, ב־14 וב־15 באוקטובר הוא פרסם שלושה סטטוסים בוואטסאפ (טקסט שאנשי הקשר שלו יכולים להיחשף אליו, הנמחק לאחר 24 שעות).

אלה כללו פסוקים מהקוראן, שתרגומם המדויק ומשמעותם שנויים במחלוקת בין הצדדים. מה שאינו במחלוקת על־פי פסק הדין הוא שבאחד הפסוקים שצוטטו נכתב כי "אילו רצה אללה, היה גובר הוא עליהם, אך הוא חפץ להעמידכם במבחן זה מול זה. הנהרגים במלחמה למען אללה - הוא לעולם לא יוריד מעשיהם לטמיון". כן אין מחלוקת על כך שבפרשנות שצורפה הופיעה המילה ג'יהאד, ושפסוק אחר שהוזכר עוסק בכך שכאשר האל תופס את "העושק", הוא לא משחרר ומכה אותו מכה כבדה ועזה.

בעקבות תלונות של שתיים מעובדות החברה, נערכה בדיקה בעניינו של העובד, ובהמשך לה נערך שימוע שסופו בפיטוריו. הוא לא התנצל על הדברים, לדבריו מאחר שמדובר בדברי קודש. החברה קבעה כי הפרסומים כוללים התבטאות מפורשת התומכת בג'יהאד וקוראת לפעולה בדרכי ג'יהאד, פעילות אנטי־ציונית ופגיעה במדינה או באזרחיה, כך שמדובר בתכנים שיש בהם סממנים ברורים של הסתה, וציינה כי היא "רואה התבטאויות מסוג זה בחומרה רבה ואינה מגלה כל הבנה או סובלנות לכך".

העובד הגיש תביעה נגד החברה וכן צו למניעת פיטוריו, אך השופטת קארין ליבר־לוין ונציגי הציבור אמירה שפיצר ודב פסט אישרו את הפיטורים. פסק הדין כולל פרשנות של פסוקי הקוראן על בסיס מומחים מטעם הצדדים, ניסיון התחקות אחר כוונת
העובד והבנתם של העובדים את הטקסטים שפרסם, וכן דיון בהתנהלות החברה, בהסכם הקיבוצי החל בנסיבות, ובחופש הביטוי.

"ראינו שהפרשנות של הפרסומים יכולה להיות כזאת המקושרת להבעת אהדה לטרור, ואף ארגונים העוינים את מדינת ישראל משתמשים בפסוקים הללו לצורך כך", נכתב בפסק הדין. "בנסיבות האלה, כאשר עובד מפרסם בעיתוי כה רגיש פרסומים היכולים להתפרש כעידוד של מעשים נגד המדינה, נכון שהמעסיק יבחן את הדברים, ואף ראוי שהעובד שלטענתו לא התכוון להסית או להעביר מסר שיש בו פגיעה כלשהי, יבין שיש מי שמשתמש בפרסומים הללו לצורך הסתה; ומאחר שהפרסום נועד כדי להעביר מסר, ככל שיש אפשרות שהועבר מסר שגוי שלא על דעת התובע, יש מקום לקחת זאת בחשבון ולהביע התנצלות על האפשרות לפגיעה ברגשות האחר, ודאי בעיתוי בו בוצע הפרסום".

בית הדין לא קיבל את החלטת העובד שלא לחזור בו.

איפה מניחים את הגבול

פסק הדין עורר מחלוקת - וגם שאלה לגבי ההשלכות הפוטנציאליות שלו על מקרים דומים. "זה פסק דין שיש בו מורכבות גדולה, משום שהוא עוסק לא רק בענייני משפט אלא גם בענייני פרשנות והקשר תרבותי - נושא מרובד ומעמיק", מסבירה עו"ד נטע ברומברג, ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד ברנע, ג'פה לנדה.

"לא סתם אחד המומחים מטעם המעסיק קרא לזה 'הדקדוק הפנימי'. זה מאוד טעון בימים האלה ומעלה שאלות מאוד מהותיות של איפה אנחנו מניחים את הגבול בין אמירה לגיטימית של עובד ברשת חברתית, שלאו דווקא מכוונת לקולגות במקום העבודה, לבין אמירה לא לגיטימית. כמו בהרבה מקרים, מילת המפתח כאן היא איזון".

את האיזון מיקם בית הדין האיזורי בתוכן הביטויים מן הקוראן. "במקרה הנוכחי התרגום התפרש כקריאות הסתה לטרור, שמוגדרות כפשע שנאה", מסבירה עו"ד דפנה שמואלביץ, המתמחה גם היא בדיני עבודה. מדבריה עולה כי התוצאה במקרה הזה שונה ממקרים אחרים, מאחר שעובדותיו שונות - הן בהתנהלות של העובד והן בזו של המעסיק. "העובדים המתלוננים אף הגישו תלונה במשטרה נגד העובד, שמצויה בחקירה", אמרה.

בכך אגב, טוענת ברומברג, נבחן המקרה הזה גם מעניינו של המורה מאיר ברוכין, שבית הדין ביטל את פיטוריו. "במקרה הנוכחי ההתנהגות של המעסיק הייתה מאוד מובנית. הוא לא ישר שולח את העובד הביתה. הוא קודם כל לוקח אותו לשיחה ובודק בדיוק מה כתב ומה עמד מאחורי זה, ואז עושה שימוע ובאמת מקשיב - ואת זה בית הדין מחפש. בפסיקה של בתי הדין לעבודה הכלל שעובר כחוט השני הוא שמעסיק רשאי לפטר, ואם הפיטורים לא נגועים בטעם פסול או באפליה - הם תקפים".

לעמדתה של שמואלביץ, פסק הדין מדגיש כי "מי שמעביר לציבור מסר שנתון לפרשנות, ובפרט נתפס כמסית לטרור, צריך לעמוד בפני אותו ציבור ולהשמיע דעה ברורה ביחס לכוונתו תמת־הלב. הסבר חשאי אצל המעסיק לא מרפא את הפגיעה בחברים לעבודה שהיו עדים להתבטאות המקורית. ניתן להסיק כי כאשר העמדה המסיתה הושמעה ברשת חברתית ונחשפה בפני צדדים שלישיים, כגון לקוחות, ספקים ונותני שירותים, יידרש העובד לפרסום הבהרה במתכונת זהה. בכל מקרה, חזרה מדברים הנעשית בסתר מותירה צלקת פתוחה במרקם יחסי העבודה, שגם כך נתון ללחצים בעת החירום. ערעור היציבות והלכידות במקום העבודה מצדיק כשלעצמו את החלטת הפיטורים".

נטל ההוכחה גבוה מספיק?

עו"ד גלעד ברנע, מומחה למשפט חוקתי, סבור מצדו כי "פסק הדין לוקה בשגיאות מהותיות בניתוח הראיות, בהסקת המסקנות מהן ובאי־יישום נטל ההוכחה הנדרש בטענת הסתה לאלימות או טרור בהליך אזרחי".

לעמדתו, דיון בפרסומיו של עבאסי כלל לא מאפשר לקבוע ברף הראייתי הנדרש כי מדובר בהסתה. "לא ניתן לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת כי הפרסומים - שהם ציטוטים מן הקוראן שהוא טקסט דתי בן מאות שנים - עולים כדי הסתה לאלימות או טרור. לעניין הוכחת הסתה בהליך אזרחי נדרש נטל הוכחתי מוגבר".

עוד הוא טוען כי כלל לא ניתן משקל ראוי לזכות החוקתית לחופש ביטוי דווקא בעתות מלחמה. "תוכן ונימת פסק הדין מהדהדים פסקי דין מסוגו של פסק הדין בעניין Dennis v. United States, שניתן בימים בהם הציבור האמריקאי היה רדוף חששות וחשדות של ניסיונות קומוניסטים לערער המשטר בארה"ב. פסק דין שנהפך שנים אחרי כן בפרשת Brandenburg v. Ohio".

האם פסק הדין הזה יישאר רק בגדריו של עבאסי וכללית? ברומברג סבורה כי התשובה לכך היא לא. "המבחן האמיתי של פסק הדין לא יהיה במקרה הספציפי הזה, אלא במקרה הבא, של כהן או לוי", היא אומרת. "מקום עבודה ככלל הוא לא מקום דמוקרטי, אבל המדינה היא מדינה דמוקרטית, ובמדינה מותר לפרסם בוואטסאפ או בפייסבוק אמירות, גם אם הן לא נעימות לאוזן".

יחד עם זאת, היא מדגישה כי היא מבינה את פסק הדין, בשל אופי הפרסומים שהיו לדבריה, כעולה מפסק הדין, מאוד אגרסיביים. יחד עם זאת, היא מציינת, "אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב על הרגע הבא שבו אדם יפרסם משהו אחר, שיר נניח. נכון שבית הדין האזורי לא קובע הלכות, אבל צריך לראות איך המקרה הפרטני הזה ישפיע על אחרים".

את עבאסי ייצג עו"ד לואי זרייק, ואת כללית הנדסה ייצגו עורכי הדין גלית גולן-רותם ואפרים יצחקוב ממשרד פירון.