אף חברה אמריקאית לא זכתה: המכרז בעיראק שמוכיח - סין מהדקת אחיזה

עשר חברות סיניות זכו לאחרונה במיזמים לחיפוש נפט וגז בעיראק, מתוך מכרז שכלל 21 פרויקטים, בצעד שמהווה המחשה נוספת לדריסת הרגל הנרחבת של בייג'ינג במדינה.

דריסת רגל זו הושגה על חשבון וושינגטון, ובסוכנות הידיעות רויטרס ציינו כי אף חברה אמריקאית לא זכתה בפרויקט - אף שבחודש שעבר ניצלו בכירים מכמה חברות את ביקורו של ראש הממשלה מוחמד שיאע בוושינגטון כדי להיפגש איתו. עם הזוכות הסיניות נמנות תאגיד הנפט CNOOC והחברות ז'נחואה ואנטון.

● צ'כיה תעמוד לצד ישראל, ומה תעשה גרמניה? בית הדין בהאג עשוי לפלג את אירופה
● "תוספת תקציב הביטחון הגדולה זה 30 שנה": בריטניה מפתחת נשק לייזר ואת הטנק הראשון שלה
● לשלם הון או להסתפק בתחליף זול? העתיד המריר של תעשיית השוקולד

תוצאות המכרז החדש התפרסמו כארבעה חודשים לאחר שממשלת עיראק הראתה לענקית האנרגיה האמריקאית אקסון מוביל את הדלת, כשהחליטה לא להאריך את זכיינותה בהפעלת אחד משדות הנפט הגדולים במדינה, מערב קורנה 1, תוך הענקתה לחברת הנפט הלאומית של סין (CNPC). שדה הנפט שמפעילים הסינים ממוקם כ-50 ק"מ צפונית־מערבית לבצרה, עם קצב הפקה שנתי של יותר מ־25 מיליון טונות.

"אני סומך לחלוטין על עובדי CNPC, האסטרטגיה והחזון של החברה", מסר באותה עת סגן שר הנפט העיראקי, באסם מוחמד חודאייר, לסוכנות הידיעות הסינית שינחואה. "אנחנו מצפים כי שיתוף הפעולה יהפוך את מערב קורנה 1 לדוגמה מצוינת לשיתוף הפעולה בתחום האנרגיה בין המדינות", הוסיף ז'י גאנג מהקונסוליה הסינית בבצרה.

מדינה בולטת באזור

עיראק היא מדינה בולטת באזור במסגרת תוכנית החגורה והדרך (BRI) הסינית, שבה סין כבר השקיעה יותר מטריליון דולר בבניית תשתיות אסטרטגיות ברחבי העולם - כדי להרחיב את דריסת הרגל שלה ככל הניתן. בניגוד למקומות אחרים, כמו חלק ממדינות אפריקה, בבייג'ינג משקיעים בעיראק משום שמדובר בספקית הנפט השלישית בהיקפה של סין. האספקות הללו מעוגנות מאז 2019 בחוזה עיראקי עם חברות סיניות למשך 20 שנה, לאספקת 100 אלף חביות נפט ביום.

שי ג'ינפינג ואנשיו שבעי רצון מהכמות וגם מהאספקה היציבה של הנפט, שהרי עיראק היא המפיקה השנייה בהיקפה בקרטל אופ"ק, עם 4.29 מיליון חביות ביום. הרבה יותר, למשל, מאיחוד האמירויות שמפיקה 3.24 מיליון חביות ביום. מנגד, בבגדד מרוצים שיש להם לקוחה כה משמעותית, בגלל שהנפט מהווה מקור לקרוב ל־95% מתקציב עיראק, שסובלת מבעיה קשה בתחום התשתיות. לא רק סין מנצלת זאת, אלא גם איראן שמוכרת לה 1.2 ג'יגוואט חשמל, וגז טבעי לייצור 2.8 ג'יגוואט - כשאלו יחדיו מסתכמים לכדי ייצור של שליש מצורכי החשמל במדינה. המכרז החדש, במידה רבה, נובע מכך שבבגדד מעוניינים להפחית את התלות במשטר האייתוללות.

הזכיות הסיניות על חשבון האמריקאים לא נובעות רק מהאינטרסים העיראקיים מול בייג'ינג או טהרן. יש להן שורשי עוינות עמוקים לוושינגטון וגם השפעה של מלחמת חרבות ברזל. ראשית, התשתיות העיראקיות נפגעו קשות מהפלישה האמריקאית למדינה ב־2003. מעבר לכך, מאז פרוץ המלחמה באוקטובר התקיפו המיליציות הפרו־איראניות בעיראק, שמאוגדות תחת ארגון הגג חשד א־שעבי, יעדים של צבא ארה"ב במדינה. בתגובה, האמריקאים תקפו גם יעדים מצידם וחיסלו בינואר את מנהיג המיליציה אל־נוג'בא, מושטק טאלב א־סעידי.

חילופי האש בין המיליציות הפרו־איראניות ובין הכוחות האמריקאיים התרחשו בזמן שהקשרים הכלכליים של בגדד ובייג'ינג פורחים. היקף הסחר בין המדינות הסתכם בשנה שעברה ב־49.7 מיליארד דולר, כך לפי המרכז לסחר הבינלאומי (ITC). מתוך זאת, 14.3 מיליארד דולר כללו יצוא סיני לעיראק, ו־35.4 מיליארד דולר יצוא עיראקי לבייג'ינג.

"נפט תמורת בנייה"

ראש הממשלה שיאע מרוצה משיתוף הפעולה עם סין, משום שהוא מקל עליו בעמידה בצורכי העם. אחת ההמחשות המובהקות לכך היא בתחום החינוך, שבו חברות סיניות נוטלות חלק בבניית 1,000 בתי ספר. החברות הסיניות שעומדות בבסיס שיתוף הפעולה הן תאגיד "פאוור קונסטרקשן" שיבנה 679 מוסדות חינוך, ו"סינו־טק" שתבנה 321. עד דצמבר הקרוב, צפויים כבר לקום 30 בתי ספר מתוך כלל הפרויקט.

הסינים מזהים נקודה רגישה עבור הממשל בבגדד, שהרי לפי יוניצף - ל-3.2 מיליון ילדים עיראקים אין גישה למוסדות חינוך. וכך, מיזם בניית מוסדות החינוך משתלב כנדבך אחד מרבים בתוכנית "נפט תמורת בנייה", שכשמו כן הוא: מימון בנייה סינית באמצעות מכירת נפט לבייג'ינג.

אותה בנייה לא מתרחשת רק בתחום החינוך, אלא גם בהקמת תחנות כוח, אוניברסיטאות, בתי חולים, ומיזמי תשתיות נוספים. בדצמבר, לדוגמה, החלה בפרברי בגדד בניית 30 אלף יחידות דיור כחלק מ-300-250 אלף יחידות דיור בחמש ערים, למשפחות עניות או ממעמד הביניים. התוכנית הזו מסתכמת ב־2 מיליארד דולר.

בה בעת, יש גם בבגדד מי שמציפים את הבעייתיות. חבר הפרלמנט העיראקי לשעבר, טאהא אל־להיבי, הפנה זרקור לעבר מערכת היחסים הקרובה של בייג'ינג עם טהרן. "יש חשש כי החוזים עלולים לא רק לפגוע בכלכלה העיראקית אלא גם לתמוך בעקיפין בכלכלה האיראנית, בשל מעורבות חברות איראניות בחלק מהפרויקטים", הוא הסביר.