רשת אופטיקה הלפרין התנכלה לעובדת שהתלוננה על הטרדה מינית ותשלם לה 185 אלף שקל

פרטי המקרה: בעל דירה בבניין בהוד השרון, עו"ד זאב וכמן, הגיש תביעה למפקח על המקרקעין להורות לקבלן רפאל אסרף, שהקים את הבניין וגם הוא בעל דירה בו, להפסיק את השימוש בחניות המשותפות בחניון המיועדות לאורחים, ולשלם דמי שימוש עבור 66 חודשים. לכל אחת משמונה הדירות בבניין הוצמדו שתי חניות. שתים נוספות נותרו כרכוש משותף לאורחים, לדרישת רשויות התכנון, ונרשמו כך בצו הרישום של הבניין, שהכין הקבלן. בהסכם המכירה ב-2018 בין הקבלן לבעל הדירה אין זכר לחלוקת החניות, אך יש הפניה להסכם השיתוף. בהסכם מ-2015 בין הקבלן לבעלי הזכויות בבניין, צוין כי הקבלן יהיה זכאי לעודפים לאחר הצמדת שתי חניות ומחסן לכל דייר. זאת מאחר והשטח של חניות האורחים נגרע ממרתף דירתו. הסכם השיתוף נרשם ברשם המקרקעין אך רישומו בוטל ב-2019. אז ניתן צו רישום הבית ונרשם התקנון המוסכם.

המפקח על המקרקעין בפתח תקווה מאיר פורת קיבל את התביעה לפינוי הקבלן מהחניות, וקבע כי הן רכוש משותף של כל בעלי הדירות. נקבע כי תקנון מוסכם גובר על הסכם השיתוף הקודם, במיוחד כשזה נמחק מהרישום (אך גם אם לא היה נמחק), בוודאי כאשר הנתבע רשם את התקנון המוסכם כקבלן. לפי תשריט הבית, לקבלן הוצמדו שתי חניות, כמו לכל בעלי הדירות, אך החנויות לאורחים לא הוצמדו כלל.

המפקח קבע בנוגע להחרגה, בוודאי כשהטענה מגיעה ממקים הבניין, יש חובה לפרט "ברחל בתך הקטנה" את החלקים שמבקשים לגרוע מהרכוש המשותף. הסכם השיתוף לא מציין חניות ספציפיות אלא אמירה כללית כי אלה שייוותרו לאחר החלוקה ייוחדו לקבלן. זו לא עונה על הדרישה המחמירה להחרגה. הבקשה לתשלום דמי שימוש נדחתה בהיעדר ראיות כמו חוות דעת שמאי. הנתבע חויב לשלם 7,500 שקל הוצאות משפט.

תגובת עו"ד חגי אסרף המייצג את הקבלן: "קראנו את ההחלטה ואנחנו סבורים שהיא שגויה ומעבירה מסר מאוד בעייתי לפיו אין שום משקל להסכמות כתובות והתחייבויות בין הבעלים ורוכשי דירות עובר לרישום הבית המשותף. הואיל וההלכה הפסוקה מורה אחרת, אפילו אותה פסיקה ממש עליה התבסס המפקח בפסיקתו, אנחנו פועלים להגשת ערעור ואנחנו מאמינים שהתוצאה תתהפך".

משמעות הפסיקה: תקנון מוסכם גובר על הסכם שיתוף קודם. כמו כן, כדי להחריג שטח מהרכוש המשותף שטחים משותפים יש לציין את החלקים המדויקים.

מספר תיק: 6/712/2022

פרטי המקרה: 35 תושבי פרדס חנה כרכור הגישו עתירה נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה במועצה, לתת היתר בנייה למבנה שעשוי להוביל להקמת מרכז מסחרי על ידי "שי חי יזמות והשקעות", בניגוד להיתר. התושבים טענו להליך רישוי פגום ובלתי חוקי ולאינדיקציות כי יוקם שם מרכז מסחרי, בניגוד לייעוד הציבורי. בראיות הציגו שלט שהציב היזם במקום שעליו צוין "מרכז מסחרי". המועצה טענה כי בעת הזו אין בנייה שאינה תואמת את היתר הבנייה ו"אין חולק כי הצבת שלט המעיד על כוונה להקים מרכז מסחרי במקום מבנה ציבור מדליקה נורה אדומה, וככל שיתברר שכך אכן נעשה תבחן נקיטת סמכויות אכיפה".

השופט ד"ר מנחם רניאל מבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קבע כי חזקת התקינות לא חלה על המועצה לאור ההתנהלות במתן ההיתר. זאת נוכח מסירת נתונים סותרים על ידי הרשות לגבי גודל השטח, ובשל שינויים שאישר מהנדס המועצה, שהכשירו בדיעבד חריגה מההיתר. הדיון המרכזי היה בשאלה האם קוימו תנאי ההיתר להקמת מבנה ציבור.

הקרקע בבעלות פרטית אך התב"ע קבעה כי הייעוד הוא למוסדות ציבור בלבד. בהיתר הבנייה נרשם תנאי לפיו על היזם לפרט את השימושים בשטח כך שיתאימו לייעוד המותר בתב"ע.

השופט קבע כי היזם לא עמד בתנאי ההיתר כי לא פירט שימוש ספציפי אלא ציין את התכליות עצמן. למשל נכתב "משרדי מנהל" מבלי לפרט את סוגי המשרדים במבנה. "נרשם במפורש שיש להציג את השימוש הספציפי המיועד לאותו החלל", קבע השופט. "ההבנה היתה שליזם יש ייעוד שהוא מכוון אליו, והוא יכול להצהיר עליו. ככל שאין לו ייעוד כזה, הוא נותר בגדר חשוד במימוש כוונתו לבנות מרכז מסחרי".

היתר הבנייה בוטל לאחר שהבניין כבר הוקם, והבקשה הוחזרה לוועדה שתדון על קיום התנאים. המועצה והיזם חויבו לשלם לעותרים 10,000 שקל. את התושבים יצגה עו"ד נועה טלבי. את היזם יצג עו"ד חיים שפרוט. עו"ד יניר גור יצג את המועצה שמסרה: "המועצה מכבדת את פסק הדין ותפעל בהתאם לקבוע בו".

משמעות הפסיקה: דרישה בהיתר בנייה לפרט את השימוש במבנה שיוקם בהתאם לתב"ע משמעותה פירוט השימוש הספציפי. בלעדיו, אין עמידה בתנאי ההיתר.

מספר תיק: 830-09-23

פרטי המקרה: השבוע הותר לפרסום פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מדצמבר 2022, לאחר שהסתיימו הליכי הערעור, בו נקבע כי אופטיקה הלפרין התנכלה למוכרת שהתלוננה כי מנהל החנות סעיד מחיסן הטריד אותה מינית, הרעה את תנאיה, וביקשה לפטרה. הערעור שהגישה הרשת נמחק בהמלצת בית הדין הארצי לעבודה. התובעת עבדה בחנות בירושלים במשך 8 חודשים. היא התלוננה כי מנהל הסניף מחיסן, שעבד ברשת 14 שנים, משך אותה אל גופו כשהיו לבדם בסוף המשמרת, תוך ששאל אותה שאלות גסות בעלות אופי מיני והתייחס לגופה.

השופטת רחל בר"ג הירשברג קבעה כי עדותה הותירה רושם אמין, וכי הוכח שהמנהל התקרב אליה והתבטא כטענתה, אך לא נצמד בכוח: "מקרה מובהק של הטרדה מינית מילולית שלא הגיעה כדי הטרדה פיזית". בית הדין הדגיש כי רק חלק מגרסתה התקבלה לא כי אינה אמינה, אלא כי לא שיתפה איש בטענות ולכן לא היו עדויות לתמוך. המנהל טען לעלילת שווא ועדותו נמצאה לא אמינה. עדות הרשת, שהתייצבה לצדו, נמצאה שקרית. עוד נקבע כי לאחר שהתלוננה, שובצה בסניף מרוחק, התלונה לא התבררה, והיא זומנה לשימוע בפני מנהלת הרשת טלי קינג לקראת פיטורים, ללא הצדקה ואף שהיתה עובדת מוערכת. בשימוע איימו בבוטות כדי שתחזור בה מתלונתה, מה שהוביל להתפטרותה.

נקבע כי הרשת הפרה את החוק למניעת הטרדה מינית: לא היה ממונה שביצע את עבודתו באופן מהותי והוא לא הובא לידיעת העובדים. הרשת חויבה לשלם לעובדת 185 אלף שקל ועוד 25 אלף שקל הוצאות משפט. מחיסן, שייצג עו"ד תאופיק דראושה, חויב לשלם לה 20 אלף שקל פיצוי. את העובדת יצגה עו"ד מורן חיון. 

תגובת אופטיקה הלפרין: "בית הדין האזורי דחה את גרסתה היסודית של העובדת לפיה בוצעה נגדה הטרדה פיזית. זאת הייתה תמצית תלונתה של העובדת בעת שהלפרין ערכו ברור מקיף בדבר תלונתה כנגד העובד. הלפרין פעלה בתום לב לאורך כל התקופה והעמידה וממשיכה להעמיד לנגד עיניה את רווחת עובדיה, תוך הקפדה יתרה על אווירה נקייה בקרב כלל העובדים. הלפרין פעלה ותמשיך לפעול לשמירה על כלל הוראות החוק".

משמעות הפסיקה: מעסיק מחויב למנות ממונה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, לברר את התלונה, ואסור לו להרע את תנאי המתלוננים או לפטר בגללה.

מספר תיק: 8130-03-20