הביוב הציף את הדירה בשל ליקוי בצנרת ושימוש במגבונים. כמה ישלם היזם?

פרטי המקרה: בני זוג המתגוררים בארה"ב רכשו מהחברות שיכון ובינוי נדל"ן ושיכון ופיתוח לישראל דירת פנטהאוז בת שישה חדרים להשקעה, ברחוב אהוד מנור בנתניה. הם קיבלו את הדירה ב-2013 והשכירו אותה בין 2015 ו־2019, אז עזב השוכר האחרון בשל התפרצויות ביוב לדירה.

המומחים מטעם בני הזוג מצאו כי הותקן שיפוע הפוך, שגרם לסתימות ולשלושה מקרים שבהם הדירה הוצפה כולה במי ביוב, שאריות פסולת וצואה משירותי האורחים, עקב אינסטלציה לקויה, עד כדי כך שהשוכרים החליטו להפסיק את החוזה.

בני הזוג פנו לשיכון ובינוי מספר פעמים במשך למעלה משנה, אך החברה לא תיקנה את הליקוי. הם נאלצו לבצע את התיקונים, שכללו הרמת בלטות ושינוי שיפועי הצנרת בעצמם, ולאחר מכן הגישו תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה.

החודש קיבלה השופטת ניצה מימון־שעשוע את התביעה. "הנתבעות מסיבותיהן העדיפו לטמון ראשן בחול ולא להכיר בממצאים שהובאו לפניהן, ואף משהתייצב צד ג' (קבלן האינסטלציה) והיה נכון לבצע את התיקונים בצנרת הביוב, בהתאם למערכת היחסים החוזית... הורו לו להימנע מכך".

עוד נקבע כי "בשקלול התרומה היחסית של השלכת המגבונים מול השיפוע הלא תקני של צינור הביוב, אני קובעת כי לשני הגורמים תרומה משמעותית, בלעדיה אין, להיווצרות הסתימות וההתפרצויות". את האחריות חילקה השופטת שווה בשווה, כך שינוכה 50% מהנזק בשל אשם תורם.

החברות והקבלן חויבו לפצות את בני הזוג על התיקון ועל אובדן השכירות ב-118 אלף שקל, מחצית מהנזק (237 אלף שקל), כך ששני שלישים ישולמו על־ידי החברות, ושליש ישולם על־ידי קבלן האינסטלציה. החברות חויבו לשלם גם 40 אלף שקל פיצוי לא ממוני בשל עוגמת־הנפש והטרחה לבני הזוג וכן 60 אלף שקל הוצאות משפט.

את התובעים ייצג עו"ד עדי טל, המתמחה בליטיגציה מסחרית ומקרקעין.

משיכון ובינוי נדל"ן נמסר כי החברה "נתבעה בתביעה זו מתוקף היותה אחת מיזמיות הפרויקט. בתביעה התקבלו חוות־דעת הנדסיות מטעם הצדדים, והפסיקה הסתמכה על חוות־דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט. הוגשה הודעת צד שלישי נגד קבלן האינסטלציה אשר נשא בשליש מההוצאות שנפסקו. בית המשפט הטיל 50% אשם תורם על שוכרי הדירה".

משמעות הפסיקה: קבלן ישלם פיצוי על תיקון שנעשה ועל אובדן שכירות אם לא תיקן הליקוי בבנייה. חלקם בנזק של בעלי הדירה או השוכרים יקוזז מתשלום התיקון. 

מספר תיק: 18493-04-20

פרטי המקרה: בני זוג שהיו נשואים קרוב ל-40 שנה, שבמהלכן נולדו להם שלושה ילדים, נפרדו. האישה עזבה את הדירה המשותפת וביקשה לפרק את השיתוף בדירה ואת שאר המשאבים המשותפים באופן שווה. בתחילה תבעה לקבל חלק גדול יותר, אבל בהמשך הסכימה לחלוקה שוויונית.

הבעל ביקש לקבל 80% מהדירה והזכויות, ולחלק את זכויות שניהם לפי אותו היחס "לנוכח פערי ההשתכרות בין הצדדים". הוא טען כי לאישה יש הכנסות בסכום של 22 אלף שקל נטו לחודש, בעוד שהוא לא עובד. במשפט עלה כי לבעל יש הכנסה מהשקעות בשוק ההון של 13 אלף שקל בחודש.

השופט שמואל בר־יוסף מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי כדי שפער בכושר השתכרות ישמש שיקול לחלוקת רכוש בחלקים לא שווים, על הטוען להוכיח שלושה יסודות מצטברים: האחד - קיומו של פער מהותי במועד הנישואים לעומת במועד הפירוד. השני - קיומו של פער דרמטי בין כושר ההשתכרות של בני הזוג במועד הפירוד. השלישי - שהפערים יהיו תוצאה של ויתור מצד הגבר, באופן שנגרע מכושר השתכרותו, לטובת צבירת כושר ההשתכרות של האישה.

הבעל במקרה הנוכחי לא הוכיח אף אחד מהתנאים. הוא עבד בעבר בתפקידים בכירים והפסיק לעבוד. לכן נקבע כי הוא אינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו. לא הוכח כי הבעל היה בן הזוג "הביתי", בעוד שהאישה פיתחה קריירה.

השופט ציין כי "ההלכה בנוגע לפערי כושר השתכרות נועדה למקרים מובהקים, שבהם הוכח כי אחד מבני הזוג ויתר על קידומו המקצועי, על־מנת לאפשר לבן זוגו לפתח קריירה ולהשיא הכנסה". נסיבות אלה לא הוכחו במקרה הנוכחי. לפיכך, בית המשפט קבע כי הגבר לא הוכיח כי יש הצדקה לחלק את הרכוש באופן לא שווה.

הרכוש והזכויות חולקו באופן שווה. הדירה תימכר. נקבע כי הגבר ישלם לאישה דמי שימוש ראויים בדירה, מאחר שהאישה עזבה את הדירה בעקבות טענות ביניהם, והם לא יכלו להמשיך להתגורר יחד.

משמעות הפסיקה: לצורך חלוקת רכוש בחלקים לא שווים יש להוכיח פערי השתכרות משמעותיים, וכי היה ויתור של צד אחד לטובת ההשתכרות של הצד השני. 

מספר תיק: 13976-06-23

פרטי המקרה: בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה על 3 מיליון שקל שהגישו גננת ובתה שעובדת עמה נגד תאגיד השידור "כאן", העיתונאי לירן כוג'הינוף, אימהות וסייעות. הדיווח עסק בחקירת משטרה בחשד להתעללות בגן הילדים "הגן של אביטל" בשנת 2017, תחת ניהולה של אביטל חרובי ובתה אופיר, ששימשה כסייעת. בדיווח הובאו דברי אימהות וסייעות, תוך שצוין כי מדובר בטענות, וכי העניין מצוי בחקירת משטרה. התובעות טענו להכפשתן, מבלי שנבדקו העובדות על־ידי הרשויות.

השופט ד"ר מנחם רניאל קבע כי הדיווח היה של דברי אמת, חשד להתעללות אשר מצוי בחקירת משטרה. שנה וחצי לאחר שידור הכתבה נסגר התיק הפלילי נגד התובעות, בשל חוסר ראיות מספיקות. נקבע כי עובדה זו לא שוללת את קיומה של הגנת אמת בפרסום, משום שהשיקולים להגשת כתב אישום שונים.

"לצורך קיומה של הגנה זו, נדרש הפרסום להיות מעין צילום של האמת העובדתית כפי ש'הוקפאה' בזמן הפרסום. אירועים והתפתחויות שקרו לאחר הפרסום אינם משנים את המסקנה שהפרסום היה נכון בעת שנעשה".

נקבע כי יש עניין ציבורי בפרסום הכתבה לציבור. "הכתב הביא את האמת העובדתית לעניין חקירת המשטרה, ואין לצפות שיחקור ויבדוק את אמיתות החשדות במקביל למשטרה". כמו כן נקבע כי העיתונאי פעל בהגינות ונתן אפשרות תגובה לטענות.

התיק התנהל במשך קרוב לשש שנים, ובסיומו קבע השופט רניאל כי עומדת לתאגיד הגנת אמת בפרסום, הגנת תום־הלב והעיתונות האחראית. התובעות חויבו לשלם הוצאות משפט לתאגיד השידור בגובה כ־70 אלף שקל וכ־60 אלף שקל לשני נתבעים נוספים.

התאגיד יוצג על־ידי עו"ד טל ליבליך ועו"ד רעות פרידנרייך ממשרד ליבליך מוזר גליק. את התובעות ייצגה עו"ד ליאת פסטרנק־אלקיים, שמסרה: "'הגן של אביטל' נוהל באהבה גדולה ובמסירות אין־קץ. תחילת הפרשה באימא שדרשה החזר כספי עבור חודש אוגוסט, וסורבה. אותה אימא גררה אחריה שתי אימהות שנשענות על שמועות וסייעות שפוטרו, ופנתה לערוצי התקשורת להפיץ את ההכפשות.

"המשפט התנהל קרוב ל־6 שנים, כשבמשך כ־3 שנים התנהל בפני כבוד השופטת ריבי למלשטריך־לטר, וניתנה החלטה הקובעת ממצאים עובדתיים קשים באשר לאמינותן והתנהלותן של חלק מהאימהות והסייעות הנתבעות, ונקבע כי גרסתן הופרכה, התמוטטה ונמצאה לא אמינה.

"קביעותיו של כבוד השופט מנחם רניאל נוגדות את החלטת כבוד השופטת, אשר אושררה בבית משפט העליון, ואת העדויות הרבות שהובאו על־ידי התובעות, אשר לא זכו להתייחסות קונקרטית בפסק הדין, כמו גם תיק החקירה במשטרה, ששימש כראיה מטעם התובעות. המשטרה והפרקליטות החליטו לסגור את התלונות נגד התובעות".

משמעות הפסיקה: חקירה על התעללות בילדים מצדיקה את פרסומה. יש בכך עניין לציבור. אירועים שקרו לאחר הפרסום לא משנים את העובדה שהפרסום היה נכון בעת שנעשה. 

מספר תיק: 13903-09-18