נתן לבתו דירה במתנה ודרש אותה בחזרה לאחר גירושיו. מה קבע ביהמ"ש?

אב ואם העניקו דירה במתנה לבתם הבכורה. כשש שנים מאוחר יותר, ולאחר שההורים התגרשו, האב דרש את מחצית הדירה בחזרה, בטענה כי הדירה הוענקה לבת ללא תמורה רק על־מנת להתחמק מתשלום מס רכישה עבור דירה נוספת שרכשו. האם והבת התנגדו וטענו כי הדירה שייכת לבת כדין. 

● העניקו דירה לבן משפחה והתחרטו: מתי בתי המשפט מבטלים מתנה של מקרקעין?
● בני הזוג השוויצרים, הפנטהאוז בתל אביב והדרישה של רשות המסים

לא הייתה מחלוקת על כך שהאב חתם על הסכם המתנה ללא כפייה, ושהדירה רשומה בטאבו על שם הבת, אך בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, אליו התגלגל הסכסוך, העדיף את עדותו של האב בעל־‏פה על כך שבני המשפחה ניסו להתחמק מתשלום מס, ביטל את הענקת המתנה וקבע כי מחציתה שייכת לאב.

איך זה קרה? השופטת עפרה גיא קבעה, בין היתר, כי דווקא עדותן של האם והבת על כך שהאב היה אלים ומתעלל, תומכות בגרסתו לפיה הוא לא התכוון להעניק לבת דירה במתנה. "היחסים המשפחתיים העכורים, שנטענו הן על־ידי הבת הבכורה והן על־ידי האישה, שומטים את יסודות חזקת המתנה, המבוססת על יחסי קירבה המתאפיינים בדפוסים של נתינה ודאגה הדדית", ציינה השופטת, וקבעה כי "גרסת הנתבעות על יחסים קרים, אלימים, קשים ומנוכרים, תומכת בגרסת התובע כי לא היה כל היגיון בהענקת המתנה ואף סותרת את חזקת המתנה בין בני המשפחה".

האב זכה במחצית הדירה, אך העלמת המס המשפחתית לא חמקה מתחת לרדאר. השופטת קבעה כי יש להעביר העתק מפסק הדין לאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בבאר שבע, שיפעל לגביית המס שנגרע מקופת המדינה.

טענות לאלימות ובגידות

התיק המשפטי־משפחתי הזה מגולל סיפור עגום של בני משפחה המטיחים האשמות קשות האחד כלפי השני, של אלימות ובגידות, כאשר בלב הסכסוך עומדת מחלוקת כלכלית סביב השאלה למי שייכת "דירת המריבה". האב והאם נישאו בראשית 1996 והתגרשו בשלהי שנת 2020. מנישואיהם נולדו להם שלוש בנות, הבת הבכורה ושתי בנות נוספות, אשר אינן צד לסכסוך.

ההורים היו רשומים כבעלים של מלוא הזכויות בדירה עד ספטמבר 2016, אז חתמו בפני עורך דין על שטר מכר ללא תמורה, לפיו השניים מעבירים את מלוא הזכויות בדירה על שמה של הבת הבכורה. כשנתיים קודם לכן חתמו השניים על חוזה לרכישת דירה שנייה.

לטענת האב, חיי המשפחה התנהלו ברוגע יחסי, עד שהתברר לו כי האישה ניהלה רומן עם בחור צעיר, וכאשר הבינה שהוא מוכן להכיל את הידיעה, החליטה לנצל את האירוע ולתכנן את פירוק התא המשפחתי, בין היתר באמצעות העברת רוב הנכסים המשותפים לשליטתה. משכך, טען, האישה התנתה את המשך החיים המשותפים ברכישת דירת מגורים שנייה, אשר תסייע בעתיד לצדדים לשדרג את מגוריהם. לטענתו, השניים השקיעו את מלוא ההון העצמי שהיה להם, בגובה 800 אלף שקל, ברכישת הדירה הנוספת וכן נטלו משכנתה בסך 250 אלף שקל וגייסו הלוואות נוספות בסך 235 אלף שקל מבני המשפחה.

האב העיד כי כעבור מספר חודשים קיבלו בני הזוג דרישה לתשלום מס רכישה מרשות המסים, בגובה של כ־100 אלף שקל, בשל היותם בעלים של שתי דירות במקביל. לטענתו, על־מנת להתחמק מתשלום מס הרכישה, הוא קיבל את עצת האישה להעביר הזכויות בדירה על שם הבת הבכורה, שמלאו לה אז 18 שנים, כך שהם יירשמו כבעלים על דירה יחידה. ואכן, כעבור זמן מה הם קיבלו הודעה כי שומת מס הרכישה בוטלה.

עם זאת, לטענת האב, יכולותיו הכלכליות מוגבלות, ולא הייתה לו כל כוונה ויכולות לספק דירה לכל אחת מבנותיו, ואין לו כל סיבה או כוונה להפלות בין בנותיו ולהעדיף אחת על פני האחרות. עוד הוט טען כי גם התנהגותה המחפירה של הבת הבכורה כלפיו והנתק שגזרה על יחסי השניים מזה שנים לא מצדיקים קבלת המתנה, אותה קיבלה למשמרת בלבד.

עוד טען האב כי הדירה הישנה הושכרה על־ידו ועל־ידי האישה במשך ארבע שנים רצופות, מה שמחזק טענתו כי כוונת הצדדים ברישום הדירה על שם הבת הבכורה הייתה למראית עין בלבד.

מנגד, הבת הבכורה טענה כי רצון הוריה להיטיב עימה ולהבטיח את עתידה הכלכלי הביא את השניים להעניק לה את הדירה במתנה. לטענתה, האב פועל לביטול המתנה, מתוך יצר נקמנות על רקע הסכסוך אשר נתגלע ביחסיו עם האם, אשר ביקשה לעשות סוף למסכת האלימות הקשה אותה חוותה המשפחה ולאובססיביות החולנית של האיש כלפיה ואף הגישה תלונה במשטרה נגדו, לאחר שהיכה אותה נמרצות. לטענתה, האב אף ריצה עונש מאסר בפועל בגין האלימות כלפיה.

עוד טענה הבת כי יחסי הקרבה בין הצדדים, אשר עד לסכסוך המשפטי היו מעולים והתאפיינו בדפוסים של נתינה ודאגה הדדית, מקימים את חזקת המתנה.

האם תמכה בגרסתה של הבת וטענה עוד כי במהלך חיי הנישואים היא נהגה לעבוד בהיקף משרה מלאה, בעוד האב לא עבד בעבודה קבועה, נהג לאסוף גרוטאות, לרבוץ על הכורסה ולצפות בטלוויזיה רוב שעות היום.

מצב כלכלי רעוע

השופטת גיא דחתה את גרסת האם והבת וציינה כי הן אינן מתיישבות עם המציאות המשפחתית שהוצגה בפניה. השופטת ציינה כי דווקא עדויותיהן של הבת הבכורה והאישה שטענו ליחסים קשים רוויי אלימות אותה חוו משך שנים רבות מצידו של האב, ששיאה בהרשעתו והכנסתו למאסר בפועל משך מספר חודשים, מלמדות על כך שהיחסים לא היו כאלה המהווים בסיס להענקת דירה במתנה.

עוד חיזוק לכך מצאה השופטת, בין היתר, במצבם הכלכלי הרעוע של בני הזוג. השופטת ציינה כי האישה עצמה טענה כי האב היה בטלן ובחר לשבת בטל תחת פרנסת המשפחה, כך שברור שלא מדובר משפחה אמידה המסוגלת להעניק מתנה בדמות דירה.

השופטת הוסיפה כי "גם הבת הבכורה, בניסיון להסביר מדוע לא נטלה את כספי השכירות שהשתלמו עבור הדירה, העידה כי סייעה כלכלית להוריה עקב הלוואות רבות שנטלו השניים לצורך רכישת הדירה".

היא אף ציינה כי הניסיון של הבת והאם לצבוע את המציאות הקשה שהציגו קודם לכן בוורוד ולהציג אידיליה משפחתית על־מנת לבסס הענקת מתנה בדמות של דירת מגורים - כשל.