בגרסה מרוככת: המהלך של יריב לוין לשינוי דיני החוזים מתקרב לאישור סופי

ועדת החוקה תדון בסוף החודש בהצעת החוק לתיקון חוק החוזים שמקדם השר יריב לוין יחד עם משרד המשפטים, כך שהלכת אפרופים, המאפשרת לבית המשפט לפרש את לשון החוזה גם לפי נסיבותיו, ובכך לעשות שימוש במונחים של סבירות - תבוטל לגבי חוזים עסקיים בלבד.

● שאלות ותשובות | כל מה שצריך לדעת על בג"ץ "חוק בן גביר" להתערבות בסמכויות המשטרה
● בג"ץ ללוין: נמק למה הוועדה לא בוחרת נשיא לבית המשפט העליון
● היועמ"שית: יש מניעה משפטית להאריך את גיל הפטור ממילואים

לוין, הדוגל בגישה שמרנית בנוגע להתערבות שיפוטית, מנסה לתקן את ההלכה כבר משנת 2011. הוא תיקן בעבר את החוק, אך היה זה תיקון מינורי שלא הביא לשינוי. בינואר השנה עבר התיקון בקריאה ראשונה ברוב של שישה מול שניים.

מה קובע התיקון? על מי הוא יחול ועל מי לא? מדוע שיתפו פעולה במשרד המשפטים, והאם התיקון בכלל נדרש? גלובס עושה סדר.

מהי הלכת אפרופים?

הלכת אפרופים היא הלכה מובילה משנת 1995 שהיוותה ציון דרך בפרשנות חוזים בישראל. ההלכה, שהותוותה על־ידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, מסמלת בציבור את האקטיביזם השיפוטי במשפט הפרטי.

לפי ההלכה, כדי לפרש חוזה על השופט לבחון את כוונת הצדדים לחוזה באופן תכליתי, באמצעות בירור כוונתם של הצדדים, שעליה ניתן ללמוד מבדיקה משולבת, ללא הפרדה, של לשון החוזה והנסיבות החיצוניות גם יחד.

במקרים חריגים, שבהם הנסיבות והחוזה אינם מספקים מענה לשאלה מסוימת, כך קובעת ההלכה, יכולים גם עקרונות כלליים, כמו הגינות, תום־לב ושכל ישר, לשמש את בית המשפט בבואו לפסוק בעניינו של החוזה.

במהלך השנים חזר העליון על ההלכה, הבהיר אותה וצמצם. תמיד הובהר כי לשון החוזה היא העליונה בניסיון לברר את כוונת הצדדים.

מה קובע התיקון לחוק?

חוק החוזים קובע היום כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. אולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. כלומר, כבר עכשיו נותן החוק עדיפות ללשון החוזה.

התיקון שמבקשים לוין ומשרד המשפטים לבצע הוא הוספת סעיף המתייחס ל"חוזה עסקי" בלבד, אשר יפורש בהתאם ללשונו בלבד.

גם התיקון קובע אפשרות לסטות מלשון החוזה, במקרה שבו דבקות בלשון החוק תביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או שקיימת סתירה בין הוראות שונות. חידוש נוסף הוא בכך שהצדדים לחוזה עסקי רשאים לקבוע באיזה אופן יפורש ההסכם במקרה של מחלוקת, ומהן הראיות שיהיו קבילות לצורך פרשנותו.

מהו חוזה עסקי?

לפי ההגדרה, חוזה עסקי הוא חוזה שהצדדים קיבלו בו ייעוץ משפטי לפני החתימה, ומתקיים אחד מאלה: הצדדים הם עוסקים (כהגדרתם בחוק להגנת הצרכן) שמחזור העסקאות שלהם בשנת המס האחרונה גבוה מ-4 מיליון שקל, או ששווי העסקה שלגביה נערך החוזה עולה על 15 מיליון שקל.

החוזים שהוחרגו הם חוזים אחידים, בשל פערי כוחות בין הצדדים ומאחר שצד אחד אינו שותף לניסוח. גם חוזים שהמדינה צד להם, המיישמים מדיניות ממשלה ויש להם השלכה כלכלית משמעותית, הוחרגו. זאת בשל הצורך בגמישות ובנסיבות שקשה לחזות מראש.

איך צומצם התיקון?

שר המשפטים לוין הוא אחד ממבקריה הבולטים של הלכת אפרופים, כאשר הטיעון המרכזי הוא חוסר הוודאות שההלכה יוצרת, טיעון שנתפס כפופוליסטי על־ידי חלק מהעוסקים בתחום. לוין רואה בהלכה - המאפשרת במקרים החריגים להכניס שיקולים חיצוניים ללשון החוזה - התערבות יתר של בית המשפט בחוזים בין אנשים פרטיים.

כבר ב-2011 פעל לוין לבטל את הלכת אפרופים וביקש לבצע "מהפכה גדולה בדיני החוזים". התיקון היה אמור להיות מהפכת נגד להלכה, אך בסופו של דבר הנוסח שהתקבל היה עמום הרבה יותר והותיר לשופטים שיקול־דעת רחב בשאלה מתי יש מקום לפרשנות יצירתית כאשר לשון החוזה אינה ברורה.

בסוף ינואר 2023, לאחר הקמת הממשלה הנוכחית וההכרזה על המהפכה המשפטית, התבטא שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במסיבת עיתונאים כי ההלכה היא "אחד מניצני ההפיכה השיפוטית שחיסל את הוודאות העסקית בדיני חוזים".

במאי 2023 הוציא משרד המשפטים קול קורא לציבור להביע את עמדתו בסוגיה בטרם גיבוש הצעת חוק בנושא. בהודעה צוינה הטענה על חוסר הוודאות הקיימת בפרשנות חוזה על־ידי בית המשפט. ההודעה לא התייחסה לחוזים עסקיים בלבד אלא באופן גורף. הצמצום היה בתזכיר החוק שיצא בספטמבר 2023 והתייחס לחוזים עסקיים בלבד. הנוסח נותר דומה לזה שאושר בקריאה ראשונה ומגיע לוועדת החוקה. החידוש מאז היה שהוחרגו חוזים מול המדינה המגשימים מדיניות, ויש להם השלכה כלכלית.

מה משמעות התיקון, והאם יש בו צורך?

התיקון נועד להגביל את שיקול־הדעת של בית המשפט ולהביא לוודאות, על־פי לוין. הרעיון מזכיר את הניסיון שלו לבטל את עילת הסבירות ולהגביל את כוחו של בית המשפט בכל הנוגע לעבודת הממשלה, מהלך שהסעיר את המדינה והביא לביטול החוק בבג"ץ.

בניגוד לעמדתו לביטול עילת הסבירות, במקרה של חוק החוזים, משרד המשפטים תומך במהלך. במחלקה האזרחית של ייעוץ וחקיקה, שבראשה עומדת המשנה ליועמ"שית עו"ד כרמית יוליס, קיימו דיונים עם מומחים לדיני חוזים מהאקדמיה ועורכי דין ותיקים מהשוק הפרטי. הם הגיעו למסקנה כי הנוסח המצומצם, שמתייחס רק לחוזים עסקיים וכולל אפשרות לחרוג במקומות המתאימים, ראוי ועונה לצרכים של השוק.

 עו''ד כרמית יוליס. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה / צילום: קובי שירביט

אחת הגישות היא שהצעת החוק המצומצמת מעגנת את פסיקת בית המשפט העליון הקיימת ממילא, ושהעיגון בחוק ייצור ודאות וינחה את השופטים, כאשר הכלל הקיים נשאר.

בפסיקה אין מחלוקת כי לשון החוזה היא האמצעי המרכזי לפרשנות. לבית המשפט מגיעים המקרים הקשים, שבהם לשון החוזה אינה ברורה, והשופט נדרש להכריע. בתי המשפט פוסקים לרוב על־פי לשון החוזה, ורק במקרים נדירים חורגים ממנה, כאשר לא ניתן לפרש את ההסכם לפי לשונו.

הלכת אפרופים, וגם פסיקת בתי המשפט שבאה אחריה, העלו על נס את כוונת הצדדים, כאשר השופטים שבו והבהירו כי לשון ההסכם הוא האמצעי העיקרי להגיע לכך. כך, בשנת 2020 קבעה נשיאת בית המשפט העליון דאז, אסתר חיות, בפסק דין בעניין ביבי כבישים: "הלכת אפרופים ושורת פסקי הדין שנפסקו בעקבותיה קובעים כי על בית המשפט להתחקות אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה, ולהישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות, שמא ימצא עצמו בית המשפט כותב עבור הצדדים חוזה שהם מעולם לא התכוונו להתקשר בו". עוד קבעה חיות כי "בבואנו ליישם עקרונות אלה ולאתר את כוונת הצדדים, שמור ללשון החוזה תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני". לכן עולה השאלה, האם יש צורך בתיקון החקיקה.

כעת ההצעה מגיעה לוועדה שבראשה עומד חבר הכנסת שמחה רוטמן מהציונות הדתית, שמוביל קו זהה ללוין, להפחתת כוחו של בית המשפט. בוועדה עשויים לנסות להרחיב את התיקון לחוזים נוספים, או לנסות לצמצם את המצבים שבהם בית המשפט יוכל יפרש שלא לפי לשון החוזה.