זוג גר בדירה שהבעל ירש. האם האישה קיבלה מחצית ממנה בפרידה?

פרטי המקרה: חברת "בנייני בר אמנה" בנתה פרויקט דירות בישוב שילה. הדירות נמסרו בשנים 2010-2012 ומאז שימשו למגורים. מאחר שחל עיכוב באישור התב"ע, לא ניתן היה לחבר את הדירות מול חברת החשמל והחברה הסדירה חיבור חשמל באופן פרטי דרך הישוב שילה, וזאת עד לחודש יוני 2020. רוכשי שבע דירות בפרויקט הגישו תביעה על סך 3.3 מיליון שקל בטענה לאיחור במסירת הדירות לפי חוק המכר. הם טענו שיש לראות את הדירות כאילו לא נמסרו להם עד שהוסדר חיבור החשמל באופן "תקני ומקובל". הם טענו כי נאלצו לחיות "כמעט ללא חשמל בפועל" וכי העיכוב נבע בשל מחדל של החברה לשלם חוב לחברת החשמל.

החברה הקבלנית טענה שהרוכשים התגוררו בדירות ולא נגרם להם נזק. עוד נטען שלאחר אישור התב"ע, חברת החשמל הציבה דרישות חדשות שהצריכו הליך ממושך וכי לחלק מהתובעים יש אחריות לשיהוי כי לא הסדירו אגרות וחריגות בנייה, מה שמנע הוצאת טופס 4.

השופט אוהד גורדון מבית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה את התביעה, וקבע שהיא "מהלך מרחיק לכת" תוך שהדגיש שהדירות נמסרו לפני שנים. נקבע שלא הוכח שהרוכשים לא יכלו לגור בדירה או שהחיבור היה פגום בצורה המגבילה את האספקה. "אין לשלול שבמקרים מתאימים, פגם באספקת החשמל עשוי להפוך דירה לבלתי מתאימה למגורים. אלא שהתובעים לא הוכיחו שזה היה מצב הדברים" נקבע. השופט ציין שמקרים שיהפכו דירה ללא מתאימה למגורים הם כשאין חיבור לתשתית חשמל, או חיבור פגום בצורה שמגבילה במידה ניכרת את אספקת החשמל לדירה. טענות הרוכשים שחייהם היו בלתי נסבלים, ללא חימום בחורף וללא מיזוג בקיץ, נדחו בנימוק שלא בוססו בראיות.

הרוכשים חויבו לשלם 56 אלף שקל. בא כוחם עו"ד מאיר קייקוב מסר: "לפסק הדין יש משמעות רוחב. הוא יתמרץ יזמים לכלול תניה שמחייבת רוכשים לקבל דירות לפני שהושלמו וקיבלו טופס 4 ובכך לעקר את הפיצוי הקבוע בחוק. נערער". את החברה ייצג עו"ד מרדכי מושקין.

משמעות הפסיקה: חיבור פרטי זמני לחשמל לא הופך דירה ללא מתאימה למגורים באופן המעלה זכאות לפיצוי. יתכנו מקרים בהם פגם באספקת החשמל תהפוך דירה לבלתי מתאימה למגורים

מספר תיק: 76880-12-20

פרטי המקרה: זוג רכש בשנת 2017 דירה בפרויקט בן 11 בניינים של החברה היזמית "גיא ודורון לוי" בראש העין, ובהסכם הרכישה נקבע מנגנון הצמדה של התשלומים העתידיים למדד תשומות הבנייה. כך, תשלומים המשולמים בין 1 ל-15 לכל חודש, כלומר לפני פרסום המדד לאותו חודש (המתפרסם ב-15) יוצמדו למדד עתידי, במקום למדד שפורסם ב-15 לחודש הקודם. עוד צוין בהסכם שההצמדה תיעשה לפי המדד הגבוה מבין השניים. הרוכשים טענו לנזק של כ-1,400 שקל המהווה גבייה ביתר. לקבוצה הוערך הנזק בתביעה ביותר מ-2.5 מיליון שקל.

בשנת 2021 הגיש הזוג בקשה לתובענה ייצוגית נגד היזמית, בטענה שהסכמי המכר שלה מהווים חוזה אחיד וכי מנגנון ההצמדה שנקבע הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד שאינו חוקי, מאחר שהוצמד למדד עתידי ולא לזה שקדם ליום התשלום. בשל כך טענו כי היזמית התעשרה שלא כדין.

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה את הבקשה ואישר לנהל את התביעה הייצוגית. השופט דורון חסדאי קבע שחוזה המכר הוא חוזה אחיד וכי למרות שבוצעו בו שינויים, אין בהם להביא לשינוי מהותי בו. "אין בעובדה שנערכו שינויים בחוזה כדי לשלול את מעמדו כ'חוזה אחיד'", נקבע. ביהמ"ש הדגיש את החשיבות להגן על רוכשי הדירות, שמצויים בעמדת נחיתות לעומת החברה המוכרת בעלת המומחיות והידע בתחום. השופט קבע שנכון לשלב הבקשה הוכח שמנגנון ההצמדה מהווה תניה מקפחת. השופט הסתמך על חזקה בחוק החוזים האחידים, לפיה תנאי הקובע הצמדת מחיר כך שירידה של המדד או עלייתו לא תזכה את הלקוח - הוא מקפח. בנוסף הפנה השופט לתיקון בחוק המכר מיוני 2022, שאמנם לא חל על ההסכם הנוכחי שנכרת קודם, אך מלמד על עמדת המחוקק להצמיד תשלומים למדד הידוע ולא העתידי. כעת התביעה תמשיך ותתברר. על היזמית הוטלו 40 אלף שקל הוצאות משפט.

את התובעים הייצוגיים ייצג עו"ד ניר גורן. את החברה ייצג עו"ד רונן קצף ממשרד פירון שמסר: "מדובר בהחלטת ביניים ראשונית המאשרת לדון בתביעה כתביעה ייצוגית. כעת יחל התהליך המשפטי ואנו סבורים שהנושא יובהר בביהמ"ש".

משמעות הפסיקה: גם חוזי מכר יכולים לעלות כדי חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות. הצמדת תשלומים למדד צריכה להיות ככלל למדד הידוע ולא למדד עתידי

מספר תיק: 3699-11-21

פרטי המקרה: בני זוג נישאו לפני 40 שנה ולהם ארבעה ילדים משותפים. מספר שנים לאחר שהתחתנו רכשו דירה בהרצליה והזכויות נרשמו על שם שניהם. לפני כ-20 שנה עברו להתגורר בשכירות והשכירו את הדירה, שלימים נמכרה ובמקומה רכשו משרד לבעל על שמות שניהם. אמו של הבעל רכשה דירה בשנת 2005 ובני הזוג נכנסו להתגורר בה. כשהאם נפטרה בשנת 2014, היא הורישה לבנה את הזכויות בבית המגורים.

בני הזוג נפרדו ב-2020 והאישה ביקשה איזון משאבים כך שתקבל מחצית מהדירה, למרות שחוק יחסי ממון קובע שנכס שקיבל צד בירושה בתקופת הנישואים לא יחולק לצד השני. בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע שהדירה תחולק ביניהם למרות שמדובר בנכס חיצוני שהבעל זכה בו מתוך ירושת אמו. עוד נקבע כי יחולק סכום של רבע מיליון שקל שהבעל טען שקיבל מעזבון אמו.

הבעל ערער אך ביהמ"ש המחוזי מרכז לוד דחה את ערעורו. השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן וצבייה גרדשטיין פפקין קבעו כי ניתן להוכיח שיתוף רכוש בנכס ספציפי חיצוני, והאישה הוכיחה את ה"דבר מה" הנוסף על חיי הנישואים. נקבע כי בפסיקה ניתנה חשיבות רבה לכך שמדובר בדירת המגורים של בני הזוג, מתוך תפיסה לפיה דירת מגורים אינה נכס ככל הנכסים והיא מהווה גולת הכותרת של התא המשפחתי. נקבע שהמשפחה התגוררה בדירה 15 שנה ושהיא הוגדרה כבית המגורים היחיד שלהם, שכן הדירה הנוספת שבבעלותם שימשה כמשרד לעסק של הבעל. הצדדים גם שיפצו את בית המגורים מספר פעמים - וביהמ"ש ראה בכך כוונת שיתוף. את האישה ייצגה עו"ד דיינה הר אבן. את הבעל יצג עו"ד דוד ביטון שמסר: "גרסת האישה שהדירה נרכשה מכספי דירה אחרת נמצאה כשקר. אף על פי כן ביהמ"ש נתן לה סעד שלא נתבע ונוגד את גרסתה העובדתית".

עו"ד דניאל פרידנברג ממשרד הופמן ופרידנברג המתמחה בענייני ירושה מסביר: "פסק הדין מדגיש את חשיבותם של הסכמי ממון בין בני זוג במקרים של קבלת נכסים בירושה. החוק קובע שלבן זוג אין זכויות בנכסים שמשנהו מקבל בירושה, אולם שיקול הדעת של בתי המשפט לקבוע אחרת רחב מאוד, ומבוסס על התרשמות מנסיבותיו של כל מקרה לגופו. הסכם ממון היה מייתר את הסכסוך".

משמעות הפסיקה: אין מניעה כי בן הזוג יטען כי נכס הרשום על שם בן הזוג האחר משותף אם יוכיח נסיבות מעבר לקיום חיי נישואין.

מספר תיק: 28976-10-23