כמו ב-2006: בגרמניה מקווים שהצלחה ביורו תאותת שהמשבר הכלכלי מאחוריה

טורניר אליפות אירופה בכדורגל בגרמניה מחזיר אותה אל התקוות והשמחה של המונדיאל הראשון שנערך במדינה המאוחדת, ב-2006, שהביא איתו שגשוג וצמיחה כלכלית • הפעם המצב קצת יותר מורכב: האינפלציה שחקה חסכונות, הכלכלה מדשדשת, והימין הקיצוני הולך ומתחזק

אוהדים גרמנים במשחק מול שווייץ באיצטדיון בפרנקפורט / צילום: Reuters, Tom Weller
אוהדים גרמנים במשחק מול שווייץ באיצטדיון בפרנקפורט / צילום: Reuters, Tom Weller

רוב הגרמנים זוכרים בערגה את "אגדת הקיץ" של 2006. גביע העולם בכדורגל הגיע אז לראשונה לגרמניה המאוחדת, המונים באו מכל העולם למדינה, והתושבים צפו ברחובות ובבתים כיצד נבחרת גרמנית משתלבת בצמרת הכדורגל העולמי בסגנון סוחף ויצירתי. קנצלרית בשנתה הראשונה לתפקיד בשם אנגלה מרקל עודדה מהיציע באגרופים קמוצים, הדגל הגרמני הפך ללגיטימי כחלק מלאומיות ספורטיבית, והשמחה הכללית ליוותה תהליך צמיחה יוצאת דופן של הכלכלה הגדולה באירופה, ששמה את העבר המלחמתי ואת העימותים מאחוריה.

טילים, מל"טים ומערכות הגנה "מייד אין איזראל": ביקור בסלון האווירי של ברלין 
הטרנד החם: לא מבינים בכדורגל ועדיין מהמרים על תוצאות היורו 

בימים אלה, כמעט שני עשורים לאחר מכך, גרמניה מארחת את אליפות אירופה בכדורגל לשנת 2024, והדים של האופטימיות מאז ממשיכים להישמע גם כעת. ביום ראשון השלימה הנבחרת הגרמנית המחודשת את שלב הבתים של טורניר היורו בתיקו עם שווייץ, שהציב אותה במקום הראשון בבית ועורר מחדש תקוות לגאווה לאומית. "מה שאנחנו צריכים עכשיו הוא אגדת קיץ נוספת, כמו אז", כתב בנוסטלגיה ה"שפיגל" השבוע.

אבל גם אם בתחום הכדורגל הכול פתוח, מבחינה כלכלית וחברתית גרמניה כעת במצב קשה יותר מזה שבו הייתה בעבר. אז, הקנצלרית מרקל קצרה את הפירות של הרפורמות העמוקות שביצע קודמה, גרהרד שרדר, בשוק העבודה הגרמני, ושאחראיות לירידה משמעותית בשיעור האבטלה ולצמיחה בפריון.

כמה שנים לאחר המונדיאל ההוא, החל הגז הרוסי הזול לזרום לגרמניה באמצעות צינור נורד-סטרים 1, מה שסייע לקבע את מעמדה כאחרונת הענקיות התעשייתיות האירופיות. נוסף על כך, הלאומיות החדשה של המדינה הייתה מוגבלת לכדורגל, לתפיסה של גרמניה כחלק מאירופה, ולהתהדרות בפרויקט האירופי ששם קץ לעשורים של מלחמה ביבשת.

חשש כלכלי בציבור

כעת המצב שונה לגמרי. משבר האינפלציה של השנתיים האחרונות הביא לחשש כלכלי בציבור ולהסתגלות מחדש למחירים גבוהים. אווירת דשדוש כלכלי השתלטה מאז שנורד-סטרים הפסיק להזרים גז רוסי (אחרי פיצוץ מסתורי), ועל רקע מחירי אנרגיה מאמירים ובעיקר חוסר תוחלת להוזלה בעתיד.

ענקיות כימיקלים כמו BASF עוברות לאסיה, בעוד שחברות רכב גרמניות כמו BMW פותחות מפעלים בארה"ב. הלאומיות הספורטיבית שהתפרצה ב-2006 הומרה בחלקה לתמיכה במפלגת ימין קיצוני בשם "אלטרנטיבה לגרמניה", שלפי הבחירות לפרלמנט האירופי היא כעת הכוח הפוליטי החזק ביותר במזרח גרמניה לשעבר, בפער גדול לעומת המפלגות הוותיקות.

תקריות של אלימות פוליטית מתרחשות ברחובות, כאשר מועמדים מימין ומשמאל מותקפים פיזית, תופעה חדשה באקלים הפוליטי המקוטב שקיים במדינה. הממשלה העומדת בראש המדינה, קואליציית הרמזור, זוכה לשפל של יותר משני עשורים ברמת הפופולריות.

אבל ביצועי הנבחרת והאווירה הכללית גורמים לרבים לחוש כי השינוי נמצא מעבר לפינה. לפי סקירה של הבנק המרכזי הגרמני, התמ"ג צפוי לרשום צמיחה ברבעון השני של השנה, אחרי שרשם צמיחה מינימלית גם ברבעון הראשון.

בסך הכול חוזים בבנק המרכזי הגרמני צמיחה של 0.3% השנה, אך התגברות משמעותית בשנה הבאה (1.1%) וב-2026 (1.4%). זאת, בין היתר על רקע צמיחה גם בצריכה הפרטית ברבעון השני של השנה (לעומת קיפאון ברבעון הראשון).

מכון המחקר הכלכלי IfO העריך כי הצמיחה הגרמנית השנה תעמוד על 0.4% (במקום 0.2% כפי שהעריך עד כה), וגם הוא סבור כי המצב ישתפר משמעותית בשנה הבאה.

סוגיות חברתיות מעיבות

אבל מובן שמשתנים מקרו-כלכליים וגיאו-פוליטיים עדיין יוצרים אי-ודאות רבה, לפי האנליסטים. בין שמדובר במלחמת סחר אפשרית מול ארה"ב במקרה שטראמפ ייבחר לנשיאות, או בהתפשטות המלחמה באוקראינה מערבה וצפונה לאירופה, או אפילו בקשרים מול השוק הסיני, הכלכלה הגרמנית רחוקה מלהיות בנתיב שגשוג.

"מי שיבוא לגרמניה ליורו 2024 יראה מדינה מארחת שבקושי התפתחה מאז אותו קיץ חלומי של 2006", כתב העורך הראשי של העיתון הכלכלי "הנדלסבלאט" במאמר שהשווה בין שתי נקודות הזמן. הוא ביקר את חוסר ההשקעה של הממשלות הגרמניות הקודמות בתשתיות, בדיגיטליזציה, בחינוך, ועל כך ש"העדיפו להוציא את העודפים הענקיים בהכנסות המדינה שנרשמו מאז 2006 על מענקי לידה, על תמיכה סוציאלית ועל הותרת גיל הפרישה לנשים על 63".

גם לתקוות לגבי היכולת של הכדורגל להביא לריפוי חברתי יש גבול. סוגיות חברתיות עדיין מעיבות על סדר היום, במיוחד סוגיית ההגירה. סקר שקיים ערוץ הטלוויזיה הממלכתי ARD לפני פתיחת המשחקים עורר סערה כשמצא כי 21% מהנשאלים הביעו תקווה "שיהיו יותר שחקנים לבנים בנבחרת".

קפטן הנבחרת אילקיי גונדוגאן דחה בשאט נפש את הממצאים, ושחקן אחר אמר כי הוא מזועזע מכך שבגרמניה בכלל התקיים סקר שבו נשאלה שאלה שכזו. כאשר הפוליטיקאית הירוקה קתרין גרינג-אקרדט צייצה אחרי משחק הפתיחה המוצלח (1־5 נגד סקוטלנד) "הנבחרת נהדרת, תארו לעצמכם שהיו רק שחקנים לבנים בנבחרת", הדבר שוב עורר מהומה והיא נאלצה למחוק את הציוץ הבלתי מובן.

בינתיים, מאות אלפי אוהדים מתכנסים מדי משחק של גרמניה במתחמים שהוכשרו במיוחד ברחבי המדינה, עם דשא מלאכותי ומסכי ענק. דגלי גרמניה שוב מתנופפים, וצבועים על הלחיים, והטלוויזיה מציגה חגיגות המוניות.