ישראל התמכרה לאינטל: כך פוספסה ההזדמנות לפתח את תעשיית השבבים המקומית

אינטל תציין השנה בדיוק 50 שנה לפעילותה בישראל - יובל שנים שבמהלכו גדלו משרדי החברה האמריקאית ממרכז פיתוח קטן בחוף שמן בחיפה שמעסיק קומץ עובדים, למעסיקה הפרטית הגדולה במשק הישראלי עם כ־11.7 אלף עובדים, ולחברה שאחראית על כמעט 6% מיצוא ההייטק במדינה. אינטל מייצאת שבבים בהיקף של 8.7 מיליארד דולר מנמל אשדוד והיא אחראית על לא פחות מ־1.75% מהתמ"ג של מדינת ישראל, החברה הבודדת בעלת התרומה הגדולה ביותר לנתון השנתי.

● ניתוח גלובס | כך עשויה אינטל להתאושש מהמשבר הגדול בתולדותיה
● בדרך לפיטורים דרמטיים ועם דוחות פסימיים, אינטל הבהילה את המשקיעים
● עיכובי אספקה ותביעות משפטיות: מה עובר על מניית אנבידיה?

יוצאי החברה בישראל הקימו את מלאנוקס, שהביאה לישראל את המתחרה הענקית אנבידיה, ואינספור סטארטאפים שנמכרו במיליארדי דולרים סך־הכול לענקיות כמו ברודקום וקוואלקום. בוגריה הישראלים הביאו ענקיות טכנולוגיה כמו אפל, אמזון וגוגל, לפתח חלקים נרחבים מהשבבים שלהם בישראל או באמצעות ניהול ישראלי.

ישראל לא רק הרוויחה מנוכחותה של אינטל, היא ידעה גם לתגמל את החברה האמריקאית ולפתוח את הכיס כשצריך: ראשי ממשלה, שרי אוצר וכלכלה הסכימו להעניק לאורך השנים מענקים בסכומים הולכים וגדלים. לשם השוואה, שיעור המענק שהובטח בשנה שעברה להקמת המפעל החדש בקריית גת, "פאב 38", והרחבתו, עמד על 11.1 מיליארד שקל - 12.5% מכלל ההשקעה של אינטל במפעל שבנייתו אושרה בסוף שנה שעברה, והרחבתו הושבתה ביוזמת אינטל בחודש שעבר. בבניית המפעל שהבטיחה אינטל להקים בישראל לפני כעשור, הבטיחה המדינה להשקיע 1.7 מיליארד שקל, 7% בלבד מעלות ההקמה. לפי ההערכה, בין השנים 2011 ל־2024 הובטחו לאינטל מענקים בסך כולל של כ־15 מיליארד שקל.

בשנים האחרונות וביתר שאת מאז תחילת השנה נראה שהברית הנצחית בין שני הצדדים נסדקה מכמה כיוונים. ישראל עדה להתרסקות הפיננסית החופשית של החברה שהיתה פעם ענקית שבבים בינלאומית, ובצל הנטל הפיננסי שקיים על קופת אינטל וחוסר ההצלחה בגיוס לקוחות למערך הייצור החדש, החברה נאלצה להקפיא בבת אחת עד להודעה חדשה את הקמת אחד משני המפעלים החדשים שהבטיחה לבנות בישראל, "מוד 2" בקריית גת. ההקפאה גררה עמה כאוס בקרב החברות הקבלניות שעובדות איתה, דבר שצפוי להוביל לפיטורי אלפי עובדים שנשכרו בין השאר בשל כך.

במקביל, אינטל מהדקת את הקשרים עם המפעל באירלנד שחנכה לאחרונה - היא העבירה אליו את פסי הייצור לשבבים החדשים שלה בטכנולוגיה של 7 ו־5 ננומטר לאחר עיכובי ייצור בארה"ב, וכן בשל הצורך לחסוך כמיליארד דולר בטווח הארוך. פסי הייצור למפעל הישראלי החדש שייחנך בקרוב, "מוד 1", טרם נקבעו בשל הקושי של אינטל לחזות ביקושים.

סבב פיטורי הענק, במסגרתו אמורה אינטל ישראל להצטצמם בכאלף עובדים בממוצע, האפשרות לעצירת הבנייה בקריית גת, הסיכון הפיננסי שנטלה אינטל כדי לממן פיתוח של שבבים רבים במקביל, ואובדן האמון של המשקיעים מעלים את השאלה כיצד לא השכילה ישראל לנצל את נוכחותה המקומית של אינטל למשוך אליה יצרניות שבבים נוספות. המשך התכווצותה של אינטל עשוי להביא לאלפי מפוטרים נוספים ולנזק משמעותי ליצוא שעשוי להשפיע גם על השורה התחתונה של צמיחת התמ"ג הישראלי.

 פט גלסינגר, מנכ''ל אינטל / צילום: אינטל

חוקי שבבים

ד"ר עמי אפלבום, מי שכיהן במשך כשש שנים כיו"ר רשות החדשנות עד חודש אוקטובר, מסביר שחברות שבבים כמו אינטל, מוטורולה סמיקונדוקטור ונשיונל סמיקונדוקטור הגיעו לישראל בזכות בכירים ישראלים שחיו בארה"ב, עזבו לישראל והקימו שם את מרכז הפיתוח המקומי. "את התופעה הזו אנחנו לא רואים בקרב רוב יצרניות השבבים, שהן אסיאתיות, כי אין בהן כמעט בכירים ישראליים".

אפלבום לא זוכר שאי־פעם התקיים דיון אסטרטגי שמטרתו לבנות בישראל תעשיית שבבים לטווח הארוך - הוא טוען שישראל היתה צריכה לשאוב השראה מחוקי השבבים שחוקקו במדינות השונות במטרה למשוך אליהן את מפעלי השבבים הגדולים. "ארה"ב והאיחוד האירופי הגיעו למסקנה שהן לא יוכלו להישאר בצד בהתפתחות של הטכנולוגיה הגלובלית, כמו הבינה המלאכותית, שהליבה שלה היא תעשיית השבבים, ושהן יהיו נטולות מפעלים חשובים. לכן ארה"ב יצאה עם יוזמה למימון התעשייה ב־ 280 מיליארד דולר והאירופאים ב־43 מיליארד דולר, שהולכים לא רק למענקים, אלא גם להקמת אוניברסיטאות ובניית מפעלי אריזה ומפעלים תומכים. אם ישראל היתה מכינה תוכנית אסטרטגית שכזו משלה, נכון היה לגייס לה לפחות 10 מיליארד דולר", הוא אומר.

המשא־ומתן שנפל

מדינות המערב התקשו עד השנים האחרונות לשכנע חברות שבבים אסיאתיות כמו TSMC, סמסונג או הייניקס לפתוח מפעלים בשטחן. פערים תרבותיים כמו מוסר עבודה וציות לסמכות הביאו אותן להעדיף את המגרש הביתי. אפלבום טוען שלחץ מסחרי מצד מדינות המערב בתוספת מענקים של מיליארדים גרמו להם סוף סוף להתרצות: כיום TSMC מקימה מפעלים חדשים בגרמניה ובאריזונה סמסונג בונה מפעל חדש בטקסס.

כעת, מגלה אפלבום, ד"ר למדעי החומרים שכיהן בעברו כיו"ר חברת ציוד בדיקות השבבים KLA, כי כיו"ר רשות החדשנות ניהל משא־ומתן עם יצרנית שבבים אסיאתית גדולה שהביעה נכונות לפתוח מפעל בתחום אריזות השבבים בצפון. "המאמצים האלה נפלו בתחילת 2023 בגלל ההפיכה המשטרית", הוא טוען: "היה להם חשוב מאוד שתהיה מסגרת רגולטורית וחוקית ברורה, וכשהם לא יכלו לקבל הבטחה שתהיה כאן יציבות - השיחות נעצרו לגמרי, עוד לפני השבעה באוקטובר. וזה עבורם גרוע ממלחמה - במלחמת לבנון השנייה, על אף ההפצצות לצפון, KLA בניהולי לא עיכבה אפילו משלוח אחד וההנהלה האמריקאית העריכה את זה מאוד".

לטענתו, לא צריך להסתמך אך ורק על שתי היצרניות האחרות של שבבים מתקדמים - סמסונג ו־ TSMC אלא לפתח בישראל תעשייה שנמצאת בשלבים אחרים על שרשרת הערך של ייצור השבבים, כמו למשל, הרכבה ואריזה - שני תחומים צומחים שהופכים קריטיים עבור יצרניות השבבים שהופכים מתוחכמים יותר וכוללים שכבות רבות יותר; בענף זה פעילות חברות כגון פגטרון, אדוונטק, וויסטרון, צ'יפבונד, ASE ו־PTI; תחום נוסף בו ישראלי יכולה להתרחב הוא ענף ציוד הבדיקות לייצור שבבים, שישראל מהווה לדבריו כ־60% מהתעשייה העולמית, עם פעילות של חברות כמו אפלייד מטריאלס, KLA, קמטק ונובה בישראל.

טייוואן והאמירויות

ד"ר אריאל סובלמן, חוקר בכיר במרכז גלייזר למדיניות ישראל־סין במכון INSS מקדם במחקריו ובפעילותו הציבורית בשנתיים האחרונות חקיקת "חוק שבבים", בדומה לזה שעבר בארה"ב. "יש כרגע אקסודוס מפעלים מאסיה ומדינות כמו ארה"ב והודו השכילו לנצל זאת כדי לזכות במפעלים", הוא אומר. "ישראל לא השקיעה כפי שנדרש, אבל עכשיו המטרה העליונה היא להביא לפה עוד חברות. מסוכן להיות תלוי ביצרן אחד ולישראל יש הזדמנות פז להרחיב את החתימה היצרנית שלה באמצעות חברות מטייוואן, למשל. הדרך לעשות זאת, לדעתי, היא באמצעות מסר שיביע תמיכה בשאיפות שלהם. בכל יום מתברר לנו שסין היא לא חברה דגולה של ישראל, ואפשר לנצל את המצב הגאופוליטי הייחודי שנוצר כדי לשאת מסר חיובי יותר כלפי טייוואן בתמורה להשקעות במדינת ישראל. למרות שאנחנו שחקן משמעותי, אין ל־TSMC נציגות ישראלית - והגיע הזמן שנפעל לשם כך. באותה המידה, יש כאן הזדמנות להביא כסף סעודי ואמירתי לפעילות שבבים מקומית, אפילו אם מדובר באמצעות מפעל זר, שגם היא לא מנוצלת למרות ארבע שנות הסכמי אברהם".

ח"כ אורית פרקש־הכהן, שעומדת בראש ועדת הבינה המלאכותית וטכנולגיות מתקדמות בכנסת, ועסקה בתקופתה כשרת החדשנות בגיבוש תוכנית מחשוב על לישראל, טוענת כי "ללא תוכנית אסטרטגית רבת־שנים בעלת יעדים תקציביים לצמצום התלות של ישראל באספקת שבבים מבחוץ, חברות לא יבואו מעצמן. בסעודיה ישנו אחראי ממשלתי על תשתיות טכנולוגיות שעוסק בהצטיידות המדינה בשבבים ובציוד מתקדם. הגיע הזמן לראות בשבבים היבט בלתי נפרד של הביטחון הלאומי - כדי להימנע ממקרים של אמברגו וכדי ליצור בריתות המבוססות על ביטחון טכנולוגי".