החוקרת שהתעקשה, וצדקה: האם תימצא התרופה לאלצהיימר?

תקווה חדשה מפעפעת עבור חולי אלצהיימר ובני משפחותיהם, עבור חברות התרופות ועבור הקהילה המדעית - טלטלה נוספת ברכבת ההרים שחווה התחום מאז תחילת העשור הנוכחי. בחזית ניצבות שתי תרופות חדשות, שאושרו לשיווק לאחר שהשיגו תוצאות משכנעות בניסויים קליניים. אלה העניקו זריקת עידוד שהחזירה לשוק, בכוחות מחודשים והון רב, את חברות התרופות שנטשו אותו לאורך שנים עמוסות כישלונות ואכזבות.

● ראיון | הפרופסור המוערך שהושלך מהתנועה הליברטריאנית בגלל תמיכתו בישראל
● "רוצה שיבחרו בנו בכל יום, זו אובססיה": מנכ"לית וולט בראיון פרידה
● איך לחזור להיות תרמילאים חסרי פחד הרבה אחרי גיל 20

רק לפני שנתיים פרסמנו כאן כתבה שכותרתה "איך זה שעדיין לא מצאו תרופה לאלצהיימר", וזה היה שנה אחת בלבד אחרי שהכותרות בעולם בישרו על פריצת דרך היסטורית כעבור עשורים של מחקר והשקעה של עשרות מיליארדי דולרים. הכתבה ההיא פורסמה כשהיה נראה שהתחום שוב הגיע למבוי סתום. זאת לאחר שהתרופה אדוהלם, שפיתחו החברות ביוג'ן ואסאי, התרסקה בשוק שהיה סקפטי במיוחד לגבי תוצאות הניסוי שלה, ושיווקה הופסק.

אלצהיימר היא מחלה שמתבטאת בניוון תאי העצב במוח. היא גורמת לאובדן זיכרון, יכולת אוריינטציה, כישורי שפה ומיומנויות חשיבה. בשלב מתקדם יש לה גם השלכות מוטוריות. שתי התרופות החדשות שאושרו אמנם לא מהוות ריפוי ובוודאי אינן חפות מבעיות - אבל הן בהחלט מוכיחות כי ניתן להתערב בהתקדמות המחלה, וכי החוקרים לא טועים באופן מוחלט בהבנת המנגנון שלה.

מה קרה אז, מה השתנה מאז ומה צפוי לנו בשוק האלצהיימר בשנים הקרובות? האם נראה בקרוב תרופות יעילות עוד יותר ובעייתיות פחות? והאם יהיו לנו בקרוב כלים לדחייה ואפילו מניעה של המחלה, שמהווה את הגורם השכיח ביותר לירידה קוגניטיבית ודמנציה בגיל המבוגר, מעבר לפתרון תשבצים ולימוד שפות?

החוקרת שהתעקשה, וצדקה

אז איך הגענו בתוך שנתיים משוק השרוי בייאוש מוחלט, למצב שבו יש כבר שתי תרופות חדשות? במרכז הסיפור עומדת 'השערת העמילואיד'. לפיה אלצהיימר נגרמת מהצטברות לא תקינה של משקעי החלבון עמילואיד בטא במוח. זו הייתה השערתו של ד"ר אלואיס אלצהיימר, שאפיין את המחלה בראשית המאה הקודמת. הוא מצא עמילואיד במוח של החולים שנפטרו במחלה, ולכך התווספו ראיות תומכות גם במחקרים נוספים מאז. לכן נראה היה הגיוני שאם נפריע לעמילואיד להצטבר ולשקוע, נמנע את המחלה.

אלא שכשלונות רבים בתחום הובילו לסקפטיות. אם כל כך הרבה ניסיונות לתקוף את העמילואיד לא הובילו לתרופה המראה יעילות בניסויים הקליניים, אולי הוא תוצאה של המחלה ולא גורם לה? מנגד, המצדדים בהשערה טענו כי הכישלונות נבעו מכך שהחלו לטפל בחולים בשלב מאוחר מדי, או מבחירה לא נכונה של חולים לניסוי.

ב-2021 הייתה אמורה לחול התפנית. חברת ביוג'ן האמריקאית הודיעה כי התרופה אדוהלם הפועלת במנגנון העמילואיד, שנכשלה זמן קצר לפני כן בניסוי הקליני, התגלתה כיעילה בניתוח בדיעבד של התוצאות - ואושרה לשיווק בידי מינהל המזון והתרופות של ארה"ב (FDA). אבל השוק לא קיבל את התוצאות. רופאים לא רשמו את התרופה וחברות ביטוח לא שילמו עליה, וכאמור שיווקה הופסק.

ההתעקשות של חברות התרופות להמשיך באותו הכיוון הוצגה על ידי חלק מן המומחים כעיוורון. יוצאת דופן הייתה פרופ' בקה סולומון מאוניברסיטת תל אביב. בכתבתנו הוקדמת היא טענה כי לא רק שהשערת העמילואיד נכונה, אלא שהיא יודעת מה בכימיה של כל התרופות העמילואידיות האחרות הכשיל אותן.

היא צדקה. כמה חודשים אחרי כן פרסמו ביוג'ן ואיסאי תוצאות מניסוי בתרופה חדשה במנגנון העמילואידי, שהראו האטה משמעותית בהתקדמות המחלה. זמן קצר אחרי כן, הופיעה תרופה חדשה של חברת אלי לילי באותו מנגנון, וגם היא הדגימה יעילות שקשה להתעלם ממנה. שתי התרופות אושרו לשיווק בארה"ב.

אלא שהתרופות הללו רק מעכבות את התפתחות המחלה. לקמבי של ביוג'ן ואייסאי האטה את התפתחות המחלה ב־28%. קיסאנלה של אלי לילי האטה את ההידרדרות ב־35%. קשה להשוות ישירות בין התוצאות, כי מדובר בקבוצת חולים וסקאלות שונות אך כן ניתן לומר שברמה הקלינית התפתחות המחלה מואטת בכשישה חודשים בממוצע. ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, כך הרווח עשוי להיות גבוה יותר.

 לקמבי | מפתחת: איסאי היפנית; משווקות: איסאי וביוג'ן / צילום: יח''צ

בנוסף, יש גם תופעות לוואי לא זניחות. חלק מהמטופלים בשתי התרופות פיתחו דימום מוחי שעלול להיות מסוכן. בעוד ה-FDA אישר את שתי התרופות בטענה כי התועלת עולה על הסיכון, מינהל התרופות האירופי (EMA), סירב לאשר את לקמבי בטענה שהיא מסוכנת מדי. בישראל, שתיהן מאושרות ובשימוש.

התקדמות בגילוי המקדים

בחודשים האחרונים חלה התפתחות מרגשת נוספת. ארגון האלצהיימר הבינלאומי הגדיר כי רק אנשים עם סמנים ביולוגיים מסוימים יהיו מוגדרים כחולים. אך אלה מתגלים כרגע רק בנוזל חוט-השדרה, המושג בניקור מותני או בדימות מוח באמצעות PET. כלומר, מי שירצה לקבל את אחת התרופות שאושרו יצטרך קודם לעבור את אחת הבדיקות. זהו סיבוך לוגיסטי נוסף במתן התרופות, המורכב ממילא (הן ניתנות בעירוי). התקווה היא כי את האבחון הראשוני ניתן יהיה להחליף בעתיד הקרוב בבדיקת דם. במחקר שפורסם בחודש יולי בכתב העת של האיגוד הרפואי האמריקאי (JAMA) הבדיקה הראתה רמת דיוק של 90%.

הגדרת אלצהיימר לפי הביולוגיה שלה לצורך אבחון היא עניין חדש יחסית. התקווה היא כי הבדיקה תאפשר מיון נכון יותר של החולים, כך שבקרב מטופלים שיש להם פגיעה בעלת מאפיינים ביולוגיים, התרופות יהיו יעילות אף יותר מאשר בניסויים הקליניים. בדיקת דם גם יכולה להנגיש משמעותית בדיקת סקר לאלצהיימר. מי שיש לו גורמי סיכון במשפחה או שהוא חושש שהתחילה אצלו הידרדרות, יוכל בקלות לאבחן את המחלה ולקבל טיפול, מה שעשוי לשפר את האפקטיביות של התרופה.

למעשה, שוק הבדיקות ושוק התרופות מתפתחים יד ביד. אם אין תרופות טובות, אף אחד לא רוצה לדעת אם הוא עומד לפתח אלצהיימר לפני שהתסמינים הפכו משמעותיים. אבל כשיש בדיקה וגם טיפול שיכול להאט משמעותית את ההידרדרות, כל השוק נע לכיוון אבחון מוקדם יותר שמוביל לפיתוח תרופות המיועדות לטיפול מוקדם יותר.

בדרך לחיסון?

"תעשיית האלצהיימר היא די שמרנית", אומר פרופ' איתן אוקון, ראש המעבדה ע״ש פול פדר לחקר מחלת האלצהיימר בפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת בר אילן. "ברגע שתחום העמילואידים קיבל את האשרור שלו, רוב הניסויים המתקדמים הם בתחום הזה".

 פרופ׳ איתן אוקון, בר אילן / צילום: ד''ר רווית מדר

בדיקת הדם החדשה תאפשר איתור חולים בשלבים מוקדמים מאוד או אפילו לפני הופעת תסמינים. פרופ' אוקון מציין כי היא אולי תאפשר ניסויים ממוקדים יותר, ואולי עם תוצאות יותר ברורות, אבל אלה יהיו גם ארוכים יותר. זאת בגלל שאת ההבדל בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת, ניתן יהיה לראות רק לאחר שתתפתח המחלה. עוד לפני כן ניתן יהיה אולי לראות שינויים בהצטברות החלבונים במוח או ברמות הסמנים הביולוגיים בדם, "אך לראות את ההבדל הקליני, זו הדרך הנכונה באמת לאשר תרופה", אומר פרופ' אוקון.

הוא מציין שני כיוונים מעניינים לפיתוח תחום תרופות העמילואיד. האחד הוא כטיפול באלצהיימר אצל אנשים עם תסמונת דאון, ש־50% מהם סובלים מהמחלה מגיל 50 ומעלה. קבוצת חולים בתסמונת דאון ומשפחותיהם כבר התארגנו מראש כדי להקל על חברות לערוך את הניסוי. ואכן, חברת אלי לילי כבר הודיעה כי תשלב מטופלים עם תסמונת דאון בניסויים הבאים שלה בקיסאנלה.

 קיסאנלה | מפתחת ומשווקת: אלי לילי / צילום: Associated Press

חברה נוספת בשם AC Immune מציעה לבעלי תסמונת דאון הצעה אחרת: חיסון לאלצהיימר. הניסוי כבר יצא לדרך והוא יערך ב-80 מטופלים עם תסמונת דאון בני 35-50. "הרעיון של חיסון פעיל לאלצהיימר הוא מעניין מאוד, לא רק עבור אנשים עם תסמונת דאון", אומר פרופ' אוקון. "התרופות הקיימות בשוק להתערבות במנגנון העמילואידי הן חיסון סביל, במקום לגרום לגוף לייצר נוגדן שתוקף את העמילואיד הפגום ומונע ממנו להצטבר ולשקוע, התרופה היא הנוגדן עצמו. מתן תרופה באופן כרוני פעם בשבועיים, כפי שקורה עכשיו, זהו המודל המועדף על חברות התרופות.

"אבל ניתן עקרונית לפתח חיסון שיגרום לגוף לייצר את הנוגדן, ואנחנו רואים שחיסונים צריכים להינתן רק פעם בחצי שנה או שנה, לכל היותר", אומר פרופ' אוקון. היום ישנם מספר חיסונים חדשים נגד עמילואיד בניסויים קליניים, והגישה החיסונית רלוונטית לטיפול באלצהיימר גם דרך מנגנונים אחרים של המחלה, כפי שנראה בהמשך.

כשחלבון הטאו משתבש

אבל גם תומכיה הגדולים ביותר של השערת העמילואיד לא רואים בה את המנגנון היחיד. מוחם של חולי אלצהיימר מאופיין לא רק בצברים של חלבון העמילואיד בטא, אלא גם בצברים חריגים של חלבון בשם טאו.

אפילו פרופ' סולומון, שגם פיתחה תרופה פוטנציאלית על בסיס מנגנון העמילואיד (אחת התרופות שנכשלה בניסויים, ועד היום קשה לדעת אם באשמת המוצר או תכנון הניסוי), מאמינה כי עמילואיד לא פועל לבד. לדבריה, ישנה אינטראקציה בין עמילואיד לבין טאו במנגנון האלצהיימר.

טאו הוא חלבון חשוב במוח, חלק מאבני הבניין של תאי העצב הבריאים. אלא שכאשר מתווספת לו מולקולת זרחן במקום הלא נכון - הוא מפסיק להתחבר לתאים בצורה מוצלחת ובמקום זאת מתקפל לא טוב ויוצר סלילים מבולגנים במוח. המחסור בטאו בתאים והעודף שלו בסלילים הפתולוגיים, גורמים כנראה שניהם לתמותה תאית. טאו מזורחן הוא היום אחד הסמנים הביולוגיים שבאמצעותם מאבחנים את המחלה.

חלק מהניסויים הקליניים המתקדמים יחסית בתחום, מנסים לפרק את צברי הטאו באמצעות נוגדנים כמו בתרופות לעמילואיד, או לייצר חיסון פעיל נגד טאו מזורחן. סולומון עובדת היום על נוגדן שנראה מניסויי מעבדה כעובד בשני המנגנונים: גם מפחית צברי עמילואיד בטא וגם מוריד את רמות הטאו.

ד"ר אילנה גוזס, גם היא מאוניברסיטת תל אביב, חוקרת במשך שנים את מנגנון הטאו ופיתחה תרופה בשם Devunetide התוקפת את המנגנון. החברה שהוקמה סביב המוצר, אלון תרפויקטיקה, בחנה אותו בניסוי קליני במחלה בשם PSP, סוג של דמנציה המאופיין בצורה עוד יותר ברורה מאלצהיימר בפתולוגיה של חלבון הטאו, אך הניסוי נכשל.

 ד''ר אילנה גוזס. חקרה את חלבון הטאו ומפתחת הגנה לשעון הביולוגי / צילום: פרטי

בניגוד לשיחתנו הקודמת ב-2022, מצאנו אותה בכוחות מחודשים בהקשר הזה. "גילינו כי אם מחלקים את האוכלוסייה שסובלת מהצטברות פתולגוית של חלבון הטאו (טאופתיה), לגברים ונשים, אנחנו רואים שההתקדמות של המחלה בנשים היא הרבה יותר מהירה, ובאמת נשים סובלות מאלצהיימר בערך פי 2 מגברים. ולאחרונה גילינו כי התרופה שלנו, דבונטייד, מגנה מאוד יפה מפני טאופתיה בנשים. הקמנו חברה חדשה כדי לבחון את ההשערה הזו". גוזס מציינת כי היא אופטימית למרות שתרופות קודמות מסוג טאו נכשלו.

אבחנה מבדלת

חלק מהאתגר בניסיון לטפל באלצהיימר, הוא השאלה האם כל המקרים הנראים כמו אלצהיימר ואף מציגים סמנים ביולוגיים דומים, הם אכן אותה מחלה. במעבדתה של ד"ר רונית אילוז מאוניברסיטת בר אילן, גילו מחלה חדשה שבעבר אובחנה ברוב המקרים כאלצהיימר, שיכולה לשפוך אור על מגוון של מחלות הקשורות בהצטברות של חלבונים.

ד"ר אילוז מספרת כי "זיהינו מחלה שבעבר אובחנה כאלצהיימר או פרקינסון או שתיהן יחד, מחלה שעוברת בתורשה ואנחנו קוראים לה NLPD-PKA. במחלה הזו מצטברים לא בטא עמילואיד ולא טאו, אלא חלבון אחר, אם כי בהדמיית MRI הצטברות החלבונים עלולה להיראות דומה. הממצא כל כך טרי, שאנחנו אפילו לא יודעים כמה אנשים עם NLPD-PKA מתחבאים בין המאובחנים באלצהיימר, והטיפול לא רלוונטי להם בכלל,.

"דרך חקר המחלה הזו ראינו איפה משתבשת הפעילות של החלבון", אומרת אילוז, ומציינת כי ייתכן שגם במחלות אחרות, אף שלא מדובר באותו החלבון, יכולה להיות דינמיקה דומה של האופן שבו חלבונים נקשרים בצורה בריאה לעומת פתולוגית. תרופה שתטפל בדפוס ההיקשרות הבעייתי הזה, תוכל לתת מענה למגוון מחלות המאופיינות בניוון תאי מוח, כמו אלצהיימר כאמור, אבל גם פרקינסון, הנטינגטון, ALS ועוד מגוון מחלות נדירות יותר.

"אנחנו יודעים עוד כי החולים שלנו, למרות שהם נולדים עם גן פגום, לא מתחילים לפתח את המחלה עד גילאי ה-40-50. זאת אומרת שיש לנו כנראה איזה שהוא מנגנון בקרה שעוזר להתמודד עם החלבון הפגום, אולי לסלק אותו, עד שבגיל מסויים המנגנון הזה מתחיל להישחק", אומרת ד"ר אילוז. גם פענוח של מנגנון הבקרה הזה, יכול לעזור בבת אחת לטיפול במחלות ניוון מוחי רבות.

אבל הקריאה הדחופה ביותר של אילוז היא לטובת רפואה מותאמת אישית יותר. חולים שמאובחנים לא נכון 'מלכלכים' ומכשילים את הניסויים הקליניים, ולא פחות גרוע מזה, מקבלים טיפול לא מתאים. יש לחקור היטב את אוכלוסיית המאובחנים באלצהיימר כדי לזהות את כל תתי הקבוצות שלה, היא אומרת.

כל הכיוונים נחקרים

פרופ' מיכאל גליקמן, דקאן הפקולטה לביולוגיה וראש המעבדה לאיפיון חלבונים בטכניון, מציין כי בעוד חלק מחולי האלצהיימר מאופיינים במוטציה גנטית ידועה, הרי שאצל חלקם לא נמצאה כל מוטציה הקשורה למנגנונים המוכרים. השאלה מה מוביל להיווצרות המחלה נותרה מסתורית. במעבדתו של גליקמן חושבים שיש להם תשובה, שיכולה להוות בסיס לתרופה חדשה או טיפול חדש.

 פרופ' מיכאל גליקמן, הטכניון / צילום: ניצן זוהר - דוברות הטכניון

"המעבדה שלנו חוקרת את מערכת היוביקוויטין, שתפקידה לפרק חלבונים משובשים. הרעיון שאולי המערכת הזו משתבשת עם הגיל באופן שמוביל למחלה, הוא לא רעיון חדש, אבל עד לאחרונה הקשר הזה לא הוכח. אצלנו הייתה פריצת דרך באופן בו ניתן למדל אלצהיימר בתאים אנושיים. פיתחנו רקמה תלת־ממדית של תאי עצב אנושיים, והראינו שכאשר אנחנו פוגמים במערכת בקרת החלבונים שהזכרתי קודם, הרקמה מפתחת גם משקעי עמילואיד וגם צברי טאו אופייניים למחלה. זו בעצם הפעם הראשונה שבה מישהו הצליח ליצור את שתי הפתולוגיות הללו בלי להשתמש במוטציה גנטית.

מה יכול לגרום לפגם במערכת בקרת החלבונים הזו?
"זה מה שאנחנו בודקים היום. המערכת הזו רגישה מאוד לשינויים ברמות החמצן. גם ירידה חדה ברמת החמצן וגם עלייה חדה, למשל תוך כדי ואחרי התקפי לב. לכן בינתיים מה שאני יכול לומר הוא ששמירה על הבריאות המטבולית (אורח חיים בריא) יכולה להיות משמעותית למניעת או דחיית המחלה".

מכירים את התרופות אוזמפיק ומונג'ארו לטיפול בהשמנה? הן נמצאו יעילות גם לטיפול במחלות לב וסוכרת, מעבר להשפעה שהייתה אמורה להניב עצם הירידה במשקל. אבל מה לתרופות נגד השמנה ולאלצהיימר? "אלצהיימר היא מחלה שקשורה למשפחת המחלות המטבוליות, ויש אפילו שקוראים לה סוכרת סוג 3", אומרת ד"ר נועה ברגמן, מנהלת היחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית בבית החולים איכילוב. "הטענה היא שהמחלה מוחרפת על ידי תנגודת לאינסולין בתוך המוח. בנוסף, השמנה וסוכרת עלולות להפוך את הגוף למועד לדלקתיות, שגם היא עלולה להחמיר את המחלה. הקשרים הללו בין סוכרת לאלצהיימר עדיין לא מקובלים על ידי כלל הקהילה המדעית, אבל ניסויים בתרופות נגד השמנה וסוכרת כטיפולים באלצהיימר כבר נערכים היום, והם אפילו נמצאים בשלבים מתקדמים. תוצאות ניסויי שלב III באוזמפיק למטרה זו, צפויות להתפרסם כבר ב-2025".

 ד''ר נועה ברגמן, איכילוב / צילום: גיל קינד

מי שטיפל בחולה אלצהיימר, מכיר היטב את שעות הערות והשינה החריגות של החולים. "התופעה נובעת כנראה מכך שגם התאים במוח שאחראים על השעון הביולוגי בגוף של החולים, עוברים תהליך התנוונות", אומרת ד"ר גוזס.

היא וצוותה עובדים על מוצר שנועד להגן על התאים הללו. "השינה מאוד חשובה לחולים, לשם שמירה על בריאות המוח שלהם ככל שאפשר", היא אומרת. "חברת נעורים פארמה של פרופ' נאווה זיסאפל המפתחת תרופות לשיפור דפוסי השינה באמצעות מלטונין בשחרור מושהה, עבדה גם היא בתחום הזה. אפשר לתת למטופלים גם תרופות שינה קלאסיות, וזה ישפר את השינה, אבל אנחנו רוצים להגן על התאים הללו מפני התנוונות. המחקר הזה עדיין בשלב ראשוני מאוד".

לרתום את מערכת החיסון

ציינו כי ייתכן שיש גורמי בקרה שעוזרים להתמודד עם הפגמים המובילים לאלצהיימר, אבל עם הזמן אלה נשחקים - כפי שעולה מתחלואה בגיל מאוחר. גורמי בקרה כאלה בדרך כלל קשורים למערכת החיסון, וכיום יש עניין רב בשימוש במערכת החיסון כדי להתמודד עם אלצהיימר. גישה זו, של תגבור מערכת החיסון כדי שתתמודד עם מחלה גם שאיננה זיהומית, כבר יושמה בהצלחה בטיפול בסרטן. התרופה רבת המכר קייטרודה פועלת על מנגנון זה, וכמוה מספר נוספות.

במשך שנים, רווחה בקרב מדעני המוח התפיסה כי מערכת החיסון אינה פועלת על המוח משום שרכיביה השונים, נוגדנים למשל, אינם יכולים לעבור את מחסום הדם-מוח. אך בעשורים האחרונים הסתבר שיש לה תפקידים משמעותיים במוח. אחת החוקרות המובילות בתחום זה היא פרופ' מיכל שוורץ ממכון ויצמן.

תחלואה בסרטן מאופיינת בכך שלפעמים הגידול הסרטני שולח מסר למערכת החיסון, ש"מרמה" אותה להאט את פעילותה. קייטרודה מתערבת במנגנון הזה. ומה באלצהיימר? שוורץ העריכה בעבר, כי כחלק מן ההזדקנות של מערכת החיסון, עלולים להיות מופעלים מנגנונים מאטים דומים.

שוורץ ייסדה את חברת ImmunoBrain Checkpoint, שבוחנת תרופה שנועדה לחזק את פעילות מערכת החיסון במוח. התרופה הראשונה של החברה נמצאת היום בתחילת הניסויים הקליניים. לדברי שוורץ, בניסויים בבעלי חיים נראתה השפעה של התרופה נגד עמילואיד בטא, נגד תהליכים דלקתיים שמאפיינים את האלצהיימר, נגד תמותת תאים והכי חשוב - העכברים חזרו לתפקד קוגניטיבית כבעבר. התוצאות הראשונות מניסוי זה צפויות ב-2025, אם כי משם הדרך עוד ארוכה עד התרופה.

זה לא המוצר היחיד שמשתמש במערכת החיסון כדי להילחם באלצהיימר. מספר מחקרים הראו כי חיסון לשחפת בשם BCG נמצא במתאם עם ירידה בסיכון לאלצהיימר. ייתכן שגם במקרה הזה, המנגנון עובר דרך עירור מערכת החיסון. מספר חיסונים נוספים שפותחו למחלות אחרות, נבחנים בכיוון זה, ביניהם חומרים המשמשים בדרך כלל כאדג'ובנטים, מחזקים של חיסונים אחרים, וכן החומר GV1001 שפותח בעבר כחיסון טיפולי נגד סרטן.

"למערכת החיסון יש תפקיד מאוד משמעותי בפינוי של חלבונים רעילים ופירוק של תוצרי חלבון ולעומת זאת יש לה יכולת גם לפגוע בתאים", אומרת ד"ר ברגמן מאיכילוב. "אלצהיימר היא מחלה המאופיינת גם בדלקתיות מוגזמת, ונראה כי לפעמים הפעילות של מערכת החיסון נגד המחלה, יכולה להיות מוגזמת או שלילית ולהוביל לתמותה של תאי עצב. לכן נבחנות גם תרופות שנועדו להפחית את הפעילות הדלקתית".

חברת אינסייטק הישראלית, פיתחה מכשיר המאפשר למקד אנרגיית אולטרסאונד באזורים מסוימים במוח, כדי לפתוח את מחסום הדם-מוח. פתיחת המחסום, עשויה לעודד כניסה של גורמים חיוביים ממערכת החיסון למוח, וכן יכולה לשמש לשיפור ההגעה למוח של תרופות אחרות. הפתרון הזה עדיין נמצא בניסויים ראשוניים.

אז מה צפוי לחולים

"ניסויים בתרופות לאלצהיימר הם גדולים וארוכים", אומרת ד"ר ברגמן. "ה-FDA יכול לדרוש לניסוי שלב III במחלה הזו אפילו 50,000 נבדקים למחקר. זו עלות של מיליארדי דולרים ורק חברות הענק יכולות לעשות זאת. לוקח המון זמן לגייס את המטופלים, אפילו שלוש שנים לגיוס המטופלים כלומר לפחות ארבע-חמש שנים לכל המחקר. לכן ההתקדמות לא צפויה להיות מאוד מהירה".

אבל בצנרת הפיתוח נמצאות 164 תרופות, במנגנונים שתוארו לעיל ובמנגנונים נוספים: כאלה שנועדו להפחית את העקה החמצונית המוח; לעודד את זרימת הדם כדי לשפר תפקוד של תאים גוססים; גירוי מוחי או אימון קוגניטיבי לשיפור הקשר בין התאים שנותרו חיים במוח כדי לשפר את התפקוד גם תוך כדי התפתחות המחלה; פתרון שבו מעורבת פרופ' סולומון בו מניידים תאי גזע ממח העצם, כדי שיגיעו לאזור התאים הפגומים וינסו לתקן אותם; ועוד ועוד.

"ככל שיש לנו יותר סמנים ביולוגיים, ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את מנגנון המחלה וככל שאנחנו מצליחים לחלק את החולים לקבוצות מובחנות יותר, כך ההתקדמות תהיה מהירה יותר", אומרת ד" ר ברגמן. "אנחנו מאמינים שבסופו של דבר נראה בשוק מגוון של פתרונות שיש לשלב זה בזה, ולא תרופה אחת שתרפא את המחלה. ככל שיעבור הזמן, אנחנו מקווים לראות את התרופות ניתנות בשלב מוקדם יותר, כדי להגיע לאפקט מניעתי יותר".