מטילי זהב בכספת בווסט פוינט, ניו יורק / צילום: ap, Mike Groll
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart
הבחירות בארה"ב מתקרבות במהירות, והמועמדים, כמו גם האלקטורט, מתחמקים באלגנטיות מלדבר על הנושאים הכלכליים החשובים. התוכניות הכלכליות כביכול, שמציגים המועמדים, נעות בין פופוליזם הרסני מבית היוצר של טראמפ, המלהג על מכסי מגן שיצילו כביכול את הכלכלה, ועד רומנטיזציה ממותקת של הריס על סובסידיות ישירות ועקיפות של כמה עשרות אלפי דולרים לעסקים קטנים.
● באקונומיסט טוענים שוורן באפט איבד את הטאצ'. האם הם צודקים?
● ראיון | השוק סקפטי, אבל המנכ"ל הפורש של נובוקיור בטוח שהיא בנקודת המפנה
בינתיים שוק הזהב מנסה לומר לנו משהו. נכון לירידת המאמר לדפוס עלה הזהב השנה בכ-33% אל מול הדולר, השנה החזקה ביותר מאז 2010. במצטבר, מאז משבר 2009 ועד היום הניב הזהב תשואה שנתית ממוצעת של בין 8% ל-10% אל מול המטבעות המרכזיים - הדולר, האירו והין. הביטקוין מצידו הניב השנה עד כה תשואה של כ-56%. הנאסד"ק וה-S&P, אגב, הניבו כ-24%-25%, בהתאמה.
הזהב היה תמיד נכס פיננסי שההשקעה בו משקפת חששות, ומה שהוא מספר לנו בעליותיו החדות ב-12 החודשים שחלפו הוא דאגה גדולה ביחס לעתיד הסדר העולמי בכלל והפיננסי בפרט. לא צריך להיות פרשן צמרת כדי להבין שמשהו בסדר העולמי הולך ומתערער. מועמד לנשיאות בעל סיכויים של ממש להיבחר, שבמרכז הפלטפורמה שלו הדיון במהגרים האוכלים את חיות המחמד; דיקטטור רצחני המנהל זה שנתיים וחצי מלחמת דמים אכזרית, חסרת מטרה או תוחלת כנגד שכנתו הענייה עוד יותר ממדינתו, ואגב כך מחרב גם את ארצו שלו; משטר כוהני דת רצחני העסוק בזריעת הרס על סביבתו בעלת החשיבות האסטרטגית-גלובלית, ואינו נבלם על ידי הקהילה הבינלאומית; משטר דתי פרימיטיבי אחר המשבש באופן מתמשך נתיב שיט בינלאומי מרכזי, ותמרונים צבאיים פרובוקטיביים המלווים באיומים חוזרים ונשנים על ידי דיקטטורה במזרח אסיה, העשויים להפוך למהלך צבאי מונומנטלי, שיביא הרס כלכלי עולמי, ובפרט בתעשיית הטק.
כל חוסר הסדר, השקט וההיגיון הזה משתקף במחיר הזהב. אך לא רק הגאו-פוליטיקה מזיזה את הזהב כדי 37% בתריסר החודשים האחרונים. הסדר הכלכלי העולמי כולו, הפקס אמריקנה, יושב כיום על יציבות שיטת הפיאט, הדולר והחוב, וזו משמיעה חריקות מדאיגות.
בחודש אוגוסט לבדו עמד הגירעון הממשלתי הפדרלי על 380 מיליארד דולר, כך על פי דוח של משרד האוצר האמריקאי, בערך כמו שהיה כל החוב הלאומי (389 מיליארד דולר) בסוף 1970, שעה שניקסון הפך את הדולר-זהב לדולר-קרדיט. בסוף ספטמבר הסתיימה שנת הכספים הפדרלית, והגירעון לשנה שחלפה, שעמד על 1.8 טריליון דולר, מעמיד את סך החוב הממשלתי על קרוב ל-36 טריליון דולר, זאת מתוך מעל 100 טריליון דולר של חוב כללי של כל הכלכלה האמריקאית.
הוצאות תחזוקת החוב הממשלתי, כולל הריבית, הסתכמו בשנת הכספים שחלפה בטריליון דולר כמעט. עלות זו עתידה, לפי הערכות משרד התקציבים של הקונגרס, לטפס חרף הורדות הריבית הצפויות לכ-1.7 טריליון דולר בתוך עשור, שעה שהגירעון עצמו צפוי לעלות לכ-3 טריליון דולר לשנה. עד תום העשור הנוכחי, קרי 2029, צפוי הגירעון המצטבר לתפוח בכ-10 טריליון דולר נוספים, ועד 2034 יתווספו לחוב הממשלתי 22 טריליון דולר לפחות. אין ספק, הגירעון נמצא בסחרור. אך כנושא במערכת הבחירות, איש מהמועמדים אינו מעז להתקרב ולהתייחס לבעיה, שלא לומר להציע לה פתרונות.
רכבת בדרך לתהום
העלאות הריבית מאז 2022 ציננו את המשק, ועימן נרגעה כמעט לחלוטין האינפלציה. בטווח הקצר אפוא יש לצפות להמשך הורדות הריבית, בשורה טובה לשווקים ולכלכלה. אך כאשר מדובר בטווח הארוך יותר, משטר הפיאט והחובות הפכו לרכבת בלתי נשלטת הדוהרת אל התהום, ולא בכדי. המשק האמריקאי כולו צומח בשנה בקצב שאינו מכסה אפילו מחצית מהריבית על חובותיו, והכנסות ממשלת ארה"ב ממסים אינן מכסות אפילו את עלות הוצאותיה הקבועות בחקיקה (קרי הסוציאליות: ביטוח לאומי ומדיקר) בתוספת עלות תחזוקת החוב (הריבית וכו').
כך למשל, בשנת התקציב הבאה יעמוד סך הכנסות הממשלה הפדרלית ממסים על כ-5 טריליון דולר, שעה שההוצאות לריבית, ביטוח לאומי, מדיקר וכד' יסתכמו בכ-5.1 טריליון דולר. בפשטות, לממשלה יש גירעון של 100 מיליארד דולר עוד לפני כל ההבטחות לקצץ במסים, ללא כל ירידה בהכנסות בגין האטה כלכלית אם תהיה ולפני שהוצא סנט על ביטחון, חינוך, סיוע חוץ, או אכיפת החוק.
המועמדים אינם מתייחסים לכך, ובשקט אך בעקביות אוזלים הכספים מקופת מדיקר והביטוח הלאומי. למי שטורח לעיין במספרים זה ברור. בעיית התקציב של ממשלת ארה"ב, וממילא הגירעון והחוב התופחים, לא יוכלו להיפתר ללא טיפול שורש כואב בהוצאות לביטוח לאומי ומדיקר.
אך אפילו דיון על טיפול כזה הוא התאבדות פוליטית. בשנת 2005 הציע הנשיא ג'ורג בוש לערוך רפורמה בביטוח הלאומי, והנושא הורד מסדר היום בחדות על ידי המחוקקים משתי המפלגות. מאז איש אינו מעז עוד לגעת או להתקרב לנושא. האמריקאים אומנם מודאגים ביחס לעתידן של תוכניות אלו. סקר שנערך על ידי גאלופ מצא כי 73% מהאמריקאים שמתחת לגיל 65 היו מודאגים או מודאגים מאוד ביחס לתוכנית המדיקר, ו-80% היו במצב דומה ביחס לביטוח הלאומי.
במקביל הם גם מודאגים מהחוב. בסקר שנערך בספטמבר השנה, 91% מהנשאלים רצו לשמוע מהמתמודדים לנשיאות כיצד הם חושבים להתמודד עם החוב התופח, שממנו הם מוטרדים מאוד (51%) או באופן ממשי (26%). מוטרדים מוטרדים, אך מעטים מוכנים לשקול סוג של פתרון כלשהו.
לכל בר בי רב ברור כי הגירעונות הממשלתיים יכולים להתכווץ רק בקומבינציה של שלוש דרכים: קיצוצים בתגבולים של הביטוח הלאומי ובכיסוי הביטוחי של מדיקר; העלאת מסים, ובפרט מסי העובד המיועדים לתוכניות אלו; או גידול דרמטי ומשמעותי ביותר בתפוקת המשק האמריקאי. אך רוב האמריקאים אינם מוכנים לכל שינוי בסטטוס קוו. על פי סקר שערך ארגון AP, כ-79% מהנשאלים התנגדו להפחתה בתקבולי הביטוח הלאומי, ו-67% התנגדו להעלאת התשלומים החודשיים שמשלמים המבוטחים.
מספרים דומים גם התנגדו לדחיית מועד תחילת התוכניות הנ"ל לגיל 70 במקום 65 או 67 כיום. אומנם 58% הסכימו להעלאת מסים על אלו המשתכרים מעל 400 אלף דולר, כפי שהציע הנשיא ביידן, כדי לממן את מדיקר, אך באופן לא מפתיע המספרים אינם מתחברים. ניתוח הנתונים ממס ההכנסה האמריקאי מראים כי אפילו אם יעלה המס על כל ההכנסות שמעל 500 אלף דולר לכ-80% (כולל מס הכנסה מדינתי), עדיין העלאת המסים לא תספיק אלא לכיסוי כ-40% מהגירעון, ופער של כ-1.3 טריליון גירעון לשנה ייוותר בעינו.
אין כלכלה בלי מהגרים
פתרון, אם בכלל, לבעיית הגירעון המובנה, מצוי בגידול ממשי בתפוקה. אך גידול שכזה, אם נניח בצד את התקוות הגדולות שבמהפכת ה-AI, כרוך באופן מובהק בהגדלת מספר העובדים הצעירים, ובמיוחד בתעשיות הרווחיות ביותר. דע עקא, כל גידול שכזה יהיה תלוי באופן מוחלט בגידול משמעותי בהגירה. כבר היום אין לאמריקה כלכלה ללא המהגרים, החוקיים ושאינם כאלו, והדברים יחריפו בעתיד שעה שהמגמות הדמוגרפיות הנוכחיות ילכו ויתעצמו. על פי הערכות המחלקה הפדרלית האוספת מידע בתחום, ללא כל הגירה תצטמצם אוכלוסיית ארה"ב, נוכח הירידה הנמשכת בילודה, בכל שנה מעתה עד סוף המאה, כך שעד שנת 2100 יירד מספר האמריקאים בשליש, ומן היתרה כ-35.6% מהאוכלוסייה יהיו קשישים.
כבר כיום, בענפים המבטיחים והרווחיים, המהגרים הם סלע קיומה של הכלכלה. מתוך כשני מיליון תארים אקדמיים שניתנו לתושבי ארה"ב בשנת הלימודים 2022, פחות מ-20% היו במקצועות המדעים STEM, וכאשר מדובר בתארים מתקדמים המספר יורד ל-10%. בהעדר מספיק בוגרים אמריקאים, תעשיית הטק כולה נשענת על מהגרים שזה מקרוב באו, ובעיקר מהודו ומסין.
בעמק הסיליקון למשל, מעל 70% מהמתכנתים אינם ילידי ארה"ב, ובאזורים אחרים, כמו סיאטל וניו יורק, המספר עומד על כ-50%. בכל תעשיית המדעים מהגרים מהווים יותר מרבע העובדים, מספר שהוכפל מאז שנת 2000, זאת לעומת גידול של 44.5% בעובדים ילידי ארה"ב. מהעובדים המהגרים בתעשיות אלו, היוו ההודים כ-30% ואחריהם ילידי סין, מקסיקו ווייטנאם. ל-86.5% מהעובדים המהגרים האלו היו תארים מתקדמים, לעומת רק 21.8% לילידי ארה"ב.
מהגרים הם לא רק חלק חשוב בתעשיות המדע, הטק והידע היום; לפי מחקר של אוניברסיטת הארוורד משנת 2023, מהגרים או ילדיהם של מהגרים מהווים כ-31% מאוכלוסיית הסטודנטים בארה"ב, גידול של 58% מאז שנת 2000 ועד 2018.
אך מהגרים אינם רק מפתח לענפי המדע והטק; הם גם יסוד קריטי לכלכלה בכלל. תעשיות החקלאות, עיבוד המזון, הבנייה והשיפוצים תלויים באופן מלא במהגרים חוקיים ובעיקר באלה שאינם כאלו. במילים פשוטות, ללא מהגרים כלכלת ארה"ב תתכווץ דרמטית, ועימה יתכווצו דרמטית המקורות לכיסוי ההוצאות הסוציאליות למבוגרים.
אבל על חלק גדול מאמריקה משתלט סנטימנט אנטי-מהגרי חזק, ולמרבה האירוניה, זה קורה בעיקר בקבוצות הזקוקות ביותר לסיוע מהגרים אלו לתחזוקתם העתידית. מה תהיה השפעת סנטימנט כזה על נכונות מהגרים איכותיים להגיע לאמריקה בעתיד, קשה להעריך, אבל אין ספק שמדינה עם כלכלה מתכווצת, ואוכלוסייה מזדקנת שאינה מאירה פנים למהגרים, תתקשה מאוד לעמוד בהתחייבויותיה הסוציאליות לקשישיה ולעצור את מפולת החוב.
לשם כך נוצר הביטקוין
עידן הפיאט תלוי על בלימה, ללא נס טכנולוגי שיביא לגידול משמעותי בתפוקה, וללא גידול במספר העובדים הפרודוקטיביים, סופה של כלכלת החוב הזו לקרוס על עצמה. אך המערכת הפוליטית, בעקבות האלקטורט, עוסקת ברעיונות הבל כמו מכסי מגן, אשר רק יגדילו את הבעיות המבניות.
את כל זה מספר ומשקף מחיר הזהב, אבל בדיוק לשם כך נוצר הביטקוין. או במילותיו של מסמך שפרסמה בחודש שעבר חברת בלקרוק, מנהלת הכספים הגדולה בעולם, המנהלת נכסים בהיקף של כ-10 טריליון דולר: "שעה שהביטקוין הדגים תנודות חדות בדומה ל נכסים בסיכון גבוה, לטווח הארוך התכונות והמניעים הבסיסיים שמאחוריו שונים בהרבה, ובמקרים רבים הפוכים, מאלה של רוב נכסי ההשקעה הקלאסיים. שעה שקהילת המשקיעים העולמית מתמודדת עם עלייה במתחים הגאו-פוליטיים, עם דאגה מעליית החוב והגירעונות בארה"ב ועם הגידול בחוסר היציבות הפוליטי המתפשט בעולם, הביטקוין נראה יותר ויותר כנכס ייחודי המהווה גידור כנגד חלק מהסיכונים הפיננסיים, המוניטריים והגאו-פוליטיים הללו, העשויים להשפיע על חלקים אחרים בפורטפוליו של המשקיעים".
אזהרה כזו אנו משמיעים כאן בגלובס מאז שנת 2017; בשנה האחרונה ההכרה הזו הולכת ומתפשטת גם אל השחקנים הגדולים ביותר בתעשייה הפיננסית באמריקה, והיא ניכרת היטב במחירם של נכסים אלו.