הישראלי שמשיק שבב חדש ומכריז: "הוא עדיף על זה של אנבידיה"

השקת השבב המתקדם של אנבידיה, "בלאקוול", בחודש מרץ האחרון, היתה לאחת ההכרזות האסטרטגיות של ענקית השבבים, שביקשה לשדרג את עיבוד הבינה המלאכותית ולחזק את מעמדה בשוק. מי שצפה מהצד והרגיש מעודד מההכרזה היה דווקא הישראלי אלעד רז, מנכ"ל חברת נקסט סיליקון (NextSilicon), שמתחרה באנבידיה בשוק השבבים.

● פרשנות | ענקיות הטכנולוגיה כבר הוציאו מיליארדי דולרים על מוצר אחד. עכשיו הן בבעיה 
● ראיון | המשקיע שהחזיר לישראל את הקרן המובילה בעולם 

"הצגת הבלאקוול היתה הדבר הכי טוב שקרה לנו", הוא מודה. "לקוחות שמחזיקים במחשבי־על לא נזקקים להריץ יישומי AI ולכן אין להם מה לעשות עם שבבים כה יקרים. הם סברו שקניית בלאקוול תהיה אסון עבורם. הוא צורך פי שניים יותר חשמל מהשבב הנוכחי, עולה כפול ומספק רמת ביצועים דומה. זה היה רגע התפכחות עבור הלקוחות שלנו, שהבינו שכדי לבנות מחשב־על חדש הם חייבים להוציא פי ארבעה ממה שהוציאו עד כה".

אל תקראו לו מעבד

בשבע שנות פעילותה עמלה החברה בניהולו של רז על השקת שבב שלטענתה יכה את שוק הבינה המלאכותית. היא גייסה עד כה 300 מיליון דולר, לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר, מקרנות הון סיכון כמו תי'רד פוינט של המיליארדר דן לואב, סטנדרט, פלייגראונד, אמיתי ונצ'רס ואלף. עד כה השיקה שבב ניסיוני, "מאבריק־1", שמכרה לאוניברסיטאות, מכוני מחקר ולמשרדי ממשלה בארה"ב בעשרות מיליוני דולרים כדי לבדוק את היתכנות הקונספט.

כעת היא משיקה שבב עתיר ביצועים למכירה בשוק החופשי בשם "מאבריק־2" (Maverick 2), הטוען לכתר השבב בעל יחס הביצועים הגבוה ביותר לצריכת חשמל. עם זאת, רז נזהר שלא לכנות את השבב, שמפותח בישראל ומיוצר במפעלי TSMC בטייוואן, "מעבד", ומעדיף לקרוא לו "מאיץ חישוב תבוני". "זה דבר אחר לחלוטין. השבב מאיץ יישומים במהירות גבוהה פי ארבעה ממעבדים גרפיים ופי 20 ממעבדי ליבה, והבסיס לכך הוא שילוב של חומרה ותוכנה", הוא מסביר.

מלחמת חרבות ברזל פרצה בסמוך לשחרור ה"טייפ אאוט", השלב שבו השבב נשלח לייצור, ולכן החברה נאלצה לדחות אותו בחודשיים. "ב־8 באוקטובר התחלנו להדפיס את הכיתוב 'עם ישראל חי' על כל שבב מאבריק־2, שיגיע לכל אחד מלקוחותינו ויחיה שם לנצח", מספר רז.

עד שהקים את נקסט סיליקון ב־2017, רז שימש כדירקטור תוכנה במלאנוקס - אליה הצטרף לאחר שמכר לה חברת תוכנה בשם אינטגריטי בתמורה ל־10 מיליון דולר. במהלך עבודתו תהה מדוע השבבים מפותחים עשרות שנים באותו מבנה חומרתי, שכן שילוב תוכנה על גבי החומרה עשוי לשפר את ביצועיה. לדבריו, "כל מה שקיים כיום בשוק - ממעבדים גרפיים, דרך מעבדי ליבה או מאיצים ל־AI או למידת מכונה - הם מעבדים שמקבלים פקודות. אצלנו יש אלגוריתם שעל פי עקרון הפארטו, 20/80, קובע מה חשוב ברגע זה להפעלת תוכנה, מבצע חישוב ומשנה את החיווטים בחומרה".

למעשה, מסביר רז, האלגוריתם מעצב מיידית שבב ייעודי זמני בחומרה לצורך הפעלת התוכנה הספציפית. "כך, ניצולת החשמל יעילה יותר כי משתמשים רק בחלק קטן מהשבב. במעבד רגיל אחוז קטן מבצע פעולות מתמטיות וכל השאר עוסקים בהעברת נתונים, אצלנו זה יותר חצי־חצי".

עד כמה זה ייחודי לעומת מה שקיים כיום? אין לכם מתחרים?
"אנחנו היחידים עם שבב שאינו מעבד. כל חברה אחרת שתרצה להתחרות בנו תצטרך לפחות ארבע שנות עבודה, לכתוב את כל החומרה והתוכנה מההתחלה".

איך לנצח את אנבידיה

אתה מצפה שחברות ענק יחליפו מעבדים של אנבידיה הגדולה באלה של סטארט־אפ ישראלי מגבעתיים?
"אני לא רואה איך מחר בבוקר כולם עומדים בתור ונעשה 26 מיליארד דולר ברבעון כמו אנבידיה. עלות הפיתוח של בלאקוול היא 10 מיליארד דולר, איך אנחנו, שהוצאנו אחוז מזה, כ־100 מיליון דולר, נתחרה בה? היתרון שלנו הוא הארכיטקטורה השונה שפיתחנו. אי אפשר לנצח את אנבידיה עם עוד משהו מאותו הדבר. אנחנו מאמינים שהשבב שלנו יעיל יותר ויכול לנצח בתחומי ה־AI ומסדי הנתונים, אבל בחרנו להתחיל במקום שבו יש לנו יתרון - מחשבי־על. שם אנחנו מאפשרים לארגוני ענק לענות על שאלות שהטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת להם לענות עליהן. אחרי שנוכיח את עצמינו בעולם הזה נעבור לשוק ה־AI".

נקסט סיליקון עובדת כיום עם מכוני מחקר ממשלתיים ואוניברסיטאות בבניית מחשבים מקומיים שיוכלו לבצע פעולות מורכבות - כמו חישוב פעולות של מולקולות בתהליך פיתוח תרופה, סימולציות של מנועים ויצירת אנרגיה באמצעות תהליך התכה במעבדה. החברה עובדת עם משרד ההגנה האמריקאי וכן עם מעבדת "סנדיה" השייכת לתכנית הגרעינית במשרד האנרגיה האמריקאי - לה תספק בשנה הבאה מחשב־על בשם "ספקטרה", שיתבסס על מאבריק־2.

בחרתם בשוק נישתי, לא מה שיביא לכם תפוצה עולמית.
"זה השוק שישנה את עולם המחשוב והמעגלים החשמליים. השוק מגלגל 50 מיליארד דולר מדי שנה, מהם 20 מיליארד דולר במכירות שבבים. אם זו נישה - היא לא קטנה בכלל".

בחברה מתכננים כבר ב־2026 להיכנס לשוק שרתי הבינה המלאכותית ואפליקציות נוספות, הן באימון מודלים והן בהפעלתם. "עד 2026 נשיק שבב שיהיה פי שלושה טוב יותר מזה של אנבידיה. יתרה מכך, אף אחד לא יודע כיצד ייראו מודלי השפה בעתיד, אבל בשבב כמו שלנו, שיודע להתאים את עצמו לכל סוג של טכנולוגיה, ניתן להכיל גם מודלים שעוד לא הומצאו".

אנבידיה שולטת על כל שרשרת הערך של שוק ה־AI, ממעבדים ועד יצרניות כמו דל וסופר מיקרו, להן היא מכתיבה כיצד לבנות את השרתים. אלה כוח ועוצמה שאין לכם.

"אני מסכים שאין לנו כוח דומה לשל אנבידיה, שזה לתפור מחשבי־על בהזמנה עבור ארגונים גדולים. יש לה מעבדים, שרתים ורכיבי תקשורת שהיא רכשה ממלאנוקס במיליארדי דולרים, והיא יכולה להגיע לתת ללקוח את כל מה שהוא צריך. אנחנו עדיין לא מסוגלים להשקיע מיליארדים בבניית זרוע ורטיקלית כזו, ולכן פונים מראש ללקוחות יותר מתוחכמים. זה החיסרון שלנו מול אנבידיה".

הכשרות AI צבאיות

ישנם האומרים שישראל איבדה את ההובלה בתחום הבינה המלאכותית, או שהיא מעולם לא הובילה בו, כפי שהיא מובילה בתחום הסייבר או התוכנה. רז אומר כי "האקוסיסטם הישראלי מוכוון לסייבר, כשהשורש לכך הוא צרכים ביטחוניים. בתיכון יש קורס סייבר, אין קורס של רשתות נוירונים. לדעתי זה מקצוע חובה, ובטח בצבא".

לדבריו, "הצבא חייב להתחיל להשקיע בהכשרה של יותר חיילים בתחומי AI, רשתות נוירונים ותשתיות מחשוב. מלחמות העתיד מכתיבות זאת. מה נעשה עם כל המידע המודיעיני שנאגור? חייבות להיות מערכות שמייצרות הקשרים, עושות חיבורים ומבינות לאן האויב הולך. הלקח של 7 באוקטובר מכתיב זאת".

תקציב המדינה לכל תכניות ה־AI עומד על 500 מיליון דולר למשך שלוש שנים, סכום זעום ביחס להשקעות בארה"ב, סין או בריטניה.
"אם נסתכל סביבנו, לכל המדינות המתקדמות יש מחשבי־על לאומיים. לישראל אין, אנחנו נעזרים במחשבים של מדינות אחרות. המדינה חייבת להבין שתשתית מחשוב היא נכס אסטרטגי. ברגע שיקום כאן מחשב־על בקנה מידה לאומי, ייצאו מכאן טכנולוגיות שלא הכרנו".

כבר לא קמות בישראל חברות שבבים כמו בעבר.
"זו בעיה בינלאומית. עלות פיתוח שבב מתחילה באזור של 120-150 מיליון דולר, וכדי לגייס סכום כזה עם הקמת החברה אתה צריך סיפור באמת מיוחד, שמתאר איך תייצר הכנסות ומסביר איך תתחרה בענקיות כמו אנבידיה. זה לא קל, אבל בשנים 2020-2021 קמו חברות כאלה, וב־2023 ברז ההשקעות בתחום פסק".