רגע האמת של ארה"ב: הסקרים, המדינות המתנדנדות ומה באמת מעניין את הבוחר האמריקאי?

רגע לפני הבחירות, סקר מראה כי 2% בלבד מהאמריקאים מעניקים חשיבות כלשהי לענייני חוץ, אבל גם טראמפ וגם האריס מתעניינים במה שחושבים המצביעים הערבים במישיגן • שניהם מחזרים אחריהם: טראמפ בלי להזכיר את ישראל, האריס עם • מישיגן היא כנראה אחת משלוש המדינות הגורליות. שימו לב ל"מחוזות הבומרנג"

דונלד טראמפ וקמלה האריס / צילומים: AP-Charles Rex Arbogast, Evan Vucci; עיבוד: טלי בוגדנובסקי
דונלד טראמפ וקמלה האריס / צילומים: AP-Charles Rex Arbogast, Evan Vucci; עיבוד: טלי בוגדנובסקי

48 השעות האחרונות של מערכת הבחירות עומדות בסימן התכווצות בלתי פוסקת של מספר המצביעים היכולים לשנות את דעתם. נכון ליום א' בערב, כמעט 76 מיליון בני אדם כבר הצביעו, בדואר או בקלפיות מוקדמות. זה בערך חצי המספר הכולל של מצביעי 2020. סקר דעת קהל אחד (של אמרסון קולג') מראה, כי רק 3% מן המצביעים עדיין לא החליטו. 83% החליטו עוד לפני חודש.

פרשנות | האם נחשול של תמיכת נשים יחלץ את קמלה האריס מן השרטון?
הבחירות לנשיאות ארה"ב: כך תתעדכנו בזמן אמת

אכן, תהליך הבחירות בארה"ב מצטיין במספר ניכר של מוזרויות, המתחילות באורכו הבלתי נסבל (פורמלית הוא אורך תשעה חודשים, מן הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות; למעשה הוא אורך שנים), נמשכות בעלותו המדהימה (הוצאות הפרסום לבדן עברו את הרמה של עשרה מיליארד דולר); מתייחד במספר בלתי נסבל של סקרי דעת קהל, הן במישור הארצי והן במישור המדינתי; ולבסוף מבחירות לבחירות גדל שיעור המצביעים שקצרה רוחם והם אינם מחכים ליום הפורמלי כדי להצביע.

לא רק המצביעים והעיתונאים עייפו, אלא גם המועמדים. דונלד טראמפ נשמע אומר במהלך סוף השבוע שנמאסו עליו נאומיו שלו, ושהיה מעדיף לבלות איזה שלוש שעות בשינה. הוא נראה ונשמע תשוש וצרוד. הוא, בניגוד לקמלה האריס, נמצא בדרכים זה שנתיים ויותר. הוא ערך את עצרת הבחירות הראשונה שלו עוד בתחילת 2021, זמן קצר לאחר שעזב את הבית הלבן.

האריס הצטרפה אל המערכה רק בסוף יולי. היא צעירה ממנו כמעט ב־20 שנה, וממילא רעננה הרבה יותר. היא מאלתרת הרבה פחות. את רוב נאומיה היא נושאת מן הטלפרומפטר. הוא שונא את הטלפרומפטר. הופעותיו שקולות כנגד קומדיית סטנד־אפ. הוא מרתק את שומעיו, משעשע אותם, מקניט אותם, מדגדג אותם. אבל מתרבים הסימנים שגם אוהדיו הנלהבים מתחילים להתעייף: האולמות קצת פחות מלאים, אחדים יוצאים לפני הסוף, התשואות קצת פחות מחרישות אוזניים.

"מאות עורכי דין" מחכים

טראמפ לא היה מאושר ביומיים־שלושה האחרונים. הסקרים מראים, כי הרוח שנשבה בגבו עד אמצע השבוע שעבר קצת נחלשה. ההפרשים בכל הזירות הצטמצמו לרעתו, או נמחקו. החזאים הורידו ביומיים האחרונים את הסתברות ניצחונו מסביבות 65% לסביבות 55%. הוא צנח באותו שיעור גם בשוקי ההימורים.

עיצבן אותו במיוחד הסקר המפתיע במדינת אייווה, שהראה ביום א' כי האריס חלפה על פניו. אייווה היא מדינה ימנית מושבעת, שתמכה בו בהפרשים ניכרים בשתי הבחירות הקודמות. הוא נשמע קורא להוציא חלק של הסקרים אל מחוץ לחוק.

הוא גם נשמע מדבר על האפשרות שהבחירות יזויפו נגדו, במיוחד במדינת פנסילבניה. הוא הודיע ש"מאות עורכי דין" מחכים בכל הקלפיות, כדי להבטיח את תקינות ההצבעה, וכנראה כדי לערער על התוצאות, אם הוא יפסיד.

ביום א' טראמפ נשמע אומר, כי הוא מתחרט שעזב את הבית הלבן לאחר תבוסתו ב־2020. "לא היה עליי לעזוב, באמת. הצלחנו כל כך". עיתונאים שסיקרו את ימיו האחרונים בנשיאות מזכירים, כי הוא אמר אז לעוזריו, "אנחנו לא נעזוב לעולם. איך אני יכול לעזוב לאחר שניצחתי בבחירות?"

קשה לדעת איך הדברים האלה משפיעים על הבוחרים, אם בכלל. אוהדיו המושבעים של טראמפ מסכימים איתו, שהבחירות הקודמות זויפו. אבל רפובליקאים בכירים יעצו לו זה כבר להניח לחשבונות העבר, ולהתמקד בביקורת עניינית על כשלונותיו של ג'ו ביידן, בייחוד בענייני כלכלה והגירה. תלונותיו החוזרות על 2020 רק מסיחות את הדעת, אמרו לו יועציו. זמן מה נראה שהוא נענה להם, אבל תלונותיו חוזרות ומבצבצות.

כל זה מקל על קמלה האריס להעמיד את תכונותיו האישיות של טראמפ במרכז תעמולת הבחירות שלה. הרפובליקאים גומלים לה. הם מזכירים לבוחרים את הרקורד "השמאלי הקיצוני" שלה כתובעת מחוזית ותובעת כללית בקליפורניה (לא נכון). הם פוקדים עליה את כשלונות ביידן בכלכלה, ובעיקר את כשלונו באכיפת מדיניות ההגירה לאורך הגבול עם מקסיקו.

"טראמפ למען השלום"

סקר דעת הקהל של אמרסון קולג', המצוטט למעלה, ביקש ממשתתפיו לדרג את הנושאים המעניינים אותם. 40% השיבו כלכלה, 17% - הגירה, 16% - האיומים לדמוקרטיה, 7% - הזכות להפלות, ו־5% - מערכת הבריאות. רק 2% - שני אחוזים! - העניקו חשיבות כלשהי לענייני חוץ.

זה נתון מדהים, בהתחשב במרכזיותם המאיימת של ענייני חוץ במעגל החדשות היומי. היתכן שהבוחר האמריקאי מנותק במידה כזאת מן המציאות? אין לנו תשובה. סקרים אחרים הראו דרגות גבוהות יותר של עניין. אבל הסקר של אמרסון, ערב סיום ההצבעה, צריך להזכיר לנו את פוטנציאל האדישות והבורות באמריקה כלפי נושאים בין־לאומיים. זה גם הסבר, לפחות חלקי, לשוליותם של ענייני חוץ במערכת הבחירות.

יש כנראה רק מדינה אחת, שבה המועמדים מדברים מיוזמתם על העולם החיצון - מישיגן, במערב התיכון, שבה נמצא המספר הגדול ביותר של ערבים אמריקאים: מספר קטן יחסית לגדול האוכלוסייה, אבל גדול מהפרשי הניצחון הממוצעים במישיגן.

'הקול הערבי' עשוי לחרוץ את גורל האלקטורים של מישיגן. היא שולחת נציגים (מתוך 538) לחבר האלקטורים, שבידיו מסורה הבחירה הנומינלית של הנשיא. המועמד המנצח זקוק לפחות ל־270 אלקטורים. 15 המישיגנים עשויים בהחלט להטות את הכף.

טראמפ פרסם ציוץ ארוך בסוף השבוע שעבר, המופנה בבירור אל בוחרים ממוצא לבנוני. הוא מזכיר שבימי נשיאותו "היה לנו שלום במזרח התיכון, ויחזור ויהיה לנו שלום בקרוב! אני אתקן את הבעיות שיצרו קמלה האריס וג'ו ביידן, ואפסיק את הסבל ואת החורבן בלבנון". הוא מודיע, שהוא "מייחל לשיתוף פעולה עם הקהילה הלבנונית בארה"ב כדי להבטיח את בטחונו של העם הלבנוני הגדול". והוא חותם, "הצביעו בעד טראמפ למען השלום!".

ישראל, זכותה להגנה עצמית ובטחונה אינם מוזכרים בציוץ של טראמפ אף ברמז. גם חיזבאללה אינו מוזכר. אבל מעריציו הישראלים המרובים של טראמפ אינם צריכים להיות מופתעים. טראמפ מתעניין באינטרסים של טראמפ, והאינטרסים האלה מסתכמים כרגע בפיתוי ערבים אמריקאים להצביע לטובתו, או לפחות להימנע מלהצביע בעד יריבתו.

אם לא האריס, אז סטיין

יש סימנים שערבים רבים אמנם מתפתים. סקר של 'המועצה ליחסים אמריקאיים־איסלאמיים' (CAIR), שדולה מוסלמית ותיקה, מראה כי המוסלמים בארה"ב חצויים כמעט שווה בשווה בין האריס לג'יל סטיין, מועמדת שולית לחלוטין המייצגת את מפלגת הירוקים. היא מקבלת בסקר 42% מקולות המוסלמים, והאריס - 41%. טראמפ מקבל 10%.

ב־2016, נוכחותה של סטיין גרעה די קולות מהילרי קלינטון כדי לאפשר את נצחון טראמפ במאבקים צמודים במיוחד. למשל במישיגן סטיין קיבלה 51 אלף קולות, הרבה יותר מהפרש נצחונו של טראמפ, שעמד על 11 אלף. סביר שבלעדיה הוא היה מפסיד את מישיגן. אין זה פלא שעורכי דין בשירות המפלגה הרפובליקאית עזרו להבטיח ששמה של סטיין יופיע השנה על גליונות ההצבעה במישיגן ובמדינות נוספות. כמעט כל קול לסטיין הוא קול הנגרע מהאריס, לפחות פוטנציאלית.

בשנים כתיקונן הדמוקרטים היו מתעלמים מסטיין. השנה הם מנהלים מסע ספציפי נגדה. הם מתארים אותה כבעלת ברית של טראמפ ושל ולדימיר פוטין. אף אמנם יש לה קשרים רבי־שנים עם הממסד הרוסי, והיא הוזמנה בשעתה לארוחת ערב בקרמלין.

גם האריס מנסה להגיע אל לבם של מצביעים ערביים. ביום א' בערב, המלחמה בעזה ובלבנון היתה הנושא הראשון שעליו דיברה בעצרת רבת משתתפים באיסט־לאנסינג שבמישיגן. היא דיברה שם על סבלם של הפלסטינים ועל זכויותיהם, אבל בניגוד לטראמפ היא גם הזכירה את החטופים ואת ביטחונה של ישראל. 

לעיתונאים היא אמרה, כי היא יודעת שהציבור הערבי אינו "מונוליטי", והביעה הבנה לרגשותיהם של הערבים בעניין המלחמה. "שיעור המוות של פלסטינים חפים מפשע הוא בלתי נתפס", היא אמרה. "עלינו לסיים את המלחמה, ועלינו לחלץ את החטופים".

קשה להניח שהנוסחה הזו, שעליה היא חוזרת זה חודשים, תרשים את המצביעים הערבים. הם נוחים יותר להתרשם ממה שאמר להם טראמפ, כאשר ביקר בדטרויט בחודש שעבר: הערבים לא יצביעו בעד האריס, מפני ש"אין לה מושג מה היא עושה". טראמפ עצמו עומד להגיע למישיגן בערב יום ב'. נראה אם הוא יזכיר את המלחמה.

לאן מתנדנד עמק ליהאיי

מישיגן היא אחת משבע, שלהן מוצמדת התווית 'מדינות שדה המערכה', מפני שבהן הסקרים מראים תיקו סטטיסטי או הפרש קטן ומשתנה בין המועמדים. שלוש מן השבע נמצאות במערב התיכון, שתיים בדרום מערב ושתיים בדרום מזרח ארה"ב. הניסיון והשכל הישר מכווצים את מוקד המערכה לשלוש המערב־תיכוניות: מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה.

מומחים וחזאים פוליטיים מאמינים, שהבחירות יוכרעו בפנסילבניה, והבחירות בפנסילבניה יוכרעו באיזור אחד במזרח המדינה ששמו עמק ליהאיי (Lehigh). מתגוררים בו בערך 210 אלף בני אדם. העמק שייך לקטגוריה, הידועה בעגה הפוליטית כ'מחוזות הבומרנג', שבהן המטוטלת נעה שמאלה וימינה ב־20 השנה האחרונות.

לליהאיי יש רקע כלכלי מסובך: היא היתה אחד המרכזים העיקריים של תעשיית הפלדה בארה"ב. הפלדה ירדה מגדולתה עוד בסוף המאה שעברה, ועברה אל ארצות עם כוח עבודה זול יותר. פועלי הפלדה, שנהנו לפנים מתנאי התעסוקה הטובים ביותר בתעשייה האמריקאית, איבדו את פרנסתם, את כבודם ואת הרגליהם הפוליטיים. פעם, פועלי תעשייה היו תומכים כמעט אוטומטיים של המפלגה הדמוקרטית.

טראמפ היה הרפובליקן הראשון שהפיק תועלת פוליטית משקיעת ערי התעשייה. הצווארון הכחול, המעמד הבינוני הנמוך והלבנים חסרי התואר האקדמי נהרו אליו בהמוניהם. פנסילבניה, שהצביעה בעד מועמדים דמוקרטיים במשך רבע מאה נשמטה מן הטור הדמוקרטי ב־2016.

טראמפ מבטיח להחזיר את הפלדה אל העמק. גם אם היא תחזור, מקומות העבודה של הדור הקודם לא יחזרו איתה. אבל עצם הנפנוף בהבטחת חזרתה הוא בעל משמעות פוליטית ורגשית.

עמק ליהאיי עבר שינויים דמוגרפיים ניכרים בדור האחרון. לפני 30 שנה, 12% מתושבי אלנטאון, בירת המחוז, היו יוצאי אמריקה הלטינית. עכשיו חלקם באוכלוסייה עומד על 55%. ההיספאנים מצביעים באופן מסורתי לטובת הדמוקרטים. אבל בשנים האחרונות נרשמות אצלם תנודות ניכרות ימינה. אפשר שסיכויי טראמפ תלויים במידת הצלחתו לנגוס בעוגה הלטינית.

במוצאי יום הבחירות, הסטטיסטיקאים של ערוצי הטלויזיה ייקחו אותנו למסע ב'מחוזות הבומרנג' בכל רחבי ארה"ב. אפשר ששם יתברר לנו גורל הנשיאות, עוד לפני שנדע את התוצאות המלאות. זה הזמן לאגור הרבה פופקורן.