המדענית בת ה-36 שפיתחה תרופה לסרטן שכבר נמכרת במיליארד דולר

כמו ביוכימאים רבים, גם לד"ר מרטינה בנסובה תלויה טבלה מחזורית על הקיר. "אבל לא תאמיני כמה קשה היה להשיג אותה בשחור", היא אומרת. ולמה דווקא בשחור? "אני מטאליסטית. תמיד מעדיפה שחור. הקדשתי את עבודת הדוקטורט שלי לאוזי אוסבורן. האלבום שלו Ozzmosis היה המקום הבטוח אליו פניתי הן כדי להתרכז במחקר והן כדי להירגע ממנו. רק בזכותו סיימתי את הדוקטורט".

● החברה סומנה כבעלת פוטנציאל להגיע לשווי של טריליון דולר, ואז הגיעו הדוחות 
● המניה צללה, התחזיות פוספסו: מה עובר על החברה שרק לפני שנתיים הצילה את העולם?
● ראיון | מנתח פלסטי, ראפר ויהודי דתי: הכירו את ד"ר מיאמי

בימים אלה מתכננת בנסובה הופעת מטאל להעלאת מודעות לטיפול לסרטן הערמונית Pluvicto. לבנסובה היה תפקיד מהותי בפיתוח התרופה הזו, שמוסחרה לחברת נוברטיס ואושרה לשיווק במהלך 2023. ההכנסות ממנה הגיעו כבר ליותר ממיליארד דולר בתשעה החודשים הראשונים של 2024.

בנסובה, בת 36, היא צ'כית שעובדת היום במכון הגרמני לחקר הסרטן DKFZ. היא מקדישה חלק גדול מחייה כדי לנטרל את הפחד של אנשים מקרינה ולהכיר להם גם את הצדדים החיוביים שלה, בעודה חולמת לבקר בצ'רנוביל ("דוגמה לכך שקרינה היא משרת טוב שיכולה ליפול לידיים של אדון רע"). בראיון לגלובס היא מספרת על הליך פיתוח התרופה החדשנית, על חיבתה לרדיואקטיביות ומסבירה למה היא כל כך אוהבת להיות מתחת לאדמה.

"טיל מונחה" לתא הסרטני

התרופה Pluvicto שייכת לקטגוריית הרדיו־ליגנדים, מוצרים המשלבים בין רכיבים שיודעים להיקשר באופן ספציפי לקולטן על גבי תא סרטני (ליגנד), ולהביא אליו חומר רדיואקטיבי. התא קולט לתוכו מעין "טיל מונחה", כך שהוא נאגר בתוך הגידול ומשחרר את הקרינה הקטלנית בתוך הגידול, עם מינימום פגיעה ברקמה הבריאה.

מוצרים נוספים על בסיס אותו המנגנון נמצאים בניסויים קליניים וההתלהבות לגבי התחום כולו רבה מאוד. נוברטיס, חלוצת השוק, ביצעה לאחרונה השקעה של מיליוני דולרים בבניית מתקן יצור כדי לשלוט באופן מלא במוצר, וגם קנתה במיליארד דולר את חברת Mariana Oncology העוסקת בתחום. חברת אלי לילי שילמה 1.4 מיליארד דולר עבור חברה בתחום בסוף 2023. סאנופי ביצעה לפני כחודש עסקת רישוי סביב מוצר בתחום בשלב מוקדם יותר, תמורת מקדמה של 100 מיליון אירו, ועוד עשרות חברות מפתחות היום מוצרים מקטגוריה זו.

אפשר להבין את ההתלהבות: בניסוי גדול ב־Pluvicto, הוא הוריד ב־38% את התמותה של החולים בסרטן ערמונית גרורתי והפחית את התקדמות המחלה ב־60% בתקופת הניסוי. כל המשתתפים בניסוי היו חולים שכבר ניסו טיפולים אחרים, ומחלתם התפתחה בכל זאת.

 אוזי אוסבורן. עזר לה להתרכז בדוקטורט / צילום: ap, Ashley Landis

בנסובה מספרת כי: "כשהגעתי למעבדה, כבר זוהה הקולטן שעליו עובדת התרופה. אני הייתי אחראית לפתח את הנוגדן שיקשר אליו, ושל ה'קופסה' שמקור הקרינה נמצא בתוכה, וצריכה להיפתח רק כאשר התא הסרטני אוסף את הנוגדן והקופסה יחד לתוכו".

היא ניסתה כמה אפשרויות. "מספר 17 ברשימה שלי היה הטוב ביותר. הוא התחבר היטב לגידול, אך באופן מאוד ספציפי, כלומר לא מתחבר לרקמות בריאות. מצחיק לחשוב שמה שהאיץ את הניסויים שלנו זו העובדה שהיינו מחוברים לאתר הניסויים הקליניים במנהרה מתחת לאדמה. כל העברה של חומר רדיואקטיבי מעל האדמה כרוכה בהרבה מאוד בירוקרטיה, אבל אנחנו פשוט שמנו את החומר בקרון עופרת ושילחנו אותו".

ההדמיות של פעילות המוצר הראו כי הוא מתחבר לגרורות הסרטניות בצורה ברורה ומסתלק מהר מהכליות. "המטופל הראשון, שכבר עבר טיפול הורמונלי וכימי ובכל זאת הגידול שלו חזר, נכנס אחרי השימוש במוצר שלנו לרמיסיה מלאה". ב־2023 אושר המוצר עבור חולים שניסו תרופות אחרות והמחלה שלהם התקדמה בכל זאת. "המטרה היא שהטיפול הזה יהפוך עם הזמן לקו ראשון לטיפול בסרטן ערמונית גרורתי, אצל מטופלים שהוא מתאים להם".

עוד יתרון של המוצר הוא שאפשר להשתמש באותה טכנולוגיה גם לאבחון. כאשר הליגנד נקשר לתאים הסרטניים, אפשר לבצע הדמיה ולראות אותו ממש קשור לגרורות. כך ניתן למפות את הגרורות, לראות אם המצב משתפר מטיפול לטיפול וגם לשפר את המינון.

 תמונת ילדות של בנסובה (מימין) עם משפחתה. נהגו לבקר במכרות / צילום: תמונה פרטית

קשה לשנע ולטפל במוצר רדיואקטיבי?
"את המוצרים מייצרים במעין כורים גרעיניים קטנים ואז קושרים אותם לליגנד במפעל מיוחד. יש לשנע אותם בקופסת עופרת לבית החולים שבו נמצא המטופל בזמן, לפני שהם מתפרקים. במוצר הסופי יש להשתמש בדיוק ביום ושעה מסוימים כדי לקבל את המינון הנכון. היתרון של המוצר הזה הוא שזמן מחצית החיים שלו הוא 6.5 ימים, וזה לא מעט. אפשר להגיע בזמן הזה לכל מקום בעולם, והתשתית של שינוע המוצרים הללו כל הזמן משתפרת".

אתם מפתחים כעת מוצרים נוספים בקטגוריה זו?
"אנחנו מפתחים את המוצר עבור סרטן שד מתקדם שאינו מגיב לתרופות הקיימות. אם יש לנו מוצר לגברים, אז צריך לאזן עם מוצר לנשים, לא? אם כי לגברים יש מעט רקמת שד ולפעמים הם חולים בסרטן השד, ולנשים יש בלוטה מקבילה לפרוסטטה, בלוטת סקין, ולפעמים מתפתח בה סרטן דומה לסרטן הערמונית. אז ההפרדות הללו הן לא תמיד כל כך חד משמעיות".

בנסובה מוסיפה כי הם בוחנים את המוצר גם לתחום סרטן בלוטת הרוק, כי הקולטנים על תאי הסרטן הזה די דומים. "זהו סרטן נדיר מאוד, שבדך כלל פוגע בנשים צעירות ונערות, אבל קטל גם שני גברים מוכרים, אדם יאוך מלהקת הביסטי בויז, והכדורגלן טיטו וילאנובה, מאמן קבוצת ברצלונה. שניהם נפטרו בגילי ה־40. ברור שאם יש לנו את המוצר, חובתנו לבדוק את היעילות שלו גם במחלה זו, למרות נדירותה. מחוץ לקבוצת המחקר שלנו, רדיו־ליגנדים מהווים תקווה גדולה לתחום סרטן הלבלב, סרטן נפוץ וקטלני שאין לו היום טיפולים טובים מספיק".

היכולת לקשור תרופה לקולטן מסוים יכולה להיות מעניינת גם בתחומי המחלות הזיהומיות והדלקתיות, אומרת בנסובה, "אבל סרטן הוא בהחלט השוק הגדול והחשוב שלנו כרגע".

את מכירה את חברת אלפא טאו הישראלית? גם היא מפתחת רדיותרפיה ממוקדת, אם כי במקרה שלה אין נוגדן, אלא מזריקים מקורות של קרינת אלפא חזקה אך ממוקדת ישירות לתוך הגידול.

"אני מכירה אותם היטב ואפילו בחנו שיתוף פעולה ושילוב בין המוצרים שלנו. אני חושבת שהמוצר שלהם מעניין. יש להם תוצאות מאוד מבטיחות בסרטן העור". אלפא טאו נסחרת בנאסד"ק בשווי שוק של כ־160 מיליון דולר.

"חשה הערכה לקרינה"

בנסובה למדה כימיה גרעינית באוניברסיטת צ'רלס בצ'כיה ובמקביל באוניברסיטה הטכנית של פראג, ואת הדוקטורט קיבלה מאוניברסיטת היידלברג בגרמניה ב־2016.

"אהבתי רדיואקטיביות מאז ומתמיד", היא מספרת. בילדותה, אביה הגיאולוג היה לוקח אותה לאסוף אבנים בטיולים. "אהבתי במיוחד את הצבעוניות ביניהן. אבי הראה לי באמצעות גלאי קרינה, כי האבנים הללו קורנות וזה חלק ממה שנותן להן את הצבע המיוחד שלהן. מגיל צעיר חשתי הערכה לקרינה, ולא פחד ממנה".

היום פרוייקט חייך, מלבד פיתוח תרופות, הוא להעביר את החיבה לקרינה לצעירים ומבוגרים.
"אני מעבירה עשרות הרצאות בשנה בבתי ספר וגם לקהל המבוגר, כולל ברשתות דיור מוגן. רוב האנשים מכירים את הצדדים השליליים של הקרינה, ולא יודעים שגם אנחנו בני האדם, קורנים באופן טבעי. כל טיסה בשמיים או עלייה להר מגבירה את החשיפה שלנו לקרינה שמגיעה מהשמש, אבל זה חלק מהחיים.

"קשה להתווכח עם הפחד שנובע מהשימוש בקרינה במלחמות, כלומר מפצצת אטום, אך אנשים מייחסים את כל הפחד שלהם מהפצצה לקרינה באשר היא, וזו טעות. אני מסבירה לקהלים שלי את החשיבות של רדיואקטיביות לחיים: ישנן סוללות פלוטוניום בקוצבי לב, ובעבר הן היו בתוך גלאי עשן. אם נרצה לצאת לטיסה ארוכה בחלל, אנחנו זקוקים לסוללות שיחזיקו מעמד לאורך זמן וסוללות רדיואקטיביות יכולות לעשות את זה".

בנסובה מספרת כי יש אפילו תבלינים מיובאים שמתחבאים בהם מיקרואורגניזמים שיכולים להזיק לציבור שנחשף אליהם לראשונה בגיל מבוגר. "לכן צריך להקרין אותם כדי לאכול אותם בבטחה כאן, למרות שזה מוצר טבעי שנאכל באופן חופשי במדינה ממנה הוא מיובא", היא אומרת, ומוסיפה כי "מזון מוקרן אינו קורן, לפחות לא יותר מכפי שהוא קורן בדרך כלל. בבננה, למשל, יש אשלגן שהוא קצת רדיואקטיבי אז גם בננה מפיצה קרינה, אבל לא הרבה".

מה לגבי נזקי הקרינה?
"הרעיון הבסיסי שלפעמים קשה לעכל אותו, הוא שמדובר בסיפור הסתברותי. בכל יום נגרמים לנו המון נזקי קרינה, ומצטברים למיליוני נזקים בכל שנה. הגוף בדרך כלל יודע לתקן אותם. תמיד יש סיכון שאם נכנסתי למעבדה שלי או הוספתי עוד טיסה, אז הוספתי עוד נניח 200 נזקי DNA ל־7 המיליון השנתיים שלי, ואולי אחד מהם הוא זה שהגוף לא יודע לתקן והוא יגרום לי לסרטן. אבל מה הסיכון? נמוך מאוד, הרבה יותר נמוך מדברים אחרים שהרבה אנשים עושים. ומנגד, אם אני נהנית מהעבודה שלי, שמתקיימת בסביבה מלאת קרינה, וההנאה שלי מורידה את רמות הסטרס שלי ואני מרגישה טוב - אולי זה יותר חשוב לבריאות שלי מהתוספת הזניחה לסיכון לחיי הנגרמת מחשיפה נוספת לקרינה".

חולמת לחקור מערות

בעבר דיברה בנסובה על החלום שלה לבקר בצ'רנוביל, אך המלחמה באוקראינה הכניסה את החלום הזה להקפאה. "כמובן אסון צ'רנוביל הוא דוגמה טובה לכך שקרינה היא משרת טוב שיכול ליפול לידיים של אדון רע. האסון קרה כי חוקי הקרינה לא נשמרו. הכור לא הותאם היטב למשימה שהוטל עליו לעשות".

בפוקושימה, היא אומרת, הכור תוכנן היטב ונפגע באסון טבע, אבל היום קרינת הרקע באזור לא גבוהה יותר מאשר בגרמניה, למשל. "יש כאן הרבה אורניום טבעי באדמה. זה נכון גם לאיראן, באזור העיר ראמסר, או חוף גוארפארי בברזיל, מקומות שבהם קרינת הרקע היא מהגבוהות בעולם. אגב, לא נצפו שם שיעורים גבוהים במיוחד של סרטן בקרב האוכלוסייה, וייתכן שהציבור פיתח עמידות".

 צ'רנוביל. ''דוגמה של משרת טוב שנפל לידיים של אדון רע'' / צילום: Shutterstock

בחשיפתה לנושא, בנסובה נתקלה במחקרים המראים כי מעט קרינה עשויה להיות עדיפה למערכת החיסון לעומת היעדר קרינה בכלל. "למשל, החומר ראדון הוא בוודאות חומר רדיואקטיבי שיכול להיות מסרטן ברמות גבוהות, ומחקרים הראו שעוב די מכרות שנחשפו באופן קבוע לקרינה שמקורה בראדון, סבלו יותר מסרטן.

"ובכל זאת בגרמניה ובצ'כיה אנשים הולכים ל'ספא ראדון', מקום בו הם יכולים לספוג ראדון במכוון, כי הם טוענים שזה משפר להם תסמינים של דלקת מפרקים, ולא נראה בבירור שהחשיפה ברמה הזו היא מסוכנת. גם אני הייתי במקום כזה, שמתי את היד בתוך מי ראדון והרגשתי שהיד הזו מרגישה טוב יותר, קצת קלה יותר ואחרת".

בנסובה ביקרה בספא הראדון בעיר שבה נמצא מכרה ממנו הופקו החומרים הרדיואקטיביים עבור מארי קירי (שהיא הגיבורה של בנסובה. בעבר תלתה במעבדה שלט "היי עצמך! אלא אם את יכולה להיות מארי קירי"). בעיר הזו, כמו בערים אחרות, היא ביקשה לטייל במכרות.

"אני מאוד אוהבת לרדת לתוך מכרות האורניום. אוהבת גם מערות טבעיות ובכללי אני נהנית להיות מתחת לאדמה. ישנן מדינות כמו סלובקיה ורומניה, שאני מכירה יותר מתחת לאדמה מאשר מעליה. גדלתי באזור אוסטרבה, המלא במכרות פחם, וכילדה אבא שלי היה לוקח אותי לשם. אני מאוד אוהבת את התחושה במכרה. החושך המוחלט, הריח השונה, החום. אני אוהבת את המעלית שיורדת לתוך המכרה, ירידה של קילומטר והתחושה היא של נפילה כמעט חופשית. כמובן שצריך לשים לב שיודעים איפה נמצאים, ושיש מספיק אוכל ושתייה והרבה מאוד אור - כי מתחת לאדמה האור הוא החיים".

אחד החלומות שלה, היא מספרת, הוא לעסוק בספלאולוגיה, כלומר לחקור מערות שטרם נחקרו, "אך זה לא דבר שאדם יכול לעשות בלי הכשרה. הלוואי שהייתי יכולה להיות האדם הראשון שמגלה מערה כלשהי, האדם הראשון שדורך בה, כמו להיות הראשונה על הירח".