המינויים החדשים של טראמפ: חדשות רעות לאיראן וטובות לישראל

התקשורת האמריקאית דיווחה בשעות האחרונות, כי הנשיא המיועד דונלד טראמפ ימנה פוליטיקאים פרו-ישראלים נלהבים מפלורידה לשתי הכהונות הבולטות ביותר במערך מדיניות החוץ של ארה״ב. הסנאטור מרקו רוביו, בן 53, יהיה מזכיר המדינה, וציר הקונגרס מייק וולץ יהיה היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן.

● פרשנות |3,000 מינויים מחכים לנשיא המיועד טראמפ, ומי המועמדים המובילים לשר האוצר 
● ראיון | איך טראמפ ינהג עם ישראל? זה מה שאחד האנשים הקרובים אליו חושב

מינוי רוביו, המכהן בסנאט זה 14 שנה, מפתיע במידת מה בהתחשב בהיסטוריה המשותפת של השניים. ב-2016 רוביו היה יריב מר של טראמפ במאבק על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות. טראמפ כינה אותו 'מרקו הקטן', ורוביו גמל בלגלוג על האיפור הכתום של הנשיא ובהערות מרומזות על גודל אבריו.

אבל כמו יריבים רפובליקאיים אחרים של טראמפ, גם רוביו התיישר למופת, ונעשה תומך ומליץ יושר של טראמפ מני אז.

לפני שמונה שנים, רוביו ביקר את טראמפ על מה שהוא תיאר כ״נייטרליות״ כלפי ישראל, אבל לא חזר על ביקורתו, לפחות בפומבי. הוא ידוע כנץ בענייני חוץ, ובניגוד לטראמפ הוא תומך מובהק של קשרי ארה״ב עם בעלות בריתה באירופה. אבל באחרונה הוא הכריז, כי ״העולם נראה שונה ממה שנראה לפני 5, או 10, או 15 שנה״.

הצביע נגד הסיוע

באפריל השנה רוביו הפתיע, כאשר הצביע נגד חבילת סיוע שכללה עזרה לאוקראינה ולישראל. טראמפ עצמו התנגד לסיוע הזה, ודרבן רפובליקאים להכשיל אותו. הניסיון לא עלה יפה לאחר שדי רפובליקאים הצטרפו אל הדמוקרטים בהצבעה לטובת החבילה.

את ההצבעה ההיא יש להבין בהקשר פוליטי פנימי ומפלגתי, אבל היא חזרה והראתה את המידה שבה טראמפ השתלט על המפלגה, ועד כמה הבולטים שבמחוקקיה הסיקו את המסקנות, וכפפו את עצמם לרצונו, גם בניגוד לדעות שהם חזרו והביעו במרוצת השנים.

עם זאת, חמימותו של רוביו כלפי ישראל לא פחתה. כאשר צה״ל תקף ברפיח בתחילת השנה, רוביו השווה את הפעולה עם מאמצי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה ללכוד את היטלר.

״אם איראן תפשוט את הרגל״

היועץ המיועד לביטחון לאומי, מייק וולץ (Waltz), בן 50, הוא קולונל (אלוף משנה) בדימוס בצבא האמריקאי, איש 'הכומתות הירוקות', ותיק מלחמות אפגניסטן ועיראק. הוא נבחר לבית הנבחרים בראשונה ב-2018, וכיום הוא חבר ועדת החוץ של הבית.

עמודי המדיה החברתית שלו מלאים בהבעות תמיכה מפליגות בישראל. שעות אחדות לפני שהתפרסמה הידיעה על מינויו הממשמש ובא הוא אמר למראיינת ברשת פוקס, כי ישראל היא ״בעלת בריתנו הגדולה״.

״הנשיא טראמפ יודע, כי אם איראן תפשוט את הרגל, היא לא תוכל לשלוח כסף לשלוחיה הטרוריסטים, קל וחומר לשגר טילים נגד בעלת בריתנו הגדולה ישראל; ושום נשיא לא עשה למען ישראל יותר ממה שעשה דונלד ג'יי. טראמפ״, אמר וולץ.

ב-3 בספטמבר, וולץ כתב בעמוד הפייסבוק שלו, כי ״שעות ספורות לאחר שחמאס רצח ששה בני ערובה נוספים, כולל אמריקאי, ביידן והאריס חזרו להאשים את ישראל. למרבה הצער, העניין הכפייתי שלהם בהפסקת אש (שרק תאפשר לחמאס לחזור ולהשתקם) טבוע בחותם של פוליטיקה פנימית - פנייה אל הבסיס הפרוגרסיבי, כדי לנסות ולעצור את ההפגנות הפרו-חמאסיות, ולנצח במדינת מישיגן״.

״סוף ההמחאה הפתוחה לאוקראינה״

וולץ מתואר ב״נץ בענייני סין״, אבל ״ביקורתי כלפי נאט"ו״. החלוקה הזו כנראה עומדת להיות סימן ההיכר של מדיניות החוץ האמריקאית מינואר ואילך.

״נץ כלפי סין״ רומז על המשך המגמה של העתקת כובד המשקל של מדיניות החוץ האמריקאית מזרחה, מאירופה אל אסיה. זו הייתה הכוונה המוצהרת בוושינגטון עוד מימי נשיאותו של ברק אובמה, אבל הנסיבות חזרו והתערבו כדי לסכל את מה שאובמה כינה ״פיבוט לאסיה״. במרכז השינוי הזה עומד הצורך לבלום את סין, פוליטית, צבאית, כלכלית וטכנולוגית.

אוקראינה מאזינה הבוקר בדאגה לידיעה על מינוי וולץ. הוא כתב במאמר בספטמבר 2023, כי ״הסתיים עידן ההמחאה הפתוחה לאוקראינה מצד הקונגרס״. למעשה, ששה חודשים אחר כך הקונגרס כתב המחאה פתוחה נוספת, בהסכמה של רפובליקאים רבים. וולץ הצביע נגד אוקראינה, אבל בעד ישראל. מינויו יעניק לו את ההזדמנות להחליש את מחויבותה של ארה״ב כלפי אוקראינה.

טראמפ אינו רוצה עוד טכנוקרטים

נשיאים התחילו למנות יועצים לביטחון לאומי לפני 70 שנה ויותר. מעמדו הרם של היועץ הוגדר רק כאשר ריצ'רד ניקסון מינה לתפקיד אתה הנרי קיסינג'ר, ב-1969. אבל איש מיורשיו לא השתווה לו בדרגת השפעתו.

וולץ הוא הראשון הנוחת בכהונה הזו מן הפוליטיקה. כל קודמיו באו מרקע אקדמי, או דיפלומטי, או צבאי. איש מהם לא כיהן בכהונה נבחרת, ולא הביע דעות פוליטיות עצמאיות.

אפשר שמינוייהם של רוביו ושל וולץ מאשרים מה שהסתמן זה כבר: לדונלד טראמפ אין כל עניין במומחים או בטכנוקרטים, הוא רוצה אנשים פוליטיים/מפלגתיים, שיהיו הן המוציאים לפועל של רצונותיו והן השופרות הרמים ביותר של מדיניותו. וולץ ורוביו עומדים באמות המידה האלה, ונראה שהם רק הראשונים בסדרה.

לרוביו יהיה משקל פוליטי אישי כבד לאין שיעור יותר מזה של אנתוני בלינקן, אשר הגיע לממשל ביידן מן העולם הטכנוקרטי של וושינגטון; וגם מזה של מזכיר המדינה הראשון בממשל טראמפ הקודם, רקס טילרסון, שהגיע מעולם התאגידים, חסר ניסיון פוליטי, נחל כישלון חרוץ ופוטר לאחר קצת יותר משנה אחת.

בניגוד לחברי קבינט ולסגניהם, מינויו של וולץ אינו מצריך אישור של הסנאט. פירושו של דבר שהוא יחליק אל נעליו בבית הלבן בדקה הראשונה של נשיאות טראמפ. עוד קודם, היום ממש, הוא הופך לבן-שיח מרכזי של כל ממשלה זרה המעוניינת להידבר עם הנשיא המיועד. ממשלת ישראל תתענג ללא ספק על הכתובת החדשה גם בשעה שתספור את ימי ג'ייק סליבאן האחרונים.

מינויו של מזכיר המדינה טעון אישור של הסנאט, אבל אישור כזה יהיה קל ומהיר בהתחשב בזה שהחל מן השבוע הראשון של ינואר יהיה לרפובליקאים רוב בסנאט, וסנאטורים נוטים בדרך כלל להעניק יחס מועדף לעמיתיהם המתמנים לכהונות בממשל. תקדימי העבר רומזים שמינויו של רוביו יגיע לאישור עוד לפני השבעת טראמפ.

למינוי רוביו יש עוד צד רב חשיבות: הוא יהיה מזכיר המדינה הראשון ממוצא לטינו-אמריקאי. הוריו היגרו לארה״ב מקובה ב-1956. בבחירות של השבוע שעבר טראמפ רשם השגים חסרי תקדים בין מצביעים היספאניים, במיוחד בפלורידה. רוביו היה מועמד לכהונה הזו בזכות עצמו. הוא פיתח עניין רב שנים במדיניות חוץ, וכיהן בוועדות החוץ והביון של הסנאט. אבל הרקע ההיספאני שלו בוודאי אינו נזקף לחובתו.

אפשר לנחש שכהונה בכירה בממשל טראמפ מעמידה אות רוביו בעמדת זינוק כלשהי לבחירות הבאות לנשיאות, ב-2028. עצם מינויו מראה כי טראמפ רואה אפשרות כזאת במידה של חיוב, אם כי ברור שיהיו מועמדים כבדי משקל נוספים, בייחוד סגן הנשיא המיועד ג'יי.די. ואנס.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר