ד''ר מרי שרמן / צילום: תמונה פרטית
ב־2013 הסתיים בקול ענות חלושה סיפורה של חברת סביינט, שהחלה כגלגול של חלוצת הביוטק הישראלי BTG והייתה בין הראשונות (והיחידות עד היום) שקיבלו אישור FDA לשיווק תרופה חדשנית. החברה, שנסחרה בנאסד"ק, פשטה רגל בעקבות כישלון בשיווק התרופה קריסטקסה לשיגדון, מחלת מפרקים המוכרת גם כגאוט.
● ראיון | החוקר שמסביר למה יש דיליי כשאנחנו רואים כדורגל ואיך זה קשור לסייבר
● 4 שנים אחרי ההנפקה: החברה הרפואית שעשויה להפוך לשלד בת"א
היום, התרופה הזאת היא סיפור הצלחה, שחמקה מהרדאר של שוק הביומד הישראלי. אפילו מי שניהלו בעבר את סביינט הופתעו כשסיפרנו להם שהתרופה נמכרת כעת במיליארד דולר בשנה על ידי חברת הענק אמג'ן . לא רק זאת, הקשר הישראלי לא באמת ניתק: חומר הגלם לתרופה מיוצר עד היום בקרית מלאכי.
ד"ר מרי שרמן, שפיתחה את התרופה יחד עם בן זוגה מרק סייפר, לא לגמרי מרוצה מסגירת המעגל הזאת. לדבריה, היא שמחה על ההצלחה הכלכלית, אך כועסת שהתרופה אינה זמינה לחולים מחוץ לארה"ב (אף לא בישראל), על המחיר הגבוה שלה, ועל כך שאין קונים לדור הבא של המוצר, שיכול לטענתה לשפר את התרופה ותרופות אחרות.
"לא מקשיבים לנו משום מה", היא אומרת, אך לא מתייאשת. בגיל 84, היא רואה כיצד קולגות שלה יוצאים מהמשחק, אך היא עדיין בעניינים, חריפה, וזוכרת כל פרט על היסטורית המוצר. היא אפילו מחפשת משקיעים כדי להוכיח לעולם את צדקתה.
"אפרים קציר עשה את החיבור"
שרמן וסייפר, יהודים אמריקאים עם קשר חזק לישראל, פיתחו את התרופה במסגרת חברה שהקימה שרמן ומנהלת עד היום, Mountain View Pharmaceuticals (MVP). כששרמן הייתה פוסט־דוקטורנטית במעבדה של פרופ' אהרון קציר במכון ויצמן, היא הפכה לחברה שלו ושל אחיו פרופ' אפרים קציר, לימים הנשיא הרביעי של ישראל. "ב־1996 הגעתי לישראל ליום הולדתו של אפרים קציר, והוא חיבר אותי לחברת ביוטכנולוגיה כללית (BTG)". כך קיבלה החברה הישראלית את הזיכיון על התרופה.
בתחילת שנות ה־2000, מכרה BTG את מפעל הייצור שלה בקרית מלאכי לחברת פרינג (והוא עדיין ממשיך לפעול בקרית מלאכי), ו־BTG עצמה המשיכה להחזיק בקניין הרוחני שלה, ושינתה את שמה לסביינט. "התוצאות של התרופה היו מעולות, אבל נדרשו לחברה יותר מעשר שנים להביא את המוצר לשוק", אומרת שרמן. "זו הייתה כמעט קומדיה של טעויות. למשל, הם פיתחו את התרופה להזרקה תת־עורית. אמרנו להם שהמולקולה גדולה מדי ואין ברירה אלא לתת אותה בעירוי, והם אמרו, 'אבל עשינו מחקר שוק והמטופלים לא אוהבים עירוי'. ככה הם איבדו שנה.
"אמרנו שהמוצר צריך להיות מורכב מתשע יחידות פולימר על כל יחידת חלבון, ומישהו אמר 'למה לא 10'. כך שהחומר ששימש לניסויי שלב III לא היה זהה לזה ששימש לניסוי שלב II. כש־FDA שמע את זה, אמרו להם: או שתחזרו על הניסוי או שתשמידו את מלאי המוצר. הם ייצרו את החומר מחדש ואיבדו עוד שנה".
מריאן גורצקי, שניהל אז את החברה, זוכר בעיקר שלא היה קל. "פיתוח תרופות הוא תהליך מורכב", הוא אומר, "אבל אחרי כמה שנים פתרנו את זה". כשהמוצר הגיע לשוק הוא כבר לא היה חלק מהחברה.
שרמן טוענת שגם כאשר המוצר הושק, ב־2010, החברה לא עשתה חינוך נכון של השוק. "זו לא תרופה שמתחרה בתרופות זולות בבליעה. היא רק לאנשים עם שיגדון קשה שלא מגיב לתרופות אחרות. הם לא הסבירו את זה היטב והמכירות היו נמוכות. בינתיים הבכירים נתנו לעצמם משכורות ענק. לא פלא שפשטו רגל".
"את לא תגידי לי איך למכור פארמה"
לפי ההסכם בין הצדדים, המוצר היה אמור לחזור לידי MVP ואונ' דיוק שהייתה שותפה בפיתוח, אך סביינט הזרימה אותו לחברת Crealta שהוקמה לשם כך. החברה רכשה מחדש את הזכויות מאונ' דיוק ו־MVP תמורת מספר דו ספרתי של מיליוני דולרים. Crealta העלתה את המחיר מ־2,300 דולר למנה ל־12,500 דולר, וכך הפכה אטרקטיבית לרכישה על ידי חברת התרופות הורייזן ב־2016, וזו העלתה עוד את המחיר. ב־2023, הורייזן נמכרה לענקית הפארמה אמג'ן תמורת 23.8 מיליארד דולר.
שרמן מספרת שיחסיה עם הורייזון היו גרועים מההתחלה. "פניתי למנכ"ל טים וולברט אחרי הרצאה שלו. לא היה לו מושג מי אני, החתומה על הפטנט של התרופה שהפכה אותו לאדם עשיר. אמרתי לו, אתה חייב לשווק את התרופה הזאת גם מחוץ לארה"ב, והוא ענה, 'מחירה יהיה רק 5% ממה שהוא בארה"ב'. עניתי לו שהמחירים באירופה לתרופות מהסוג הזה אינם נמוכים. והוא השיב: 'אני מוכר פארמה שנים! את לא תגידי לי איך למכור פארמה'".
אך לאחרונה קרה "דבר נפלא", אומרת שרמן. הבכיר מהורייזן שמונה כאחראי על המחלקה המוכרת את התרופה באמג'ן, הודיע שהוא עוזב. "אולי עכשיו התרופה תימכר בכל העולם". אם זה יקרה, ל־MVP מגיעים עוד תמלוגים מכך.
"המון סבל מיותר לחולים"
כשהתרופה עוד הייתה בפיתוח, גילו בני הזוג שרמן־סייפר שהם יכולים לשפר אותה. "התרופה היא צימוד בין חלבון לבין פולימר בשם PEG, שמאריך את חיי החלבון. גילינו שאצל מטופלים שהוגדרו 'לא מגיבים לתרופה' יש בעצם תגובה ראשונה טובה שאחר כך נעלמת, כלומר, הם כנראה מפתחים נוגדנים לתרופה. זיהינו חלק קטן ב־PEG שנגדו פותחו הנוגדנים והצענו להם להחליף את החומר שם בחומר אחר. אבל לא הקשיבו לנו, כי המוצרים שלהן גם ככה מכניסים כסף, אז למה לגעת.
"זו לא התרופה היחידה שכוללת רכיב PEG עם אותן בעיות. הצענו לטבע, ביומרין, ג'אז פארמה, רוש ואחרות את הפתרון שלנו לתרופות למחלות כמו המופיליה, אנמיה, אקרומגליה וטרשת נפוצה. חלק מהתרופות הללו ניתנות במינון יומי כדי להתגבר על ייצור הנוגדנים, במקום פעם בשבועיים או חודש. המון סבל מיותר לחולים כי החברות לא מוכנות לנסות PEG קצת שונה". שרמן ממשיכה להילחם על המוצר. "מימנו בעצמנו אפילו ניסוי בקופים שבו ניסינו מוצר של חברת רוש מול הגרסה שלנו לאותו מוצר, והתוצאות הראו עדיפות למוצר שלנו".
MVP פיתחה תרופות נוספות, אם כי לא כאלה שהגיעו לשוק, וכן נתנה שירותי ייעוץ לחברות פארמה. פעילויות אלה, לצד התשלום שקיבלו עבור קריסטקסה, אפשרו לזוג שרמן לערוך את הניסויים במוצרי החברה וגם לעסוק בפעילות פילנתרופית.
ניסיתם לגייס הון סיכון?
"קרנות הון סיכון אמרו ש'לא נשקיע בזוג נשוי, כי אתם עלולים להתגרש'. כאילו ששותפים שאינם נשואים לא רבים. אז לא קיבלנו הון סיכון. אבל אולי עוד נקבל, כי אנחנו הממציאים של תרופה רבת מכר ועוד מעט הפטנט שלה פג. ואני מכירה מדענים מסין שכבר מחכים עם הגנקיה, ואז זה בטח לא יעלה 30 אלף דולר".
מחברת אמג'ן לא נמסרה תגובה עד לירידת הגיליון לדפוס.