כיפת ברזל תגן על מאות האיים של יוון: מאחורי עסקת הענק המתהווה

בישראל מאשרים כי יוון מנהלת משא ומתן לרכישת מערכת כיפת ברזל - זאת בעקבות הדיווח בסוכנות הידיעות רויטרס בסוף השבוע האחרון, שהתבסס על מקורות יווניים. לפי גורמים ישראליים ששוחחו עם גלובס, יוון היא לא המדינה היחידה שמתעניינת כיום במערכת, וגם לא זאת שנמצאת בשלב המתקדם ביותר במשא ומתן לרכישתה. ברויטרס צוין כי סכום הרכישה על ידי אתונה מוערך ב־2 מיליארד אירו.

● תמורת 2 מיליארד אירו: זו המדינה שמעוניינת בכיפת ברזל
● ממשלת צרפת פועלת להרחקת ישראל מהסלון האווירי בפריז

בכ־13 שנות פעילותה הוכיחה את עצמה המערכת הישראלית פעמים רבות, ועוררה עניין רב בעולם. לפי הגורמים, ההתעניינות היוונית נבדלת מהשאר בכך שביוון שואפים לפתח מערכת משותפת עם ישראל שתתבסס על כיפת ברזל, אך תהווה גרסה אחרת שלה שתתאים לצרכיהם. צרכים אלו כוללים בין השאר את המתאר היווני הייחודי, שכולל כ־6 אלף איים - 227 מהם מיושבים.

האיום הגדול: טורקיה

האיום הגדול ביותר של יוון נובע משכנתה טורקיה - בעלת תעשיות ביטחוניות מפותחות בהרבה מאלו היווניות. לכן, בממשלה היוונית של קיריאקוס מיצוטאקיס, שעומד בראשה, מעוניינים במערכת כיפת ברזל כחלק מתהליך התעצמות של צבא יוון בכל התחומים (הרחבה בתיבה).

כיום, התעשייה הצבאית של אתונה קטנה במיוחד. לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI), יוון נמצאת מאחור ביצואניות האמל"ח הגדולות בעולם. כך למשל, בעוד שישראל וטורקיה דורגו במקומות התשיעי וה־11 בהתאמה, יוון לא נמנית בין 25 המקומות הראשונים.

את התמונה הזאת מנסה הממשלה היוונית לשנות. דוח שוק הביטחון היווני 2024־2029 של "גלובל דאטה" מגלה כי תקציב הביטחון היווני צפוי לצמוח בעשור הנוכחי מ־5.5 מיליארד דולר ל־9.8 מיליארד דולר. גם תקציב הרכש של יוון צפוי לעלות באופן משמעותי - מ־0.59 מיליארד דולר ב־2020 ל־5.22 מיליארד דולר ב־2029. המשמעות של כך היא שיותר ממחצית מתקציב הביטחון עתיד להיות מיועד לרכש מערכות.

היוונים מעוניינים במערכת דמוית כיפת ברזל כאחת מבין מערך הגנה רב־שכבתי, שבמקרה הטורקי כבר קורם עור וגידים. לפני כשלושה חודשים השיקה כזכור טורקיה את תוכנית "כיפת פלדה". מדובר במערך הגנה שמבוסס ברובו על מערכות מתוצרת טורקיה, אבל לא כולן. כעת, לאנקרה אין מענה נדרש עבור יירוט טילים בליסטיים בשכבה הגבוהה ביותר.

בשנים האחרונות מתבססת טורקיה על מערכות S־400 מתוצרת רוסיה. זאת, על אף שרכישת הסוללות הללו עלתה לנשיא רג'פ טאייפ ארדואן ביוקר - כאשר אנקרה הורחקה מתוכנית ה־F־35 האמריקאית. לעומתה, יוון חתמה השנה על הסכם שלפיו בתוך שלוש עד ארבע שנים היא תחל לקבל מארה"ב 20 מטוסים מדגם זה - עם אופציה ל־20 יחידות נוספות.

עסקה רגישה

אם תיסגר, זו לא תהיה העסקה הראשונה של יוון וישראל בתחום הצבאי. כזכור, בינואר 2021 הודיעה ממשלת יוון כי משרד הביטחון הישראלי זכה במכרז להקמת מרכז לאימוני טיסה עבור חיל האוויר שלה, באמצעות אלביט. העסקה בסך 1.68 מיליארד דולר, למשך 20 שנה, כללה רכש עשרה מטוסי M־346 ("לביא"), וסיוע ושדרוג מטוסי T־6 ("עפרוני"). במאי אשתקד, קיבלו היוונים את שני מטוסי ה־M־346 הראשונים.

זו עסקה יוקרתית אבל פחות רגישה מכיפת ברזל, מעצם היותה מערכת הגנה מבצעית־אסטרטגית של מדינת ישראל. ההתעניינות לרכישת המערכת לא תמיד אושרה. ב־2022 למשל שאפו באיחוד האמירויות לרכוש את המערכת - אולם בישראל סירבו לכך.

מול ארה"ב התמונה כמובן שונה. לפני כשלושה שבועות, השלימו המארינס האמריקאיים אימון ראשון במערכת הגנה אווירית שמשלבת מיירטי כיפת ברזל (טמיר). המערכת מבוססת על מכ"ם ומרכז שליטה ובקרה אמריקניים, יחד עם מיירט כיפת ברזל ומשגר נייד מפיתוח רפאל, לצד חברת ריית'יאון האמריקאית כקבלן הראשי.

כמו כן, רפאל ו־RTX חנכו בפברואר השנה מפעל ייצור בארקנסו, שבו יוצרו מיירטי טמיר עבור כיפת ברזל ו"סקיי האנטר", הגרסה האמריקאית של הטיל המיירט שמשמש את המארינס. המפעל הוקם בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים וצפוי להתחיל לייצר במהלך השנה הבאה.

מכירות פשוטות יותר יחסית לישראל הן של רכיבים מתוך המערך. בשנים האחרונות מכרה התעשייה האווירית את המכ"מ ELM-2084 (ר"ז) שמשמש, בין השאר, את כיפת ברזל. הלקוחות, לפי פרסומים זרים, כוללים את סינגפור, הודו, אזרבייג'ן וצ'כיה. עסקה נוספת של נתח מתוך המערכת התבצעה ב־2017. לפי סוכנות "ג'יינס", משרד ההגנה הבריטי רכש את מערכת השליטה והבקרה של כיפת ברזל עבור מערך ההגנה של איי פוקלנד תמורת 79 מיליון דולר.