שנה לכהונת נשיא ארגנטינה: האינפלציה נבלמת, הצמיחה בדרך, אבל המחיר כבד

ארה"ב והעולם כולו קיבלו שוב את דונלד טראמפ בבית הלבן בבחירות שנערכו בתחילת החודש. שנייה אחרי ההכרזה, החיבוקים והנשיקות, התפנה טראמפ לפגישה הראשונה שלו עם מנהיג זר. המנהיג הזה היה חאבייר מיליי, הנשיא הרדיקלי של ארגנטינה, במה שמאותת על התהדקות הקשרים, בעיקר הכלכליים, בין שתי המדינות.

● המומחה שמעריך: איך תגיב ארה"ב כשסין תפלוש לטייוואן? 
● טראמפ בחר במשקיע סקוט בסנט לתפקיד מזכיר האוצר

בימים אלה מציין מיליי שנה לכהונתו, והכלכלה השלישית באמריקה הלטינית מראה סימני התאוששות מהמשבר הקשה שפקד אותה. התקציב אוזן, האינפלציה ירדה דרמטית, המוסדות הבינלאומיים צופים לארגנטינה צמיחה מרשימה ב-2025, ואותה הידידות עם טראמפ צפויה אף היא לשאת פירות. אך הכלכלה עדיין במצב קשה, המשקיעים עוד לא בטוחים שהיא אכן השתנתה מהיסוד, ועל רקע הצטמקות כלכלית וקיצוצים, העוני גואה.

תקציב מאוזן לראשונה זה 14 שנה

כשנבחר מיליי באוקטובר 2023, ארגנטינה הייתה בדרך למשבר כלכלי עמוק. התקציב יצא משליטה, האינפלציה דהרה בקצב של 12.8% בחודש (וכמעט 200% בשנה), הכלכלה התכווצה והיה נראה שהמדינה תפשוט את הרגל בפעם העשירית בתולדותיה. אלא שהמיאוס מהשלטון הפרוניסטי, ששילב סוציאליזם עם לאומנות ארגנטינאית, הביא לבחירת נשיא אקסצנטרי ובוטה, עם אידיאולוגיה הפוכה ורדיקלית למדי של שוק חופשי. הוא הבטיח קיצוצים "במסור חשמלי" שיוציאו את ארגנטינה מהבוץ, ואף המחיש אותם עם מסור חשמלי בידיו. לאחר שנבחר - למרות שהיה במיעוט בקונגרס הארגנטינאי - זה בדיוק מה שעשה.

מיליי קיצץ 30% מהוצאות הממשלה, סגר 13 משרדים ופיטר 30 אלף מעובדי המגזר הציבורי. בשל חולשתו בקונגרס, הוא העביר את "חוק הבסיסים" שהעניק לו זמנית סמכויות כלכליות רחבות היקף, אך לשם כך נאלץ להתפשר ולהקים קואליציה בפועל עם מפלגות ימין ומרכז. הוא השתמש בכוח האדיר הזה לצמצם את הרגולציה, להעניק משטר מס מקל להשקעות זרות, להפריט חברות ממשלתיות - וכך לאזן את התקציב לראשונה זה 14 שנה. ברגע שהממשלה הפסיקה להוציא כסף שאין לה, האינפלציה החלה להיבלם, והגיעה משיא של 25% בחודש הראשון לכהונתו ל-2.7% בלבד. הפער בין שער הפסו הרשמי לעומת השוק השחור התכווץ, והשכר הריאלי חזר לעלות.

אך המחיר החברתי היה קשה: הפנסיות קוצצו, העבודות הציבוריות ששימשו כמעין מערכת רווחה להעסקת עובדים בוטלו, תקציבי האוניברסיטאות נחתכו, ערוץ טלוויזיה ממלכתי נסגר והופסקה התמיכה בארגונים למלחמה בעוני (שאותם מיליי האשים ב"ניהול העוני"). שיעור העוני זינק מ-42% ל-53% מהארגנטינאים.

פרופ' רענן ריין, היסטוריון של ספרד ואמריקה הלטינית באוניברסיטת תל אביב, ששוחח עם גלובס מבואנוס איירס, מספר: "מרגישים את ההאטה הכלכלית, ובעוצמה יתרה מחוץ לבואנוס איירס. אנשים כל הזמן מחפשים להשלים הכנסה, ותופעת הפוליאמפלאו (ריבוי עבודות, ע"א) נהייתה נפוצה. מעמד הביניים הולך פחות למסעדות ולבילויים, ועניים צוללים לפחי אשפה כדי למצוא משהו למכור או למחזר". הוא מסייג כי "כל אלה לא תופעות חדשות. ההידרדרות הכלכלית התחילה עוד קודם, ויש ניסיון של הממשלה לבלום אותה. אבל יש מחיר חברתי לניסוי הכלכלי של מיליי".

מנגד, אומר פרופ' ריין, "מיליי מצליח לשמור את שער ההמרה מול הדולר יציב יחסית, ויש לזה חשיבות עצומה. כלכלית, אבל גם פסיכולוגית. במשך שנים רבות לא נתנו משכנתאות, ועכשיו שוב אפשר". כך ניתנת דחיפה משמעותית לשוק הדיור וליכולת לפתוח עסקים וליזום, ולדבריו "בניגוד לאידאולוגיה שלו, מיליי דאג לשמור על הקצבאות לחלשים". ובכל זאת, קשה עדיין להרגיש את שינוי הכיוון המאקרו-כלכלי ביום יום.

אפילו ביטל את הפיקוח על מחירי הסטייקים

לדברי מתן לב ארי, עד לאחרונה נציג ישראל בבנק הבין-אמריקאי לפיתוח, "מיליי סימן את הורדת האינפלציה כיעד המרכזי שלו. שני המנהיגים המשמעותיים שהגדירו יעדים כאלה היו בנימין נתניהו כשר אוצר ומרגרט ת'אצ'ר, גם מול איגודים חזקים, בדומה לארגנטינאיים. מיליי אפילו ביטל את הפיקוח על מחירי הסטייקים. זה הוריד את הביקוש, כך שהמחיר דווקא לא זינק משמעותית. בארגנטינה, זה מהלך אמיץ ציבורית".

האטת האינפלציה וייצוב המטבע, כמו גם רפורמות שיעודדו את השוק הפרטי, מביאים את הבנק העולמי ואת קרן המטבע הבינ"ל לחזות לארגנטינה צמיחה של 5% ב-2025, הגבוהה ביותר שהם חוזים למדינה בדרום אמריקה. לדברי וויליאם מלוניי, הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, צמצום האינפלציה הוא הישג והיציבות של הבסיס ברמת המאקרו "הכרחי להשגת צמיחה". הוא מודה שהיו מחירים משמעותיים לצעדי ההתכנסות הדרמטיים של הממשלה, אך מיליי מודע לזה ושואף למתן אותם. ארגנטינה היא "בתקווה, בתקופת מעבר" בדרך לצמיחה כלכלית, "מה שיצמצם את העוני".

ואקום באופוזיציה ואתגר בחירות האמצע

גם הקשר החזק עם נשיא ארה"ב החדש-ישן עשוי לתרום להצלחה של מיליי. "כחלק מהמאבק מול סין, ארה"ב רוצה להביא תעשייה הביתה", אומר לב ארי. "אבל במקרים רבים ארה"ב יקרה מדי, וארגנטינה היא אלטרנטיבה נוחה. מיליי גם אמר שהוא רוצה להרחיב את הסכם הסחר עם ארה"ב, וכך ארגנטינה תמשוך השקעות זרות בזמן שהדומיננטיות של ארה"ב באמריקה הלטינית תתחזק". מנגד, וחרף רטוריקה אנטי-סינית קשה מצד מיליי, ארגנטינה נאלצת לשמור על קשרים הדוקים עם בייג'ינג, שקונה חלק ניכר מהתוצרת החקלאית הארגנטינאית, ומיליי אף צפוי להגיע לביקור רשמי בסין בחודש ינואר.

השיפור במצב הכלכלי, לפחות לעת עתה, מחזק את מעמדו הפוליטי של מיליי. זאת במיוחד נוכח "ואקום משמעותי באופוזיציה. אין דמות שיכולה לסחוף המונים", כפי שמתאר פרופ' ריין. "אנשים אומרים 'המצב רע, אבל צריך לתת צ'אנס, כי אחרים כשלו וקרסו'. האתגר הפוליטי הגדול שלו הוא בחירות האמצע שיתקיימו בעוד כשנה".

מתחילת הקדנציה נשחקה הפופולריות של מיליי, אך לדברי ריין, "היא הייתה יותר גבוהה מכפי שאפשר לצפות לאור הצעדים הקשים והפגיעה בחינוך, בבריאות ובתרבות". גם לב ארי מוסיף ש"ברשת הפרטית שלי אני רואה יותר ויותר אמון במיליי כמנהיג. זה לא פשוט, הוא דמות קשה לעיכול. אבל אם שמים בצד את ההתנהגות ומתרכזים במסרים העיקריים, יש הסכמה רחבה במוסדות הבינלאומיים שהוא עושה בדיוק מה שצריך לעשות".